הפשיעה בקרב המגזר-הערבי בישראל ממשיכה להשתולל ולגבות קרבנות-דמים, כאשר נוצר רושם כאילו המדינה באמצעות משטרת-ישראל, עומדת מהצד ואינה מתערבת במרחץ הדמים הזה. הנחת-היסוד הזאת מקורה באינטרסים פוליטיים של מנהיגות החברה הערבית, שמאוד נוח לה להאשים את המדינה בחידלון הפשיעה הערבית והיא אף זוכה לרוח-גבית מצד גורמים פוליטיים אחרים, המעוניינים להבאיש את ריחה של ישראל גם בחוץ-לארץ.
האמת שונה בתכלית וכדאי אחת ולתמיד להציג אותה לראווה ולאור השמש החורפית: מי שבאמת אחראי לאלימות ולפשיעה הגואה במגזר-הערבי, הם אנשי המגזר הזה באופן ישיר ובלעדי!
לקביעה הזאת יש סיבות המעוגנות במציאות הישראלית, אולם לפני שננסה לעמוד על חלק מהן, יש צורך להבהיר: מרבית ערביי ישראל רוצים לחיות בשלום, להתפרנס בכבוד ולחנך את ילדיהם לטוב, אלא שהם נפלו קרבן לכנופיות אלימות ואולי גם בחלקם למסורת שבטית, שהפכה את האלימות בחברה הערבית לדפוס מדמם.
מי שמבקש להבין את המקורות לפשיעה במגזר-הערבי צריך להתעכב על מספר גורמים מרכזיים:
* מאז שמשטרת-ישראל הצליחה לשים ידה על מרבית ארגוני-הפשע היהודים ולהכניס מספר רב של ראשי ארגונים כאלה לכלא, נוצר באופן טבעי חלל גדול בעולם הפשע בארץ. את החלל הזה החלו למלא ארגוני-פשע ערבים וראשיהם השתלטו על מחוזות הפשיעה שנותרו כביכול חלולים ומכאן המלחמות העקובות מדם בין ארגוני הפשע הערבים על השליטה בסחר בסמים, על גביית דמי-חסות מבעלי-עסקים ועל אלימות במרחב הערבי במטרה להראות ולהנציח שליטה.
לצורך מימוש הדברים הללו זקוקים ארגוני-הפשע לא רק ל'חיילים', אלא בעיקר לנשק ומכאן הכמות העצומה של כלי-נשק שהם מחזיקים, ענף מסחרי משגשג כשלעצמו. המאבק הזה בין ארגוני-הפשע הערבים כבר גבה קרבנות ובהם אזרחים תמימים שנקלעו לקו-האש, תופעה שתמשיך ותתרחב בעתיד אם לא יצליחו לשים לה קץ.
* סכסוכים אלימים בין משפחות שונות ובין 'חמולות' במגזר, כבר גרמו גם הם לקרבנות בנפש ולפציעתם של מאות אזרחים, שחלקם נקלע אף הוא בטעות לעימותים האלימים הללו. מקורם של הסכסוכים בדרך-כלל ב'חשבונות' ישנים שלא הגיעו לכלל 'סולחה' וממשיכים לבעור עד התפרצותם מתחת לפני השטח.
* אלימות כלפי ראשי רשויות-מקומיות ועובדי ציבור, מצד גורמים המבקשים למשל להטות מכרזים או להשתלט על שטחי-ציבור. מכאן הפעלת איומים בפגיעה בגורמי השלטון המקומי ומכאן גם פגיעה ברכוש ציבורי כ'אות אזהרה' מפני הבאות.
* מאבק על השליטה בשוק הסמים, מלווה בדרך-כלל אלימות קשה ו'חיסולי חשבונות' על רקע השאיפה לגרוף רווחים קלים ומהירים מהענף המשגשג ביותר בעולם הפשע.
