מדוע אנחנו גזענים ?

הגזענות היא מחלה-חברתית עולמית הקיימת כבר מאות שנים ולמרות העובדה לפיה כבר גרמה נזקים הרי-אסון, ממשיכה הגזענות להיות חלק בלתי נפרד מהתרבות ואף מתפשטת כאילו הייתה מגיפה נדירה וחסרת מרפא ובכלל זה גם במדינת ישראל.

קיימות הגדרות רבות ושונות לתופעת הגזענות אבל נראה כי מקובל ומוסכם על מרבית העוסקים בנושא ובקרב החוקרים אותו כי מדובר 'בעמדה לפיה מתקיים בקרב בני-אדם קשר הכרחי בין מוצאם לבין תכונות אופי מסוימות, או לעתים גם כישורים שכליים, כך שהיחיד אינו נשפט על-פי ייחודו אלא בהתאם להשתייכותו לקבוצה בלבד. מכאן משתמעת כביכול עליונותה של קבוצה אחת על האחרת והיא משמשת צידוק להתבטאויות ולמעשים שעיקרם העדפה של בני קבוצה אחת על האחרת ובכל מקרה מדובר בהתייחסות שלילית, שנאה ואפליה של בני-אדם בגלל מוצאם האתני ו/או צבע עורם'.

עד כמה שישמע הדבר אולי מוזר, הרי הפרסום הראשון של הטפה לגזענות מסודרת מיוחס לספר 'מסה על אי-שוויון בין גזעי האדם' שיצא לאור רק בשנת 1853 (למרות שכבר שנים רבות קודם לכן נחשפו גילויי גזענות חמורים, כמו למשל בעת כיבוש אמריקה וההתעללות הגזענית באינדיאנים) על-ידי דיפלומט צרפתי בשם ארתור דה-גוביני, פעיל התנועה המלוכנית בארצו. הסופר הזה חילק את המין-האנושי לגזעים ולתת-גזעים, כשהנעלה על כולם היה 'הגזע הארי', המצוי לדעתו בעיקר בצפון-צרפת ואילו יתר עמי אירופה לא היו בני 'הגזע הארי הטהור' אלא בני תת-גזעים לבנים נחותים, כמו למשל הסלאבים והיהודים, או שהיו תוצר של נישואי-תערובת בין אריים לתת-גזעים אלו.

הטענה של אותו ארתור דה-ג'ויני שימשה לימים בסיס למקור השראה ל'תורת הגזע' הנאצית, שהובילה כזכור להשמדתם של 6 מיליון יהודים ועוד מיליוני צוענים והייתה גם נר לרגלי התנועה הגזענית 'קו-קלוקס קלאן' בארה"ב, שהציבה לעצמה מטרה מוצהרת לחסל את הגזע השחור.

על-פי הגדרתו של החוקר רוברט מיילס 'הגזענות היא השקפה הטוענת לשוני טבעי בין הגזעים: הגזע השונה נתפס כבעל תכונות טבעיות שליליות העשויות להשפיע לרעה על קולקטיבים אחרים- מדובר בסטריאוטיפים שליליים המשמשים הוכחה לצורך לנקוט כלפי קבוצות שונות דחיקה והדרה'. במבחן-התוצאה הובילה הגזענות לקולוניאליזם, דיכוי, ניצול, 'חינוך מחדש' ועד להשמדה-המונית.

רוברט מיילס מתעכב רק על ציוני-דרך ספורים בדרכה של הגזענות כמו למשל היחס לאינדיאנים בארה"ב ואחר-כך ל'אויב הצהוב' בווייטנאם, למלחמות השבטים באפריקה על רקע גזעני ולטיהורים אתניים במלחמת בוסניה וספיחיה לאחר פירוק יוגוסלביה.

