מערכות הבחירות האחרונות שנערכו לא מכבר בישראל, הדגישו באופן ברור את החלוקה הפוליטית בין ימין לשמאל ואף קבעו תגיות-זיהוי לכל צד ולא תמיד בלשון נקייה ובלבד שברור יהא לכל בוחר לאיזה 'מחנה' הוא משתייך. החלוקה הזאת אינה חדשה במפה הפוליטית וכפי שנראה בהמשך, היא גם החליפה כיוונים בהתאם לנסיבות ולזמנים אבל לפני שנפליג במים הסוערים של שמאל-ימין פוליטי, כדאי אולי לציין כי המושגים הללו חרגו מאז ומעולם מהטקסט המסעיר של חילוקי דעות פוליטיים.
התורה מתייחסת לשמאל ולימין בפרקים שונים ואפילו נגזרת ממנה מצוות-עשה של " לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ( ספרי, דברים קנד). גם סדר המצוות מתכתב היטב עם שמאל-וימין כאשר יש דינים רבים לשימוש ביד ימין לעומת יד שמאל ( הנחת תפילין על זרוע שמאל למשל או הגבהת ידי הכוהנים) שלא לדבר על אזכור 'איטר יד ימינו' לצורכי לחימה . באופן כללי מתייחסת התורה לימין כאל איבר ומושג חיובי לעומת השמאלי.
הרבה לפני שהחלו אנשים לעסוק בפוליטיקה, כבר נמצאה בספר הזהר הקדוש התייחסות לשמאל ולימין שהיו מושגי יסוד בחכמת הקבלה כאשר כל מערכת הספירות העליונות, מתוארת כמסודרת על הציר של ימין-שמאל ובהתאם לחלוקה בין קו-שמאל לבין קו-ימין.
הרפואה מבחינה כמובן בחלוקה בין ימין לבין שמאל בגוף-האדם ומתארת תפקידים שונים של האונות המנוגדות במוח ולמרות שכלפי חוץ נראה כאילו גוף האדם סימטרי, מתברר כי לא כן הדבר שהרי בגוף פנימה קיימת א-סימטריה ברורה. כאשר עובר אדם אירוע-מוחי חלילה, יודעת הרפואה להוכיח על-פי הפגיעה באבריו ובדיבורו, האם מדובר בפגיעה באונה השמאלית או הימנית של מוחו.
השימוש במושגי ימין-שמאל שגור בפי מרבית בני-האדם בעולם, למרות שהכל יודעים כי בעמידה מול הראי מתהפכות היוצרות וימין נראה בשמאל ולהפך, אבל יש גם שפות בהן אין כלל שימוש בימין-שמאל כמו למשל אצל העם האבורג'ני באוסטרליה או בבאלי, פולינזיה, מכסיקו ונמיביה, שם עושים בשפת-המקור שימוש בכיוונים בהתאם לרוחות-השמים (' צפונית או דרומית לבית').
יש שמאליים מפורסמים
קיימת נטייה להתייחס לבני-אדם שמאליים כאל מי שנחנו בתכונות יוצאות דופן עד סף הגאונות. אין לכך כמובן הוכחה מדעית ואין הדבר מצביע על כך שמרבית בני-האדם בעולם שהם ימניים הם גם טיפשים (למרות שמדובר כפי הנראה בסבירות גבוהה של צדק!) אבל מעניין לסקור חלק מרשימת האנשים המפורסמים בעולם שהם שמאליים ואשר כוללים בין השאר את וינסטון צ'רצ'יל , ביל קלינטון ,פידל קסטרו , בך , מוצרט , בטהובן, פול סיימון, בוב דילן , רינגו סטאר , בנימין נתניהו , מארק ספיץ , פלה , יוליוס קיסר , אלברט איינשטיין , אהוד בן-גרא , המלכה ויקטוריה, צ'רלי צ'פלין , רוברט דה-נירו ועוד ועוד...
אלא שמעל ומעבר לכל אלה מדובר בימין ושמאל כמונח מיון של אידיאולוגיות, תנועות פוליטיות ומגמות בחברה. המקור למונחים הללו נמצא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה-הצרפתית (1789-1799) לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט 'האספה הלאומית', ישבו מצד ימין 'הז'ירונדים' (פלג פוליטי שפעל בין השנים 1791-1793 שחבריה היו קבוצה דומיננטית באספה-המחוקקת ואשר שלטו בממשלה כשדולה להכרזת מלחמה על אויבי המהפכה מבחוץ) שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך גם במלוכה.
