בסוף השבוע הזה יחול ל' בשבט וזהו המועד הרשמי שנקבע על-ידי מדינת-ישראל לציין בו את 'יום המשפחה' שכזכור אולי היה פעם 'יום האם'. ציון האירוע הזה במדינה בה נמצא מעמד האשה בתחתית הסולם החברתי-כלכלי-פוליטי, מעיד על כך שמישהו חש כפי הנראה צורך לכבס את המצפון הכללי בפרהסיה ולהציג מצג-שווא של חברה פלורליסטית היודעת להעריך את הנשים המהוות יותר ממחצית האוכלוסייה. אלא שאפילו הצורך הזה לא יכול לטשטש את העובדות הכואבות והמדממות, לפיהן לא זו בלבד שנשים בישראל מקופחות וסובלות במרבית תחומי החיים, אלא שהן גם נרצחות בסיטונות כאשר 20 מהן מחוסלות כל שנה!.
מאחורי הסטטיסטיקה המבחילה של רצח נשים וניסיונות-רצח שלא צלחו, חבויה מציאות עגומה לא פחות והיא מורכבת ממאות רבות של מקרים בהם מופעלת אלימות נגד נשים שרק חלק מהם מבשיל לכדי תלונה במשטרה ועוד אלפי מקרים של הטרדות מיניות נגד נשים בכל מקום ואתר. לכך יש לצרף את הנתונים הקשים של נשים-מוכות, נשים נפחדות עד מוות המסרבות להיחשף ולהתלונן ונשים המוכנות לספוג אפליה קשה בעבודה, בקידום, בשכר ובכל מרכיב חברתי, כך שמצבן של נשים בישראל מתכתב היטב עם נשים באיראן, בסעודיה ובסוריה.
למצב עגום זה צריך להוסיף כמובן את מצבן החמור של נשים מהמגזר-הערבי שמעמדן קשה הרבה יותר מנשים יהודיות אבל גם את הדרת הנשים בחברה-החרדית כך שבשתי הקבוצות הללו מדובר למעשה במציאות שאין לה שום קשר עם מדינה המחשיבה עצמה נאורה, מתקדמת ובעלת ערכים.
אחרי שאמרנו את כל הד'ברים הללו מתחייבת התייחסות נוספת וחמורה עוד יותר, עליה נרחיב בהמשך והיא תולדה ישירה של חיים בעידן נגיף-הקורונה והכוונה היא לתופעה שנקראת 'פמיסייד' והיא רצח של נשים רק בגלל היותן נשים!
עיון בנתונים רשמיים של ישראל חושף תמונה מזעזעת, למרות שברור כי המציאות קשה הרבה יותר מאחר שיש מספר גדול של מקרים ואירועים אלימים שכלל לא נודע ברבים ולא מגיע לרשויות ובכלל זה הטרדות-מיניות, איומים, אלימות מילולית ופיזית וגרימת חבלות ונזק לנשים ואימהות. מכל מקום די לעיין כאמור בנתונים הגלויים כדי להבין כי ישראל נמצאת במקום מביש בכל הקשור למעמדה וביטחונה של האשה בחברה וכך השתקפו למשל הנתונים של דין-וחשבון משנת 2018 שפורסמו על-ידי 'מרכז המחקר והמידע בכנסת':
' בין השנים 2013-2016 נרצחו בישראל 113 נשים על רקע פלילי, 60 מהן (53%) לא יהודיות, 58 נשים (51%) על-ידי בני-זוגן או קרוב משפחה אחר. בעשור האחרון נרצחו 126 נשים על-ידי בני-זוגן'.
מאחורי הנתונים 'היבשים' הללו מסתתרים שני מרכיבים נוספים המעניקים למציאות המשתקפת מהמספרים משקל סגולי נוסף: כשליש מהנרצחות (35%) שנרצחו על-ידי בני-זוגן התלוננו במשטרה על אלימות במשפחה וכמחצית מהן מוכרות היו לרשויות הרווחה ולמשטרת-ישראל!
המשמעות הטרגית של הנתונים הללו טמונה כמובן באפשרות לפיה אילו פעלו גורמי הרווחה והמשטרה כמצופה מהם, יתכן שחייהן של חלק מהנשים המאוימות שהתלוננו היו ניצלים. בהקשר זה מציין הדו"ח האמור כי משנת 2007 ועד שנת 2016 נפתחו במשטרת-ישראל 238 תיקים בגין ניסיון לרצח נשים ובין השנים 2015-2016 נרשמה עלייה של 67% (!) במקרים אלה. מחצית מהקרבנות בעבירות של ניסיון-לרצח נשים הן ערביות וב-20% מהמקרים מדובר בבני-זוג שניסו לשים קץ לחיי נשותיהם.