גזענות ביולוגית ותרבותית

העוסקים בתחום זה יודעים להטעים כי 'הגזענות הביולוגית' הייתה דומיננטית בעבר והתפתחה כחלק בלתי נפרד מן השליטה האירופית בקולוניות שלה מעבר לים. ילידים באפריקה ואסיה כונו 'גזעים נתינים' ותוארו כמי שאינם יכולים לחשוב בצורה עצמאית או לקיים חברה חופשית, הגזע אופיין בעיקר על-ידי צבע-העור ומבנה הגוף והוצמדו אליו תכונות, ספק ביולוגיות ספק תרבותיות. הגזענות נוכחת לא רק בפוליטיקה אלא בחברה, בספרות ובתרבות וכבר היו לכך אין ספור ביטויים מגוסטב פלובר ועד ג'יין אוסטין שכתבו תיאורים גזעניים ישירים ובוטים וכמובן עד כתביו של הצורר הנאצי היטלר.

אלא שראוי לשים לב למהלך שהתרחש במעבר מגזענות ביולוגית אל הגזענות שמצאה מקומה בחברה ובתרבות. במעבר הזה נעשה שימוש במושג 'גזע' כמושג מדומיין שמקורו בביולוגיה ובעקבות כך החלו רופאים, אנתרופולוגים, בלשנים, סוציולוגים, סופרים, תאולוגים ואנשי-ממשל, להסביר נחיתות או עליונות של קבוצות באמצעות דמיון השיח על 'הגזע' וכך הוצדקו למעשה הבדלים בין קבוצות חברתיות ותרבותיות, כמו למשל בדבר ההגדרה 'מי הוא יהודי?' בתקופה הנאצית.

פרופסור יהודה שנהב, מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, הטיב להגדיר את הדברים כאשר קבע כי " הגזע אינו קטגוריה ממשית של הטבע אבל הופך להיות קטגוריה ממשית במציאות בשל הדמיון שלו בתרבות האנושית" ואילו הפמיניסטית הצרפתייה Collette Guillaumin הטעימה כי " גזע לא קיים באמת אולם הוא מדומיין בתרבות האנושית, גזע אינו ממשי אבל בשמו נהרגים אנשים!".

השיח של הגזע לא מצטמצם להגדרה הרשמית של הבדלים בין יחידים ובין עמים, הוא דן בשאלה התרבותית והאידיאולוגית של הבדלים אלה באמצעות שאלות חוזרות ונשנות ובהן: מדוע מזונו, לבושו, קלסתר פניו וגוון עורו של האחר שונים משלי ואילו מסקנות נובעות מכך? השאלות הללו נדונות מנקודת מבט גנטית, סביבתית, אקלימית ותרבותית ומכאן עולות דילמות עקרוניות כמו למשל: האם הגזע הוא קטגוריה אמפירית או דמיונית, פרי השלכות של מטענים תרבותיים של יחסינו החברתיים ?

פרימו לוי בספרו 'השוקעים והניצולים' (1991) כבר כתב כי " הרוצחים והקרבנות יכולים להחליף ביניהם תפקידים, לנהוג באופן גזעני באחר, איש-איש בתורו".

הגזענות כבר הובילה את האנושות לטרגדיות רבות ברחבי העולם, כאילו מדובר במחלה ממארת חסרת מרפא, גם בקרב חברות שאמורות היו לכאורה להוביל את ההתנגדות לתופעה הזאת, החל מסחר בעבדים ואפליה של אפרו-אמריקנים (בארה"ב הוענקה רק בשנת 1965 זכות הבחירה לאזרחים אפרו-אמריקנים ורק אז הסתיימה באופן רשמי ההפרדה הבין-גזעית!), עבור בטיהורים אתניים על רקע גזעני וב'ג'ינוסייד' שבוצע בעם היהודי, בארמנים, צוענים ומיעוטים אחרים והכל בשם 'העליונות הגזעית' של מי ששפכו דמם של מיליוני בני-אדם.

דברי-הימים מוכיחים גם קשר ישיר בין גזענות לאנטישמיות על כל גווניה ואף שהעולם מתכונן לקבל את השנה האזרחית החדשה של 2020 עדיין מצויה הגזענות ועמה האנטישמיות כחלק בלתי נפרד מ'התרבות' האנושית בעולם ולמצער גם בישראל.