בצד שמאל של הבית ישבו לעומתם ה'יעקובינים' (' ידידי החירות והשוויון' שהיו מועדון פוליטי גדול ורב השפעה ומפלג באותה העת) שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקלים. עד כמה שישמע הדבר אולי מוזר, שימשו מקומות הישיבה הללו בפרלמנט הצרפתי, את המסד לחלוקה העתידית בין ימין לשמאל בזירה הפוליטית.
הכלכלן והפילוסוף תומס סואל (יליד 1930) קבע כי החלוקה בין ימין לשמאל היא חלוקה בין השקפה שמקבלת את המצב הנתון כפי שהוא ושצריך להפיק ממנו את המיטב האפשרי (מדובר בהשקפה גדורה) לבין השקפה על-פיה ניתן וצריך לבצע שינויים דרסטיים (השקפה בלתי גדורה). על-פי ההשקפה-הגדורה של תומס סואל, היכולת של האדם להנדס את המציאות לא אפשרית והפוטנציאל שלה לגרום נזק גדול מהפוטנציאל להביא תועלת וזאת הסיבה שהליברלים בימין חוברים לשמרנות מפני שהם מעדיפים להישען על הסדרים חברתיים שנוצרו במשך אלפי שנים וזאת לעומת הסיכון של עיצוב עולם חדש שטומן בחובו גם אפשרות לדיקטטורה.
השקפה בלתי-גדורה גורסת כי הפוטנציאל של טבע האדם והמבנה החברתי גדול ממה שהוא כיום ולכן היא נוקטת עמדה לפיה צריך לעשות את מה שאפשר, כדי לשכלל את האדם ולדחוף ללא סוף להשגת מטרות טובות יותר.
איך יודעים מי ימני ומי שמאלי ?
הדיכוטומיה הזאת היא הבסיס לכל הוויכוחים בין שמאל לימין ואף על פי-כן ראוי להדגיש כי המושגים הללו משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן ומוסכם כי מדובר למעשה בחמישה מרכיבים על פיהם נקבעת ההשתייכות לשמאל או לימין:
* דת - השמרנים בימין תומכים בחוקים שמקורם בדת ואף קוראים להפרדה מלאה בין דת למדינה. הדבר נובע בעיקר מתוך כך שמקור השמאל בדרך-כלל באוכלוסיה חילונית ומכאן גם התביעה להפרדה ולחקיקה אנטי-דתית.
* לאום - הימין מעניק משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית ותומך במסגרת מאחדת וגדולה ולכן נוטה גם להעדיף בני לאומו על פני לאום אחר ואף מקדש ערכים לאומיים (אדמה, מולדת, כבוד-לאומי) עד ללאומנות קיצונית. בשמאל מייחסים פחות חשיבות ללאום, מתנגדים לגבולות גאוגרפים המפרידים בין בני-אדם ותומכים בחברה נטולת לאומים ואיחודים, בדרך כלל על בסיס סוציאליזם, שוויון וקבלת עמים אחרים.
* צבא - הימין גא בצבא גם לצורך חיזוק הלכידות הלאומית ומעניק ערך עליון ושבח למתגייסים לצבא. בשמאל מתייחסים לצבא כאל 'הרע במיעוטו' ומשם עד התנגדות עקרונית לעצם קיומו כאשר מדובר בפציביזם וסרבנות להתגייס, מבית-היוצר של השמאל הקיצוני.
*כלכלה - בעבר זוהה הימין עם משטר פאודלי וכמי שהתנגד למעמדות עירוניים, אולם היה למי שדוגל בצמצום מעורבות ממשלתית והגברת קפיטליזם כשיטה המוצלחת ביותר למען הפרט והחברה ובתוך כך דוגל הימין בשוק-חופשי, ליברליזם כלכלי ויוזמה חופשית במשק. השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון יוזמה חופשית ומעדיף מדיניות סוציאל-דמוקרטית ורווחה חברתית סוציאליסטית (עד קומוניסטית). השמאל בעד התערבות ממשלתית מוגבלת במסחר ובהון הפרטי למניעת פערים חברתיים ופגיעה בשכבות החלשות ותומך בשוויון בנטל הכלכלי.
*הגירה - הימין מתנגד בעקרון להגירה ותומך בהתבדלות לחיזוק הלאום והגנתו מפני השפעות 'זרות' ומכאן גם התמיכה בחוקים נוקשים למניעת הגירה (כולל הקמת חומות) ובגירוש מי שנחשבים מהגרים לא חוקיים. השמאל תומך כאמור בחברה רב-תרבותית ולכן תומך במדיניות הגירה מקלה ומתן סיוע למהגרים.
