כבר זמן רב שאנו מטיפים להחרמת מערכות הבחירות בישראל (ע"ע הפוסטים האחרונים שלנו בנושא זה) מתוך כוונה להביא בסופו של תהליך לשינוי הנדרש בשיטת הממשל בארץ ולקיים בישראל משטר נשיאותי רב-סמכויות כדרך היחידה להציל את עתיד המדינה מכיליון.
הצגנו לא פעם את המתווה המועדף שתכליתו לסיים את השלטון השקרי של 'הדמוקרטיה' המזויפת ואת האינטרסים האישיים של 'נבחרי ציבור' מנופחי 'אגו', שכל עניינם להמשיך להיאחז בקרנות המזבח , לשקר לציבור במצח נחושה, להחליף רשימות ומפלגות ולהבטיח עולם ומלואו, בלי שום כוונה לקיים את ההבטחות שלהם. עמדנו בהרחבה על הסכנה הטמונה להמשך קיומה של המדינה-היהודית כאשר כשליש מאזרחיה לא מכירים בה, בחוקיה ובמוסדותיה (ערבים וחרדים גם יחד) ועל תפקידה ההרסני של תקשורת-ההמונים המוטה ובעלת האינטרס הפוליטי הגלוי וגם על האיום התמידי על גורל המדינה, מצד בית-המשפט העליון שמצליח כבר שנים לנהל את ישראל כאילו אין בה בית-מחוקקים.
כל התובנות הללו התפרסמו על במה צנועה זאת וזכו לתגובות רבות, חלקן אוהדות ואחרות מבזות, אבל הצלחנו איכשהו להגיע ללב האנשים החרדים לגורל המדינה ומסכימים כי הדרך היחידה להצלתה מפני עצמה, היא בהחלפת שיטת הממשל ובהנהגת משטר-נשיאותי במדינה-יהודית (ולא 'דמוקרטית'), מטרה שאפשר וצריך להשיג בהדרגה ובעקביות, כאשר המהלך הראשון כאמור בהחרמת מערכות הבחירות (הקרובה וזאת שמיד אחריה) במקביל להורדה משמעותית של מספר הבוחרים, עד להשגת המסה-הקריטית של ציבור המתנגד ומואס בהמשך המשטר המכנה עצמו 'דמוקרטי'.
השיח הפוליטי המתנהל בתקשורת הארצית והשימוש המטעה בסקרים, לא נועדו אלא להביא לסיום תפקידו של בנימין נתניהו בראשות הממשלה ויאמר כאן מיד, כי אין לנו כלל עניין במריבה הזאת ואשר מתנהלת בסמטאות האפלות של התקשורת ומערכת-המשפט המקרטעת, משום שעם כל הכבוד נתניהו, משפחתו וממשלתו, אינם הבעיה העיקרית של ישראל למרות שרבים סבורים כך. הצרה הישראלית גדולה הרבה יותר מ'כן ביבי' או 'לא ביבי' משום שהיא נובעת מהתנהלות ממושכת של שלטון 'דמוקרטי' (שקרי) שבתוך כ-70 שנה הביא לפילוגים ושסעים בחברת-המהגרים היהודית שהגיעה לכאן ואפשרה לכוחות שונים להפוך את המדינה-היהודית ל'שכונה' אלימה ריקה מתוכן וערכים. יתר על כן, בישראל כבר הוכח כי אפילו בעת המשבר הבריאותי והכלכלי החמור בתולדותיה, אין דין ואין דיין ומחמת רפיסותו וחולשתו של המשטר, כל דאלים-גבר ואיש היישר בעיניו יעשה, כאילו אין קורונה ואין גם מחר...סביר למדי להניח כי ישראל תמצא את עצמה בקרוב במערכת בחירות חמישית במספר ואיש לא ייתן על כך את הדין, במיוחד כל עוד 'העדר הישראלי' ימשיך לנהור לקלפיות!.
מצב כזה כלל לא יתכן במדינה בעלת משטר נשיאותי רב-סמכויות מוגדרות, שתכליתו לפעול למען האזרחים ולא לטובת 'נבחריו' ולשם צריך לשאוף ולהגיע לפני שההכלאה המוזרה של מדינה 'יהודית-דמוקרטית' תתפרק.
על רקע זה וקרוב למועד הבחירות הבאות עלינו-לרעה, הגיעה העת גם לבדוק מקרוב מי ומי המתמודדים על המשך כהונתם כ'נבחרי הציבור' והשואפים להישאר או להיבחר לכנסת, במגמה להמשיך ולהחריב את החברה הישראלית המפולגת. הצצה חטופה מאחורי הפרגוד הפוליטי-חברתי של המפלגות והרשימות, תעניק עוד סיבה להימנע מהשתתפות בבחירות הקרובות וזאת מעבר לכל הנימוקים עליהם כבר עמדנו עד כה:
* הליכוד - נכשל כבר 3 פעמים לנצח בבחירות ולהרכיב ממשלה בראשות נתניהו ועושה רושם כי גם הפעם הזאת ינחל כישלון חרוץ שאף יעלה למפלגה לאבד את רסן השלטון. מדובר במפלגה שהפכה את השלטון בישראל ל'שכונה' של ממש בכל תחומי החיים והיא נושאת בחלק נכבד של האחריות למצבה העגום של המדינה, למרות החיסונים...ההרכב האנושי של צמרת הליכוד מאפיין את השלטון והמשטר בישראל ומעיד על פשיטת-רגל ערכית, מוסרית וגם כלכלית ועוד לא הזכרנו חשדות לפלילים של חלק מחברי המפלגה וכתבי-אישום של העומד בראשה, כאילו מנהיג 'העולם התחתון' את המדינה...
