שנאה-עצמית מעבירה יהודים על דתם ודעתם...

שנאה-עצמית בקרב יהודים היא תופעה עתיקה ומוכרת היטב. מאז ומתמיד נמצאו יהודים שהביעו שנאה עזה כלפי העם-היהודי וזאת עוד הרבה לפני הקמת מדינת-ישראל. יכול להיות שמדובר בסוג של מחלת-נפש או הפרעה התנהגותית שחוקרי נפש-האדם עדיין מנסים למצוא לה הסברים ויכול גם להיות שזה מרכיב העובר מדור לדור בדי.אן.איי. היהודי. כך או אחרת השנאה-העצמית הזאת לא נעלמה עם הקמת המדינה היהודית אלא התעצמה וגדלה עד כדי שבירת שיאים חדשים, שאחד האחרונים בהם נחשף זה לא מכבר כאשר אלפי 'ישראלים לשעבר' הפגינו בניו-יורק, ברלין ולונדון נגד ממשלת-ישראל והעומד בראשה, נוכח כישלון המאבק בנגיף הקורונה בישראל והמשבר הכלכלי אליו נקלעה המדינה. ההפגנות הללו, שזכו כמובן לכיסוי נרחב באמצעי התקשורת של הזרמים ה'ליברלים', נערכו במקביל להפגנות המחאה ברחוב בלפור ומעל גשרים רבים ברחבי ישראל, כאילו ביקשו 'הישראלים' לשעבר להביע הזדהות עם 'אחיהם' שנשארו בארץ.

קשה עד מאוד להבין את התופעה המדהימה הזאת מבלי לתת את הדעת על השורשים החברתיים-כלכליים של הציבור 'הישראלי לשעבר' שיצא להפגין בכיכרות אירופה וארה"ב נגד מדינתו-לשעבר. צריך לזכור כי מדובר בעצם בגל של 'יורדים' שעזב את ישראל, בעיקר לכיוון ארה"ב, זמן מה לאחר מלחמת יום-הכיפורים. 'היורדים' הללו שנקראו בזמנו 'נפולת של נמושות' בפי יצחק רבין המנוח, הניחו את המסד לביסוסה של הקהילה-הישראלית הגדלה בארה"ב. לפחות על-פי הדו"ח האחרון של הלמ"ס משנת 2019 יש כיום בין 561,000 ל-600,000 ישראלים שחיים בחוץ-לארץ למעלה משנה (לא כולל ילדים) והם מהווים כ-6.4% מכלל הישראלים (רק לשם השוואה: 18% מהלבנונים חיים מחוץ לארצם ו-9% מהיוונים כבר לא מתגוררים ביוון).

מספר 'היורדים' הישראלים אינו בבחינת מדע-מדויק ולכן מדובר בהערכות בלבד אבל נראה כי גם כך המספרים מדברים בעד עצמם וכך למשל עולה כי בארה"ב בלבד חיים לפחות כ-350,000 ישראלים, רובם ככולם בניו-יורק, לוס-אנג'לס, פלורידה וניו-ג'רזי. ל'ירידה' מישראל נמצאו בזמנו סיבות למכביר,רובן ככולן קשורות היו למצב הכלכלי, לייאוש שאחז רבים אחרי מלחמת יום-הכיפורים, לרצון להתחיל חיים חדשים ולהבטיח את עתידם וביטחונם של הילדים. במרוצת הזמן הביא הדבר ליצירת דור שני ושלישי של 'יורדים' שהשתקע כאמור בעיקר בארה"ב ולדברי הראשונים שבהם הם 'תכף חוזרים ארצה...'.

בגלים הבאים של 'הירידה' כבר נמצאו ישראלים מזן חדש, משכילים יותר, בעלי יכולות בתחום הטכנולוגי בעידן שהיה טרום ההיי-טק, אנשי עסקים בעלי מוטיבציה 'לעשות כסף קל' ומי שהחליט לנתק עצמו 'לזמן מה' מהרעיון לממש בארץ את הציונות ובחלק מהמקרים גם בחר 'בחיים הטובים' הרחק מכל זהות יהודית.