החלוקה הגסה הזאת אינה אלא מפתח להבנת ההשתייכות לשמאל ולימין ונכון שמדובר בסוג של הכללה אבל דומה שהיא משקפת במידה רבה את האופן בו נבחנת ההשתייכות הפוליטית משני עברי המתרס. הדברים הללו נכונים למתרחש בעולם המערבי אבל כאשר מבקשים לבחון זאת בכל הקשור למדינת-ישראל צריך להוסיף לפחות 4 מרכיבים:
* התנחלויות - יש התנגדות עקרונית וגורפת של השמאל הישראלי (בתמיכה ללא סייג של האוכלוסייה הערבית) בהתנחלויות במה שמכנה השמאל 'שטחים כבושים' . לעומת זאת מצדד הימין הישראלי בהעמקה ובהרחבה של התנחלויות בכל השטחים המכונים בפיו 'ארץ-ישראל המובטחת' והעימות בין שתי השקפות עולם אלה מקרין גם על תחומים נוספים שאינם ניתנים כפי הנראה לגישור בין ימין ושמאל בישראל.
* 'תהליך השלום' - מה שהחל בסוג של משא-ומתן פוליטי באוסלו ועבר דרך רצח יצחק רבין המנוח, פער שסע עמוק עוד יותר בין היריבים הניצים כאשר הימין גורס כי 'אין עם מי לדבר' וכי מה שמכונה בפי השמאל 'תהליך השלום' אינו אלא אחיזת-עיניים וסכנה קיומית למדינת-ישראל. השמאל בעד 'שלום עכשיו' וגורס כי הימין מכשיל כל ניסיון להגיע לפשרה ולשלום עם הפלשתינים וכי הפתרון היחידי למצב אליו נקלעה ישראל טמון ב'תהליך השלום'.
* דת ומדינה - באופן 'טבעי' מצדד הימין במדינה יהודית דמוקרטית בעלת קווי מתאר לאומיים, מה שמעודד גם חוגים חרדים ולא ציונים לתמוך בגישה הזאת. השמאל רוצה מדינה חילונית בה יש שוויון לכל אזרחיה וללא שום סימן דתי-לאומי ובכלל זה חופש בפרהסיה הציבורית (שבת, תחבורה ציבורית וכדומה).
* כלכלה - השמאל הישראלי דוגל ברעיון של 'מדינת רווחה', בחלוקה שווה בנטל הכלכלי, בהענקת שירותים חברתיים לכל האזרחים, בהתערבות ממשלתית בשוק-ההון ובזכויות העובדים להתאגד ולשבות. הימין רוצה שוק-חופשי שיתפתח מבלי שהממשלה תתערב בו, מאמין בשיטה הקפיטליסטית כטובה ביותר לאזרחי המדינה, מבקש לאסור שביתות בשירותים חיוניים ותומך בתעשיינים וביזמים לפיתוח הכלכלה.
צריך לזכור כי מדינת-ישראל הוקמה על ברכי הגישה הסוציאליסטית והתנהגה בהתאם לגישה המאפיינת 'מדינת רווחה'. ההנהגה הישראלית הצעירה דגלה בניהול ששאב השראתו מהסוציאליזם המקובל בברית-המועצות לשעבר ועל-כן נחשבה 'שמאלנית'. באותה העת נחשב כל מי שתמך בימין בכינוי הגנאי 'פשיסט' ונחשב מן הסתם עוכר המדינה. אחר-כך החליט דוד בן-גוריון להתרחק מהתפיסה הסוציאליסטית-מרקסיסטית וכך הרחיק את תנועת-העבודה מסוציאליזם 'טהור' במיוחד בשנות ה-60 המוקדמות, על רקע עמדותיה של 'אימא רוסיה' כלפי מדינת-ישראל ובכך ביקש ליצור התלכדות סביב הרעיון לתמוך בחיזוק הקמתה של המדינה, אבל כבר אז נפער השסע הפוליטי בין ימין לבין שמאל, שכמעט הסתיים במלחמת-אחים.
עד כמה שישמע הדבר מוזר התהפכו בשנת 1977 היוצרות עם עליית מנחם בגין ו'הליכוד' לשלטון כאשר קיבלו ההגדרות הפוליטיות משמעות חדשה, שמצאה לאחרונה ביטוי מוחשי כאשר הימין נחשב בעד 'ישראל יהודית וחזקה' ואילו כל מי שמשתייך למחנה השמאל הפך להיות 'בוגד ועוכר ישראל'.