* יש עתיד של יאיר לפיד - מפלגה 'דמוקרטית' של איש אחד בעל אגו מנופח שכבר 3 פעמים איים לשווא לכבוש את השלטון ונכשל, ממשיך בדרכי אביו בכל הקשור לשנאת חרדים, מתיימר להרכיב ממשלה שתשאב את כוחה הערכי מהערבים ובמקביל מצהיר כי שאיפתו להרכיב ממשלה עם גורמים ציונים 'שפויים', אבל נמנע מלהצהיר במי הוא תומך משום שעלול לפגוע בציר המפלגות של 'הגוש' שלו ולכן מדבר בקולות סותרים ועוד לא אמרנו דבר על 'הברוגז' שלו עם נאמנו עופר שלח שבסך-הכל דרש בחירות ברשימה...
*תקווה חדשה - לגדעון סער אצה הדרך להיות ראש ממשלה, אחרי שנכשל מול נתניהו בבחירות ב'ליכוד' החליט להתמודד נגדו בזירה הארצית, לקח עמו עוד עריקים מאוכזבים והחל דרכו בקול תרועה גדולה, שלפחות נכון לעכשיו הפכה להיות קול ענות חלושה נוכח הסקרים-המשקרים. בדרך פסל גם את נפתלי בנט והכריז כי לא ישב בממשלה תחת לפיד ועם כל הכבוד לאופטימיות ולהבטחות שלו, קשה לראות אותו יוצא מהסיבוב הזה כשידו על העליונה, בעיקר משום ש'עזב את הבית'...
*ימינה - של נפתלי בנט ואיילת שקד, מי שהפכו עצמם בדמיונם ובעיני עצמם ל'לשון המאזניים' וחיים בסוג של אשליה לפיה רק בנט יכול להיות ראש ממשלה, בעיקר משום שמצד אחד נטש את הבסיס הציוני-דתי שלו והתקרב לבוחרים חילוניים ומצד שני התעמת עם יריבו מימין בצלאל סמוטריץ' וכל זאת אחרי שכבר חווה לפחות מפלה פוליטית אחת ולא עבר את אחוז החסימה. אז מי הוא באמת?
*ישראל ביתנו- המפלגה הכי 'דמוקרטית' בישראל שייכת לאיווט ליברמן, סוג של נדנדה פוליטית הפועלת בהתאם למשבי ומצבי רוח בזירה הפוליטית, אבל ממשיכה לפסול כל דבר הקשור לחרדים. במצב הקיים אין לו סיכוי למלא תפקיד משמעותי אחרי הבחירות, אלא אם כן 'יתהפך' ויחליט לבלוע את 'הצפרדע החרדית הכשרה' או את 'הלקרדה הערבית' הטריפה, כדי להצטרף לממשלה כלשהי ואולי אפילו עם 'ביבי', שהרי הוא לא הבטיח לקיים הבטחות, ממש כמו שאר החברים.
*כחול לבן - בני גנץ הוכיח שהוא איש נחמד ואפילו גילם את 'התקווה הלבנה' בבחירות הקודמות, אבל אחרי שבניגוד להבטחותיו הצטרף לממשלת נתניהו, נראה כי כבר גורש מהעיר ונאלץ לאכול את הדגים המסריחים כי כמעט איש כבר לא מאמין לו, מה עוד שחלק גדול מ'נאמניו' כבר נמלט על נפשו למחוזות אחרים למצוא שם פרנסה ופרסום או שהלך לעשות לביתו. בני גנץ הפך את הפוליטיקה בישראל לסוג של בזאר איראני, בו אין שום משמעות להסכמים או הבטחות, אבל בכך אינו שונה מרבים מעמיתיו בכנסת (ע"ע לוי אבוקסיס ופרץ למשל...).
*הציונות הדתית - ממש ברגע האחרון נרקם הצירוף בין בצלאל סמוטריץ' לבין איתמר בן-גביר ונוצרה רשימה שמאיימת לנגוס בנתח בוחרי הימין-הקיצוני על חשבון נפתלי בנט והליכוד גם יחד, אבל החיבור הזה יכול להחזיק מים עד יום-יומיים לאחר הבחירות ואז יתפרק בקול רעש גדול בגלל הפערים הגדולים בין שני השותפים מאונס. העסקה המפוקפקת הזאת אולי תכניס את בן-גביר ותומכיו לכנסת ותגרום שם להתנצחויות מרות עם השמאל הרדיקלי, אבל למעשה לא תשנה דבר במאזן האימה הפוליטי משני עברי המתרס ולא תושיע את ישראל מעצמה.