הגל האחרון של 'יורדים' כבר הורכב בעיקר מצעירים מוכשרים בתחום ההיי-טק שניצלו את המעבר של יזמים וחברות ישראליות לארה"ב וביצעו 'ירידה' שבלשון מכובסת קוראים לה 'רילוקיישן' ומשמעותה מקום עבודה חדש בארה"ב באמצעות חברה ישראלית ובא לציון-גואל.

אוסף הסיבות שהצטבר מאז גלי 'הירידה' הראשונים ועד עצם היום הזה, משותף לכל הדורות שהעדיפו להיפרד מהארץ ולמצוא עתידם בנכר. הבחירה לעזוב את ישראל ולחיות בארץ זרה הציבה את 'היורדים' מול מולדתם ויצרה להם מגוון סוגיות חדשות להתמודד עמהן ובמרכזן השאלה אם איבדו 'היורדים' את זהותם הישראלית. מכל הסקרים שנערכו בעניין זה במשך השנים התברר כי מרבית 'היורדים' העדיפו להמשיך לראות עצמם 'ישראלים' למרות שכבר גידלו בחו"ל ילדים ונכדים ובמקרים אחרים אף העידו כי מבחינה רגשית דווקא התחזק הקשר שלהם עם ישראל ואפילו ליהדות. רבות מקהילות 'היורדים' מציינות את חגי ישראל ואת המועדים הממלכתיים של הארץ ובמידה רבה אפשר לקבוע כי בקרב רבים מה'ישראלים' לשעבר התפתחה אשיות-כפולה כאשר מצד אחד הם חשים אזרחים שווי-זכויות של המדינה שקלטה אותם ובה בעת מבקשים עדיין לשמור על הקשר והגחלת היהודית-ישראלית.

צריך גם לקחת בחשבון כי האיום הגדול ביותר על 'היורדים' הישראלים נמצא בסכנת ההתבוללות. רבים מהם פוחדים שמא יאבדו ילדיהם ונכדיהם את הזהות היהודית ויהפכו חלק בלתי נפרד מהגויים. המחשבה המטרידה הזאת עומדת בדרך-כלל למבחן בכל משפחה שעדיין אכפת לה מן העבר שלה והיא מודאגת מפני עתיד הדורות הבאים שלה. לדאגה הזאת אין, כפי שמסתבר, די כוח ועצמה להביא לחזרה ארצה אבל למען ההגינות הנדרשת בדיון הזה, רבות ממשפחות 'היורדים' עסוקות בכך לא מעט.

ויש עוד מרכיב ב'פאזל' הזה של 'יורדים' ישראלים בארה"ב והוא מוביל למערכת היחסים שבין יהדות אמריקה לבין ה'יורדים' הישראלים. באופן מסורתי מדובר ביהודים שמאז ההגירה מאירופה לארה"ב מזוהים כתומכים ומצביעים של המפלגה הדמוקרטית (ברק אובמה זכה למשל ב-72% מקולות הבוחרים היהודים). לנו לא ידוע על מחקרים שבדקו את הקשר בין היהודים בארה"ב לבין 'היורדים' הישראלים שהגיעו אליה אבל יש להניח כי מדובר בסוג של חשדנות וחוסר הערכה מצד היהודים המקומיים, שהרי בניגוד אולי לדמוי שפיתחו על העם היושב בציון, הנה הגיעו אליהם עשרות אלפי 'ישראלים' שמאסו במולדתם והעדיפו את עגל הזהב האמריקני על פני ציונות מעשית. יתכן כי בבוא העת מישהו אכן יבדוק בצורה מעמיקה את מערכת היחסים המעניינת הזאת בין 'היורדים' הישראלים לבין יהדות אמריקה.