השסע הפוליטי התבסס מאז ומעולם על סטראוטיפים ששאבו את כוחם מדעות-קדומות ומכאן נוצרו גם 'הניצים' שזוהו עם הימין לעומת 'היונים' שייצגו בדעת-הקהל את השמאל. אבל בישראל כמו בישראל גלש השסע הפוליטי הזה גם לשסע עדתי-דתי ועד מהרה נוצר התפיסה לפיה מרבית אנשי הימין הם שומרי-מסורת ודתיים יוצאי עדות-המזרח (ראה מחקריו המעמיקים של פרופסור סמי סמוחה בנושא) ואילו אנשי השמאל הם ברובם חילונים אשכנזים.
הפוליטיקאים לא היססו לעשות שימוש במצג הזה ולשסות באופן מגמתי בין העדות לבין יריבים פוליטיים יוצאי העדות 'האחרות' וכך הציבו את המאבק הפוליטי על בסיס עדתי. העובדה הסטטיסטית לפיה נמצאים דתיים ושומרי מסורת גם 'במחנה השמאל', מעולם לא הפריעה לימין לנסות להצטייר כשופר הבלעדי של חובשי כיפות מזרחיים וכך העמיקו עוד יותר הפירוד והשסע בחברה הישראלית.
בתוך כך ואולי מטבע הדברים נוצר מושג חדש והוא 'המרכז'.
במרחב המשתרע בין לימין לשמאל, מצוי ציבור המתקשה לזהות עצמו כמי שמשתייך לאחד משני המחנות הפוליטיים ומכאן נוצר 'המרכז' אליו נשואות עיני הפוליטיקאים משני עברי המתרס. אלא שבניגוד לעמדות הקשוחות בימין ובשמאל הרי המרכז הפוליטי מתאפיין בתנודות מצד לצד וממעבר בין המחנות היריבים מה שמקשה כמובן על 'צייד' מצביעים.
אבל לא לאלמן ישראל משום שעל רקע גלי ההגירה המוסלמית לאירופה ועמדותיו של הנשיא האמריקני דונאלד טראמפ, גבר בשנים האחרונות כוחו של הימין הפוליטי. כך למשל במדינות כמו הונגריה, אוסטריה,קרואטיה, גרמניה, פולין, סרביה, יוון וצרפת, גדל כוחו הפוליטי של הימין ועמו ההתנגדות להגירה המוסלמית , סגירת הגבולות, הדגשת הלאומנות והגברת האנטישמיות. התופעה הזאת מקורה בלקח ההיסטורי שנלמד במשך השנים גם בישראל: השמאל מפגין בדרך-כלל חולשה ורפיסות ושתי התכונות הללו מזמינות התקפות מצד חורשי-רעה ועל-כן עדיף לגלות נחישות ולכידות-לאומית כדי 'לשמור על הבית', ממש כפי שמטיף זאת הימין.
אז מי אני ?
הבעיה מסתבכת כאשר היא נבחנת במישור האישי, כמו למשל בשאלה מי אני?
אם אני דוגל במדינת-רווחה, תומך בשוויון בנטל הכלכלי, בעד מיסוי גבוה שיוטל על בעלי-הון, תומך בהענקת שירותים חברתיים לכל התושבים ובאופן כללי מצדד במדיניות כלכלית סוציאליסטית ומתנגד בחריפות ל'קפיטליזם חזירי', אני אמור להיות מוגדר כמשתייך למחנה השמאל.
אבל באותה העת, אני נגד 'החזרת שטחים', מאמין בזכותנו על ארץ-ישראל השלמה, לא מאמין שיש סיכוי להגיע להסדר, עם מי שמחמת אמונה דתית מבקש להשמיד אותנו ובעד מדינה יהודית גם בפרהסיה הציבורית שלה, אז אני אמור להיות מוגדר ימני.
החידה האישית הזאת טרם נפתרה וגם לא נראה כי תבוא על פתרונה בקרוב ואולי בשל כך בחרתי להישאר מחוץ למשחק-הפוליטי. מי שמקבל על עצמו תיוג פוליטי-חברתי-כלכלי של ימין ושמאל, שיבושם לו, בסופו של דבר מדובר בסטריאוטיפ מלאכתי שמשרת רק פוליטיקאים צמאי שררה, למרות שיושבי הפרלמנט הצרפתי, לא סברו כך.
החלוקה בין ימין לשמאל אינה אלא סטריאוטיפ מלאכותי שעלה בידו לשסע את החברה
Comments