*מפלגת העבודה - מרב מיכאלי הצליחה לעת הזאת לחלץ את מפלגת העבודה מתוך הקבר הפוליטי ואולי לקבור בדרך את מר"צ, אבל כבר קוממה עליה חלק גדול מוותיקי התנועה שלא יצביעו לה, הן בגלל השקפותיה הלא מקובלות בנושאי משפחה-חברה-מדינה ('ממליצה לאימהות לא לשלוח את ילדיהן לצבא') והן בגלל הניסיון הכושל לשבץ ברשימה ערביות שמבקשות למשל 'לחסל את זיכרון-יעקב', כמו גם הסגנון המעושה בו היא משתמשת בדבריה מתוך כוונה לכפות דיבור בשני המינים ובדרך לזכות בעוד תשומת-לב ופרסום. לדעתנו הצנועה מדובר בגברת אומללה הזקוקה (כמו רבים אחרים בכנסת) לטיפול-נפשי ואולי גם תרופתי.
*המפלגות הדתיות - ש"ס והחרדים ימשיכו להציב את עצמם במקום בו אפשר להמשיך לסחוט את המדינה מבלי לתרום לה דבר ואפילו לא להכיר בחוקיה ומוסדותיה, כך שמדובר למעשה בסוג של סחטנות מתמשכת ומאיימת שהוכיחה כי היא משתלמת ולכן אין מקום למפלגות הללו וכאשר יגיע היום בו יהא בישראל משטר-נשיאותי כבר לא יתקיימו מפלגות חרדיות, כפי שפרטנו והסברנו בעבר. עד שזה יקרה תמשיך המדינה לשלם להם אתנן יקר על חשבון הרוב מתוך שיקולי שרידות פוליטית, שהרי השלטון הפך את החרדים לגורם שבלעדיו אין שליטה.
* המפלגות הערביות - למרות כל הדיבורים והקולות בדבר שינוי בעמדתם של הערבים תושבי ישראל וחרף הפילוג שהתגלה ב'רשימה המשותפת' ועמדותיו של מחמוד עבאס מרע"מ המייצגת את התנועה האיסלמית הקיצונית ביותר, מדובר בגוף שלא מכיר בזכות הקיום של המדינה היהודית, מזדהה עם האויבים המרים ביותר של ישראל, מנצל את 'הדמוקרטיה וחופש הביטוי' לטובת הנצחת משנתו הפוליטית בציבור ולא היה זוכה להכרה או לזכויות כלשהן אפילו בסוריה או בעיראק וכל זאת על רקע זעקות בדבר 'קיפוח' כביכול של בוחריו. כאשר יתקיים כאן המשטר הנשיאותי החדש לא תהא זכות קיום למפלגות יהודיות או ערביות שמתנגדות למדינת ישראל.
*מר"צ- אולי המפלגה היחידה (למעט הערבים) שמתבססת על אידיאולוגיה ברורה ויתכן שבשל כך כבר איבדה את מקומה במפה הפוליטית של 'השכונה' הישראלית וזאת בנוסף להצהרות מטופשות של העומד בראשה ניצן הורוביץ, שתמך לאחרונה בחקירת ישראל בבית-הדין בהאג ודברים שאמרה חברת הרשימה נגד זכויות הלהט"בים. צריך גם סוג של זכוכית-מגדלת להבחין בינה לבין מפלגת-העבודה בהנהגת מרב מיכאלי ולכן נראה כי מר"צ תמצא עצמה מחוץ לכנסת ?
לכל אלה צריך כמובן להוסיף דמויות כמו רון חולדאי, עופר שלח וירון זליכה (' אני אהיה שר האוצר') שהשתתפו במהומה הפוליטית לקראת הבחירות, אלא שכמו כל המועמדים האחרים, היו גם הם נפוחי אגו וחשיבות-עצמית, כאילו נועדו להציל את ישראל בעוד שביקשו רק להנציח את מעמדם.
בתוך כך נחלקה הזירה הפוליטית למחנה שכל מטרתו להיפטר מראש-הממשלה ויהי מה, לעומת מי שעדיין תומך בו ולעזאזל השקפת-עולם, משנה-סדורה או חלילה אידיאולוגייה, שהרי הכל על בסיס אישי בלבד.
אתם מוזמנים לעבור שוב על הרשימה הזאת ולגלות כי באמת ובתמים אין למי להצביע בבחירות הקרובות, אבל גם לזכור כי אם תחליטו כמונו להחרים אותם, יהא זה מתוך כוונה טהורה להביא בהדרגה לשינוי שיטת המשטר בישראל ולקיים בה סוף-סוף משטר-נשיאותי רב-סמכויות במדינה-יהודית וממש לא דמוקרטית, שתציל את עצמה ואת כולנו מעצמה ומכיליון!
הבחירות הקרובות הן דרך ללא-מוצא וצריך להחרים אותן במטרה להכשיר את הדרך החדשה למשטר נשיאותי רב-סמכויות, שיציל את ישראל מהמשך התדרדרותה בכל תחומי החיים.
Comments