במהלך העשור האחרון חלה תפנית בקרב מנהיגות יהודי ארה"ב, כאשר נוצר רושם כאילו ירדה בעיניהם קרנה של מדינת-ישראל לטובת הגישה השמאלנית-ליברלית המצדדת בוויתורים פוליטיים מבית-המדרש של הדמוקרטים. יותר ויותר יהודים צעירים כבר מביעים בגלוי עמדות שאינן תומכות כמו בעבר באופן גורף ומובהק בישראל והדברים הללו החריפו מאוד מאז נבחר בנימין נתניהו לתפקידו. גם כאן נמצאים התהליכים הללו בשלבי התהוות ואין מידע מדויק ואמין ומדיד באשר לתמונת המצב האמתית, אבל ברור שהדור הצעיר של יהדות ארה"ב פחות תומך במדינת-ישראל בהשוואה לאבותיו.

יתרה מזאת: דווקא בקרב יהודים בארה"ב נחשפת התנגדות בוטה למדיניות ממשלת ישראל והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בקמפוסים, במכללות, באוניברסיטאות וכמובן באמצעי התקשורת שרובם ככולם מזוהים עם השמאל. חלקם של היהודים במסעות השמצה והחרמה נגד ישראל גדל והולך במרוצת השנים האחרונות וכאן באה כמובן לידי ביטוי אותה 'מחלת נפש' יהודית של שנאה-עצמית.

העובדה לפיה ממלאים אלפי יהודים את השדרה-החמישית בעיר ניו-יורק במצעד המסורתי של יום-העצמאות למדינת-ישראל, כבר לא מעידה יותר על ההזדהות הגורפת של הכלל עם ישראל, במיוחד לא כשמדובר בדור הצעיר.

אחרי שאמרנו את כל הדברים הללו אפשר להתייחס לחלק הבא במשוואה הפוליטית-חברתית הזאת והוא קשור כמובן להתנגדות של ארגונים אמריקנים וישראלים גם יחד למדינת-ישראל. כבר ידועה הפעילות הארסית של תנועת ה- BDS שקמה בשנת 2005 ומאז קוראת לחרם על ישראל משום שלדעת פעיליה מדובר ב'מדינת אפרטהייד גזענית'. רשימת הארגונים הפועלים בגלוי נגד ישראל בארה"ב וגם באירופה ארוכה למדי ולכולם מטרה אחת: להשחיר את פניה של ישראל ברבים, לפגוע באינטרסים הבינלאומיים שלה ולהזין מחדש את אש השנאה כלפי 'המדינה הציונית'. לא ידוע מספר היהודים החברים והפעילים בקרב ארגונים אלה, אבל מתוך הפרסומים וסקירת הפעילות שלהם ברור כי לא מעט יהודים פועלים ביניהם ואף מובילים את ההרעלה ההמונית נגד ישראל. אנחנו גם לא יודעים עדיין כמה 'יורדים' שותפים לפעילות האנטי-ישראלית הזאת ואולי יתבהרו הדברים כאשר גורם אובייקטיבי יחקור זאת, אבל כבר עכשיו ברור כי חלקם של 'היורדים' בארגונים האנטי-ישראלים לא מבוטל וזאת על רקע ההתרחשויות האחרונות עליהם נעמוד בהמשך.

קשה שלא להזכיר את העובדה שבין הארגונים הפועלים נגד ישראל מצויים גם ארגונים 'ישראלים' כמו למשל ארגון 'עדאלה'- או בשמו המלא 'המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל'. מדובר בארגון קיצוני שעוסק בהכפשת ישראל, בקריאה להטלת חרם עליה ובסוג של הטלת רפש על 'המדינה הציונית'. אותם הדברים אמורים לגבי ארגון המכנה עצמו 'הקול היהודי למען השלום'- גם הוא ארגון 'ישראלי' הפועל מאז 1996 באוניברסיטת ברקלי קליפורניה ומונה 6 סניפים אנטי-ציוניים.

