בתחילת השבוע נפל דבר משמעותי בזירה הפוליטית בישראל כאשר בית-המשפט הורה למפלגת-העבודה (או למה שנותר ממנה) לקיים כנדרש בתקנון המפלגה את הבחירות-המקדימות ('פריימריז') וזאת בניגוד לדעתו הנחרצת של מי שהיה יו"ר המפלגה המרוסקת עמיר פרץ. (שכבר הודיע כי בדעתו לערער לבית-המשפט העליון על ההחלטה). אלא שהסיפור הזה חורג מגבולות 'העבודה' וגולש בצורה מאיימת מאוד גם על תנועת 'הליכוד' ועלול להביא את המפלגה הזאת לא רק לעימות פנימי אלא גם לבית-המשפט בעקבות ההחלטה החוזרת על עצמה לא לקיים 'פריימריז' לקראת הבחירות כנדרש בתקנון וזאת בנוסף לדרישתו של בנימין נתניהו 'לשריין' למועמדיו לפחות 6 מקומות ברשימה לכנסת. ברור כבר עכשיו כי נגד מהלכים אלה יש על המדף מספר עתירות ואם לא יתחולל שינוי של הרגע האחרון הן תגענה לדיון משפטי שעשוי לקבל הכרעה דומה לזאת של מפלגת-העבודה ולאלץ גם את 'הליכוד' לקיים בחירות-מקדימות זמן קצר לפני הבחירות לכנסת הבאה.
במקביל לסיפור הזה וכ-80 יום לפני הבחירות המיותרות ביותר בתולדות ישראל, החלה התרוצצות גדולה בשיטת 'פרק והרכב' כאשר הוקמו רשימות ומפלגות חדשות, חלקן מורכב מפליטי 'כחול לבן' בעיקר וחלקן מתוך דחפים הראויים לבדיקה אצל רופאי מחלות-נפש. המפה הפוליטית המוכרת, שבעבר חילקה את 'העדר הישראלי' בין ימין לשמאל, שינתה פניה והפכה להיות זירת התמודדות בין 'כן ביבי' לבין 'רק לא ביבי' , תהליך שהנציח וקיבע את העלמות האידיאולוגייה הפוליטית המוחצנת והותירה את זירת ההתגוששות למי שמבקשים לסלק את ראש-הממשלה בכל מחיר מבית-בלפור, לבין מי שנאמנים לו וממשיכים לתמוך בהמשך כהונתו.
בתוך כך ולאור התזוזות וההתרחשויות הפוליטיות האחרונות ראוי לשאול היכן בעצם הדמוקרטיה הישראלית שכה רבים מנסים לשווא להתהלל בה? מה בעצם אירע לתהליך הדמוקרטי המוכר לכאורה כבר יותר מ-70 שנה?
התשובה פשוטה למרות שאינה פופולרית ולא מקובלת על העוסקים בפוליטיקה: בישראל מעולם לא התנהל משטר דמוקרטי אמתי וככל שחלפו השנים מאז הקמת המדינה, נותרה 'הדמוקרטיה' מס-שפתיים בלבד. ההוכחות לכך טמונות בעבר הלא רחוק, כאשר את 'סידורי העבודה' לכנסת ניהלו המפלגות באמצעות 'וועדה מסדרת' שחבריה (הנבחרים?) שיבצו את המועמדים לכנסת במקומות שנקבעו להם וכך הרכיבו את הרשימות. השיטה הזאת חסכה כאבי-ראש והתמודדות מיותרת עם ציבור הבוחרים ולפחות בשנותיה הראשונות של המדינה הוכיחה את עצמה והעניקה עצמה וכוח לגוף שכונה כאמור 'הוועדה המסדרת' כמי שקבע גורלות, והיקנה שנות שלטון למפא"י ולגרורותיה עד המהפך /של 1977.