הנתונים הללו מתכתבים עם הנעשה בעולם שמחוץ לישראל, כאשר מתברר כי ב-66 מדינות מדובר ב-13.5% של רצח נשים על-ידי בני-זוגן בשנה אחת ועל-פי פרסומים של האו"ם גברים קרובים (בעלים,גרושים, ידועים בציבור, אחים, אבות) מהווים 79% ממקרי ניסיונות לבצע רצח בנשים!. לכך יש להוסיף את הנתון המזעזע שמקורו בפרסומי האו"ם ולפיו בשנת 2017 לבדה נרצחו בעולם 90 אלף נשים (!) ומדובר ב-137 נרצחות ביום כאשר ב-50 אלף ממקרי הרצח, מדובר בגברים מוכרים לנרצחות.
בשלב הזה צריך להדגיש כי אנחנו עוסקים לאורך כל הדרך בנתונים רשמיים שמתפרסמים בארץ ובעולם על-ידי גופים שונים הקשורים לנושא במישרין (משטרה, רווחה,) או בעקיפין (או"ם, ארגוני-נשים) אבל אין בהם כדי לשקף את מה שבאמת מתרחש במציאות וזאת משום שמדובר רק בתלונות עליהן נמצא דיווח, מה עוד שלמעשה המצב חמור הרבה יותר כי במקרים רבים מאוד נשים פגועות פשוט חוששות ומפחדות להתלונן נגד בן-הזוג המכה או המאיים. כבר נתקלנו גם במקרים בהם נאלצה אשה מוכה בישראל לחזור ולהתגורר עם בעלה המתעלל, לאחר שהוא שוחרר מהכלא ולה לא נמצא מקום במקלט לנשים מוכות...
בשנת 2020 נרצחו בישראל 'רק' 16 נשים ועל-פי התפלגות המקומות בהם אירעו מעשי הרצח הללו עולה כי רובם התרחשו באזור הנגב והערבה, בגוש-דן ובצפון הארץ. ב-56% מהמקרים הללו נעצר חשוד בביצוע הרצח ומשמעות הדבר כי בכ-40% ממקרי הרצח לא נעצרו חשודים! על-פי מרבית המקרים שאירעו בשנת 2020 הרוצחים היו בעלים, בני-זוג, גרושים ואפילו אחים ו-'לא ידועים'. מוצא הנרצחות באותה השנה שקף את הממוצע השנתי של מוצא הנשים שנרצחו כאשר 56% מהן מהמגזר הערבי, 18% ממדינות ברה"מ לשעבר, 12% ישראליות וותיקות ואילו 14% הנותרים כללו נשים ממוצא אתיופי ועדות אחרות.
בתוך כך מתמקדת תשומת-הלב גם לתופעה המוזרה של הקמת מעונות לנשים-מוכות הנאלצות לא פעם להסתגר בהם עם הילדים מפחד שמא בן-הזוג המתעלל ימשיך במעשיו ואף יאיים על חייהן. הפתרון הזה קל הרבה יותר לחברה מאשר להפוך את היוצרות ולחייב כל גבר מתעלל, מאיים או מכה, להסתגר בסוג של מעצר כפוי כשאזיק-אלקטרוני מוצמד לגופו ומעיד על תנועותיו. במציאות ההזויה דווקא הנשים המוכות והמאוימות נאלצות לנוס על נפשן למעט המקלטים הקיימים בישראל, במקום שהמצב יהא הפוך והחוק יחייב את הגברים המסוכנים להיות תחת השגחה צמודה במקומות סגורים. בישראל יש מעט מאוד מקלטים לנשים מוכות, רובם מלאים עד אפס מקום כמו למשל מקלטים כאלה בירושלים, שלא לדבר על כך שלנשים-מוכות-חרדיות (כן, יש דבר כזה והוא לא מפתיע) יש שני מקלטים בלבד.
כאן גם המקום לציין כי בניגוד ל-33 מדינות בעולם, ישראל לא חתמה על 'אמנת איסטנבול' משנת 2011 למניעת אלימות נגד נשים ולכן אינה מחויבת ליישם הצהרות של המדינות החתומות על ההצהרה הזאת, מה עוד שעד היום מעולם לא התקיים בכנסת דיון מעמיק ומסודר בנושא רצח נשים בישראל!