העיסוק הטבעי בהגירה של ישראלים לארה"ב השכיח במידה רבה את העובדה לפיה יש גם באירופה לא מעט 'יורדים' מישראל ועיקר הדברים אמורים בגרמניה. זכורה היטב 'מחאת המילקי' שגררה אחריה 'ירידה' של צעירים ישראלים לברלין במחאה על יוקר המחיה בארץ ולמרות העובדה שמדובר דווקא בגרמניה, לא היססו ישראלים רבים להגר אליה מטעמים כלכליים ואפשר לזהות דווקא ב'ירידה' לגרמניה עוד שובל של שנאה-יהודית-עצמית...

כל עוד התנהלו חיי הקהילות הישראליות בחו"ל מבלי לנסות ולהתערב בנעשה בארץ, ניתן היה להשלים עם הבחירה שלהן להתגורר הרחק מן המולדת ואפילו לנתק עצמם מהמדינה . גם פעולות מחאה של ישראלים במסגרת הארגונים והגופים האנטי-ציוניים בחו"ל, כבר היו לעובדה שעם כל הצער הכרוך בהן, אין אלא להשלים עם הבחירה של אנשים לצאת נגד הארץ בה נולדו וגדלו. הבחירה לעזוב את ישראל ולגדל את הילדים והנכדים בארץ זרה נובעת מהחלטות שקיבלו 'היורדים', כל אחד ומניעיו וטעמיו, כך שאין אפילו טעם להתווכח עם הבחירה הזאת. גם הבעת עמדות אנטי-ישראליות מצד קבוצות שונות של ישראלים לשעבר נובעת משיקולים אישיים של בחירה וקשה מאוד להתעמת רעיונית עם מי שבחר במודע לצדד באויבי ישראל ולהשחיר את פני מולדתו-לשעבר בעיני הגויים, מעבר להיותו נגוע כאמור בנגיף השנאה-העצמית.

אבל לאחרונה נראה היה שנשבר שיא חדש בקרב 'היורדים' מישראל והוא טומן בחובו סכנה של ממש: מאות 'יורדים' הפגינו בכיכרות מרכזיות בברלין, לונדון, ניו-יורק ומקומות אחרים נגד מדיניות ממשלת ישראל במשבר נגיף הקורונה ונגד המשבר הכלכלי אליו נקלעה ישראל. ההפגנות האלה התכתבו היטב עם ההפגנות והמחאה ברחוב בלפור ומהר מאוד ניתן היה לזהות את הקו המחבר בין המפגינים בירושלים ובקיסריה לבין אלה שבברלין, ניו-יורק ולונדון כאשר המכנה-המשותף נמצא כמובן בשנאה היוקדת לראש-הממשלה.

ההפגנות ברחוב בלפור ובשאר המקומות בארץ לגיטימיות ויש לכבד את זכותם של אזרחים להפגין ולהביע מחאה קולנית (בתנאי שהמפגינים עומדים במגבלות החוק והקורונה ולא מקיימים למשל סעודות-ראווה...) גם אם דעתם אינה מקובלת על רוב הציבור. יתר על-כן אסור, בתנאי הדמוקרטיה כמובן, למנוע הפגנות או להפריע למפגינים, אבל כל הדברים הללו נכונים אך ורק כאשר מדובר בהפגנות הנערכות ומתקיימות בישראל על-ידי תושבי המדינה ובשום פנים ואופן לא כשמדובר ב'יורדים' המפגינים בחו"ל נגד ממשלת-ישראל!.