לצד 'הוועדות המסדרות' כבר פעלו גופים דומים במפלגות השונות רק שהעניקו להם כינויים יותר מכובסים במטרה להסתיר את העובדה לפיה מדובר היה בהרכבת רשימות מועמדים בהתאם להחלטותיו של ראש הרשימה ומקורביו, בניגוד לכל הליך דמוקרטי. אחר-כך החלו במפלגות שונות לנקוט בשיטת 'הבחירות המקדימות' או בלע"ז ה'פריימריז'. בשיטה הזאת התקבצו ובאו חברי המפלגה ביום אחד לאתר כלשהו ושם בחרו בנציגיהם לכנסת, לכאורה בשיטה דמוקרטית להפליא, משום שניתנה לכל חבר מפלגה ההזדמנות לקבוע מיקומו ודרוגו של כל מועמד מטעם מפלגתו לכנסת, אלא שעד מהרה התברר כי מאחורי שיטת ה'פריימריז' נמצאו 'קבלני קולות', 'מעכרים' ועסקנים, שניהלו בינם לבין עצמם שוק חופשי שקבע גורלם של המועמדים בהתאם לקשרים האישיים שלהם עם חברי המפלגה ועל-פי שיקולים שונים ובהם גם קרבת המועמד למנהיג המפלגה ובעיקר התועלת שאפשר להפיק ממנו בעתיד, אם ייבחר לכנסת, כזאת שלא תמיד הייתה כשרה ולא פעם נקבעה בהתאם לאמות מידה מפוקפקות.
שיטת 'הפריימריז' הייתה במשך שנים סוג של שקר-גס משום שהציבור למד מהר מאוד לדעת על עסקאות פוליטיות שונות שנרקחו במהלך 'הבחירות המקדימות' ואז גם החלה החלוקה ל'עשיריות' שלמעשה קבעו את גורל 'הנבחרים' בלי שום קשר לסגולותיהם האישיות, לכישוריהם וליכולתם לתפקד כחברי פרלמנט מועילים ויעילים. אט-אט התברר כי לשיטה ה'כאילו דמוקרטית' הזאת יותר חסרונות ומגרעות מאשר יתרונות דמוקרטיים, לא כל שכן כאשר התיימר למשל 'הליכוד' כאילו 300 אלף ממתפקדיו בוחרים את הרשימה לכנסת, בעוד שפחות ממחצית החברים עשה זאת בפועל ובהתאם להנחיות מצד 'קבלני הקולות' והלחצים שהופעלו לקדם או להסיג כל מועמד. כך נחשפנו בין היתר להסעות המוניות מאורגנות לקלפיות של 'הפריימריז' מהתעשייה-האווירית ומקומות עבודה נוספים, כשבידי העובדים רשימות מוכנות מראש של מיקום כל מועמד לכנסת.
במקביל החלו לקום מפלגות של 'איש אחד' ובראשן פוליטיקאי שעל פיו יישק דבר משום שהבוחרים חפצו ביקרו ורצו לראות אותו בכנסת. רשימת המפלגות-האשיות הללו ארוכה עד מאוד וכיום היא מתארכת וכוללת גם חלק גדול מהרשימות החדשות אשר מקוות לצלוח את אחוז-החסימה ולהגיע לכנסת ובהן כמובן שאריות 'כחול לבן' של בני גנץ האומלל, 'ישראל ביתנו' הוותיקה של ליברמן, 'יש עתיד' של לפיד, הרשימות של עופר שלח, ירון זליכה וחולדאי ואפילו המפלגה החדשה של גדעון סער. במידה רבה אפשר לצרף למפלגות-האשיות הללו את הרשימות של בנט-את-שקד ועד לא מכבר אפילו את מה שנותר ממפלגת-העבודה בהנהגתו הקודמת של עמיר פרץ. גם בקרב המפלגות החרדיות אין תקומה לדמוקרטיה משום שההרכב שלהן נקבע על-ידי הרבנים ובשיתוף מספר מצומצם של עסקנים (ע"ע אריה דרעי) כמו גם הקביעה עבור מי להצביע בבחירות. המגזר החרדי ברובו לא מכיר בחוקי מדינת-ישראל ולכן גם מתייחס לערך הדמוקרטי כאל 'עבודה זרה' שאינה ראויה במקומותינו.