אלא שהמצב בתחום זה החמיר מאוד מאז פרוץ מגיפת הקורונה, במיוחד עקב ההסתגרות הכפויה בבית והעליה הדרמטית בבקשות לקבלת סיוע נפשי מגורמים מקצועיים, במיוחד על-ידי נשים ואימהות. התברר כי עידן-הקורונה יצר כבר מושג חדש בתחום האלימות הגברית נגד נשים ושמו 'פמיסייד' ופירושו רצח נשים בגלל היותן נשים! העוסקים בתחום זה יודעים להצביע על רצח 'רגיל' של נשים על-ידי בני-הזוג מסיבות שונות ומגוונות, החל בסתם קנאה, עבור באבדן שליטה, באלימות עצורה שמתפרצת נוכח גירוי מזערי וכלה ברצח 'על כבוד המשפחה' במגזר הערבי. אבל לתופעת ה'פמיסייד' מאפיינים חדשים שלמעשה מבטאים שנאה תהומית כלפי נשים בתנאי לחץ שנגרמים לתא המשפחתי בגלל נגיף הקורונה ואז קורה שבן-הזוג כבר לא מצליח להכיל את רגשותיו ורוצח את בת זוגו רק בשל היותה אשה!.
סקירה חלקית של תופעת ה'פמיסייד' בעולם ממחישה את העלייה התלולה במקרי אלימות ורצח נשים מאז תחילת הקורונה: בצרפת למשל חלה עליה של 30% בדיווחים על אלימות במשפחה במהלך הקורונה, בברזיל נרשמה עלייה של 18% בשבוע, בטורקיה רשמו עלייה של 30% כמו גם בבריטניה שם נרשמה עלייה של 25% בדיווחי אלימות במשפחה ו-30 מקרי רצח נשים על רקע ה-פמיסייד' במהלך הקורונה . במכסיקו נרצחו השנה 720 נשים כאשר 244 מהן על רקע תופעת ה-פמיסייד' ואילו בארגנטינה נרצחו בממוצע 25 נשים בחודש בשל לחץ הקורונה , רצח אחד כל 30 שעות. בשנת 2019 נרצחו בצ'ילה 75 נשים לעומת ספרד בה נרצחו באותה השנה 55 נשים ובכל המדינות הללו נרשמה כאמור עלייה משמעותית במספר מקרי הרצח בשל תופעת ה'פמיסייד' אשר מיוחסת להשפעת נגיף הקורונה. המספרים הללו מבטאים רק חלק מתופעת רצח הנשים ברחבי העולם, שלא לדבר על מדינות בהן אין כלל תיעוד ורישום של המקרים הללו (מדינות באפריקה ובמזרח-הרחוק) משום שהם נכללים ברשימת מקרי-הרצח 'הרגילים'...
בישראל דיווח משרד-הרווחה על עלייה של 20% בפניות לקו-החירום לקבלת עזרה במהלך תקופת הקורונה עד כה, אף שנראה כי לא מדובר בסוף פסוק וכי הקריאות לעזרה מצד נשים במצוקה רק יגברו בעתיד הקרוב. מכל זווית אפשרית נראה כי הסיפור הזה של אלימות נגד נשים ורציחתן הסיטונית, רחוק מאוד מסיומו בעיקר משום שהשליטה בעולם עדיין נתונה במרבית התחומים בידי גברים שאינם ממהרים לוותר כל כוחם ומעמדם גם בחברה המחשיבה עצמה כביכול 'מודרנית ומתקדמת'.
הפתרון מצוי כפי הנראה במחוזות אחרים ובהם התארגנות נשים לקבלת הכרעות במישור הפוליטי (ולא להסתפק למשל באשה אחת, מרב מיכאלי, העומדת בראש מפלגה מועמדת לכנסת) וניצול כוחן המספרי בחברה הישראלית, על-מנת להתאגד ולדרוש מעמדת-כוח פרלמנטרית לפחות שוויון זכויות חברתי-כלכלי. השגת היעד הזה עשויה לגרום שינוי משמעותי בגישה של המשטרה ושירותי-הרווחה לנשים הסובלות מאיומים, התעללות, מכות ואיומים על חייהן, אולם ללא כוח והשפעה פוליטיים, ימשיכו הנשים לסבול ואף להירצח במספרים מחרידים.
עד שזה יקרה, כדאי לוותר על הצביעות והשקר הפומבי הכרוכים ב'יום המשפחה'!
יכול להיות שמדובר כאן בנרצחת הבאה שתמונתה כבר מופיעה בראש-חוצות?
Comments