למפגינים הללו נשללה מראש הזכות להפגין ולהביע דעתם על הנעשה במדינה אותה עזבו (ולא משנה מה הסיבה) מרגע שניתקו עצמם ממנה. 'היורדים' איבדו את זכותם המוסרית והערכית להפגין נגד מולדתם-לשעבר, החל מהמועד בו החליטו כי אינם מוכנים לחיות כאן יותר ולהתמודד מבית עם הבעיות הפוקדות את ישראל. הזכות הזאת שמורה לכל מי שממשיך להתגורר בארץ ולשאת לפחות בחלק מן העול הקולקטיבי (כן,גם לערבים ואפילו לחלק מהחרדים!) אבל לא למי שנטש מבחירה את ישראל לגורלה!.

רק שצריך להבהיר כי הסכנה הטמונה בהפגנות האלה לא נובעת מעצם קיומן שהרי בסופו של דבר עדיין מדובר במספרים זניחים מקרב 'היורדים' הישראלים. הסכנה האמתית מעוגנת באפשרות שהכרה בלגיטימיות של המפגינים 'היורדים' תגרור בעקבותיה את הדרישה להעניק להם זכות-בחירה לכנסת! בדיוק בצומת המסוכן הזה קבור הכלב: מי שמכיר בזכות 'היורדים' להפגין בחו"ל נגד ישראל וממשלתה הנבחרת, עלול להסכים להעניק להם גם את הזכות לבחור את חברי הפרלמנט הישראלי, בעוד הם עצמם נמצאים מעבר לים ולא פעם אפילו בזים לאותו פרלמנט.

איזו סיבה יש לאפשר ל'יורדים' להתערב בנעשה במדינה אותה עזבו מרצונם החופשי? באיזו זכות הם רואים את עצמם ראויים וזכאים להחליט מי ינהל את המדינה אותה נטשו? מדוע יש לאפשר להם לקבוע מה יתרחש כאן לאחר שלמעשה עזבו מתוך בחירה חופשית את הציונות-המעשית ואת מה שנותר מהזהות היהודית של ישראל?!.

הסיבה לפיה יש כבר עכשיו מקום להביע דאגה מפני האפשרות הזאת נעוצה בכך שפוליטיקאים ישראלים כבר ניסו בעבר לעסוק בסוגיה הזאת ואף להפריח 'בלוני ניסוי' לבחון את דעת-הקהל מתוך מטרה לקדם חקיקה שתאפשר למאות אלפי 'יורדים' לבחור לכנסת. הרעיון המפחיד והמופרך הזה אינו חדש אבל עליו להדיר שינה מעיני מקבלי ההחלטות בירושלים והדבר מתחיל ב'הכרה' בזכותם של 'היורדים' להפגין בכיכרות הערים הנכריות נגד ממשלת-ישראל. התמיכה בהפגנות הללו מהווה את הצעד הראשון לקראת מתן זכות-בחירה לכנסת למי ש'ירד' ממדינת-ישראל ובדיוק כאן הסכנה הגדולה!.

נראה כי די לנו בארגונים אנטי-ישראלים כמו למשל 'בצלם' או עיתון 'הארץ לא שלנו' ועוד 'אוהבי ישראל' בארץ ובעולם. אין צורך להוסיף אליהם 'יורדים' שמפגינים בראש חוצות נגד ממשלת המדינה אותה נטשו ועוד להעניק להם את הזכות להתערב בנעשה כאן באמצעות זכות-בחירה לכנסת.

השנאה-העצמית תמיד אפיינה חלקים מהעם-היהודי ולא פעם המיטה עליו אסונות. התופעה החולנית הזאת עברה מדור לדור ועכשיו היא גם נחלתם של אותם 'יורדים' המוחים נגד ממשלת מולדתם לשעבר, רק שבניגוד לעבר הרחוק יש למדינה את הסמכות והאמצעים למנוע מהם להגשים את מטרתם וכדאי שמקבלי ההחלטות יעשו זאת במהרה לפני שנתעורר לתוך מציאות הזויה בה קובעים 'היורדים' את סדר-היום הציבורי בישראל.

מאז משה רבנו ע"ה ועד לעידן 'היורדים' הישראלים, נמשכת השנאה-היהודית-העצמית ללא מזור.