המשותף לכל החבורה הזאת עובר בהרכבת רשימות של מועמדים לכנסת אך ורק בהתאם לרצונו וקביעתו של מנהיג המפלגה ללא 'בחירות מקדימות' או אם תרצו 'פריימריז'. כשעופר שלח דרש מיאיר לפיד לקיים ב'יש עתיד' את 'הפריימריז' הסתיים הסיפור בגירושים מכוערים ושלח יצא לדרך פוליטית עצמאית רק משום שלפיד 'הדמוקרט' הדגול, לא נענה לבקשה. כשעמיר פרץ דרש לבטל את ה'פריימריז' בשאריות של מפלגת העבודה הוא נענה בהזמנה לקרב מצד מרב מיכאלי, מי שהתנגדה למהלך האנטי-דמוקרטי של פרץ, גררה אותו לבית-המשפט והנחילה לו שם כישלון צורב שמשמעותו עריכת בחירות-מקדימות גם 'בעבודה'.
כל הדברים הללו מתכתבים היטב עם הסיפור האנטי-דמוקרטי שמתנהל בישראל ואשר מאיים למעשה למשוך את השטיח מתחת לרגלי אלה המצדדים עדיין בניהול משטר דמוקרטי. הסכנה לדמוקרטיה לא מצויה דווקא בעימות מול מערכת-המשפט ( המתנהלת כחצר ביזנטית מוגנת על-ידי תקשורת מוטה ואשר נדרשת לשידוד מערכות דחוף!) אלא בצביעות ובהסחת הדעת של 'העדר הישראלי' כאילו מתנהלת כאן מדינה דמוקרטית.
המבחן הבא צפוי בקרוב להתקיים דווקא ב'ליכוד' שכאמור נראה כאילו כבר קיבל על עצמו את דין-נתניהו וביטל את 'הפריימריז' הקבועים בתקנון המפלגה. בעוד זמן לא רב יגיעו לבית-המשפט העתירות הדורשות קיום 'פריימריז' ב'ליכוד' ואז תידרש המערכת המשפטית להכריע בנושא ולהחליט אם דין 'הליכוד' כדין 'העבודה' והאם ייקבע בית-המשפט כי יש לקיים, חרף התנגדותו של נתניהו, את 'הפריימריז' גם במפלת השלטון. להכרעה המשפטית הזאת עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת, לא רק על המתרחש ב'ליכוד' אלא על המפה הפוליטית כולה וכמובן על מעמדו של ראש-הממשלה עצמו בביתו הפוליטי, אבל מדובר בהכרעה עקרונית שתעצב אולי מחדש את המבנה הפוליטי לעתיד של ישראל ולחייב אותה לא רק להצהיר כי היא מדינה דמוקרטית אלא סוף-סוף גם לנהוג ככזאת.
מאחר שאנחנו לא מאמינים כי יש הצדקה להשתתף בבחירות הקרובות וכי ראוי לעשות הכל להורדת אחוז ההשתתפות בבחירות ל-25% בלבד, מתוך השקפת עולם לפיה יש לגרום בעתיד הקרוב לשינוי שיטת המשטר בישראל ולהנהיג בה משטר-נשיאותי, נשמח מאוד לראות כיצד נסדק ומתמוטט בית-הקלפים הפוליטי השקרי שמתיימר להיות דמוקרטי ולכן אנחנו גם מקווים שההתערבות המשפטית (המיותרת שאינה מעוגנת בסמכות בית-המשפט!) בסוגיית 'הפריימריז' במפלגות השונות תגרום סוף-סוף להתמוטטותן ויפה שעה האחת קודם.
צריך רק לזכור כי התנאי לכל אלה מצוי כמובן בהחרמה כללית של הבחירות הקרובות!.
'הדמוקרטיה הישראלית' סופגת שוב מכות נמרצות בגלל השקר-הגס באמצעותו היא מובילה לבחירות.
Comments