* 'רצח על כבוד המשפחה', מתבצע במגזר-הערבי כאשר יש חשד כלפי אשה על ניהול יחסים 'לא מכובדים' עם גבר. מקור התופעה הזאת במסורת שבטית שנהוגה הייתה מאות שנים בחברה הערבית, אבל הוא שריר וקיים גם בישראל של חורף 2022.
על רקע כל הדברים הללו חובה להזכיר את החולשה והרפיסות של משטרת-ישראל ושל בתי-המשפט גם יחד. המשטרה פוחדת להתעמת עם הפשיעה במגזר-הערבי, פעמים רבות בהנחיית גורמים בכירים, מחשש שמא יביא הדבר להתלקחות גדולה שתצית אש בחברה הערבית. החשש הזה מקבל ביטוי מעשי גם במאבק שאמור היה להתנהל מול הפורענות הבדואית בדרום-הארץ, אלא שהמשטרה מעדיפה 'פעילות נקודתית' לא מסוכנת והתוצאות ניכרות בשטח.
העונשים שמטילים בתי-המשפט על עבריינים שכבר מואשמים במגזר-הערבי, גובלים בבדיחה והקלות הבלתי נסבלת בה משוחררים חשודים לביתם על-ידי בתי-המשפט, רק מעודדים את הגברת הפשיעה משום שהשילוב בין רפיסות ופחדנות המשטרה, לבין הרכות הסלחנית של בתי-המשפט, חיסלה כבר מזמן את מעט ההרתעה שהשפיעה על בלימת הפשיעה הערבית.
הסיפור של אלימות הבדואים בדרום-הארץ, קשור רק בעקיפין לפשיעה במגזר הערבי, משום שמקורו באינטרסים אחרים ובחוסר הרצון והיכולת של המדינה לשלוט במחוזות הפורענות הבדואית, אלא שגם הוא מוכיח כי כאשר מוסדות המדינה פוחדים להתמודד עם עבריינות בכלל, מה הפלא שהיא גואה גם בתחומי פשיעה אחרים.
המציאות הזאת מזמינה כמובן שאלות בדבר פתרונות אפשריים, אז הנה כמה מהם, שלמצער לא יתרחשו:
* החמרה של עונשים מצד בתי-המשפט על מורשעים בביצוע אלימות בחברה הערבית ובכלל זה החזקת נשק.
* פגיעה ברכוש ובמקורות כספיים של ארגוני הפשע-המאורגן ובכלל זה החרמה של מכוניות ונכסים יקרים. (פעילות בה הוחל לאחרונה בשיתוף בין המשטרה לגורמי מיסוי, משפט וכלכלה, אבל בנפח קטן ולא מרשים).
* הטלת 'סגרים' למשך ימים אחדים על כל יישוב המעורר חשד שמא יש בו כלי-נשק אסורים וזאת על-מנת לאפשר לכוחות גדולים של המשטרה ומג"ב לבצע חיפושים וסריקות בכל בית, כולל העמדתם לדין של מי שברשותו נמצא אמל"ח.
* ריכוז כוחות מג"ב גדולים בנגב (ואם יש צורך גם בסיוע צה"ל) לחסל אחת ולתמיד את ההתנגדות האלימה של הבדואים למוסדות המדינה, ביצוע סריקות למציאת כלי-נשק שברשותם והטלת קנסות כבדים ועונשי מאסר משמעותיים על מי שנמצא ברשותו נשק.
אבל אל דאגה, שום דבר מכל אלה לא יתרחש, משום שממשלות ישראל ממשיכות לפחד מעימות עם ערביי ישראל ומוכנות לשלם על כך מחיר יקר. הצרה הגדולה עדיין צפויה להתרחש, כאשר בעימות הבא בין ערבים ליהודים, במקרה של פעולה צבאית או חלילה פיגוע, חלק גדול מהנשק שנמצא בידי ארגוני-הפשע וגורמים אלימים אחרים, יופנה נגד תושביה היהודים של המדינה...
המבט הזה מלא ביטחון עצמי ואינו מבשר טובות בגלל רפיסות המדינה במאבק נגד הפשיעה במגזר-הערבי.