לא מכבר פרצה שוב סערה בעולם הספורט, נוכח ביטויי גזענות נגד כדורגלנים שחורי-עור המשחקים במועדונים הגדולים ביותר באירופה, אבל מעבר לכותרות רעשניות שהחזיקו מעמד ימים ספורים, לא ננקטו צעדי ענישה נגד משמיעי הקללות הגזעניות.

אסור כמובן לשכוח כי הגזענות מצאה כר פעילות פורה ורחב בקרב הדתות השונות ובכלל זה היהדות. השנאה היוקדת בין קתולים לפרוטסטנטים כמו גם בין מוסלמים לנוצרים, מבוססת כולה על תחושת עליונות של דת אחת כלפי האחרת והתולדה של התופעה אינה אלא גזענות בוטה במסווה של אמונה דתית.

הגזענות בישראל

מי שסבור כי המצב בישראל שונה, מעדיף כפי הנראה לטמון את ראשו בחול ולהתעלם במודע מהמציאות: במדינת-היהודים מתקיימת כבר שנים גזענות גלויה וכבר הזכרנו את הממסד האשכנזי שלא רצה לראות כאן עולים מצפון-אפריקה עם הקמת המדינה. עולים מתימן סבלו גזענות קשה כאשר הגיעו ארצה וכך גם עולים מברה"מ לשעבר, שנאלצו להתמודד עם סטריאוטיפים גזעניים למכביר. גורלם של יהודים יוצאי אתיופיה לא שונה והם סובלים בישראל מגזענות גלויה ובוטה בכל תחומי החיים (' חלקי חילוף לתימנים!'), שלא לדבר על גילויי גזענות כלפי האוכלוסייה הערבית המהווה כ-20% מתושבי המדינה!.( קשה לשכוח את ההתנגדות הגזענית הגלויה של חלק מאוהדי קבוצת בית"ר ירושלים לראות בקבוצתם כדורגלן מוסלמי!).

אלא שהגזענות בישראל מצויה גם בחוגים המחשיבים עצמם דתיים ושומרי-מצוות, אחרת קשה להסביר את האיסור שחל על תלמידות ממוצא ספרדי ללמוד במוסדות-חינוך חרדים יחד עם תלמידות ממוצא אשכנזי ואת העובדה לפיה אין כמעט קשרי נישואין בין יוצאי עדות-המזרח לבין אשכנזים בחברה החרדית, שהרי מדובר בגזענות לשמה!.

יכול להיות שהגזענות בישראל אינה אלא תולדה של השקפת-העולם היהודית, אשר שואבת את כוחה מהאמונה לפיה 'אנחנו עם-סגולה' ו-'אתה בחרתנו', ביטויים שאין להם פירוש אחר זולת הצהרות גזעניות אבל אפשר גם להקל משהו בעניין זה, כאשר מדובר בעם שמשחר קיומו מבקשים הכל להשמידו ולכן נאחז באמונה לפיה נבחר 'לשמש אור לגויים'...

הגזענות בישראל מוצאת ביטוי גם בגישה של החילונים כלפי החרדים ומאופיינת בשפה חברתית המייחסת לחרדים פרימיטיביות, בערות, השכלה נמוכה, גלותיות, פרזיטיות ואפילו ריח-גוף לא נעים, שלא לדבר על תיאור מזלזל של בעלי פאות וזקנים. השפה הגזענית הזאת משותפת למרבית החילונים כאשר הם מתבקשים לתאר חרדים או להתייחס אליהם, תופעה מקבילה פחות או יותר לשפה הגזענית של הלבנים בארה"ב כלפי האפרו-אמריקנים, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

איך יוצאים מהסיפור הזה והאם יש פתרון לגזענות?

אם לשפוט על פי מבחן-התוצאה מן העבר, התשובה לצערנו שלילית.

הדרך היחידה, שלפחות על פניה נראית כבעלת סיכוי כלשהו למגר את הגזענות, בעיקר בישראל, היא מה שמכונה בפי הגזענים עצמם 'נישואי תערובת'. כאשר יגדל מספר הנשואים מקרב עדות שונות ייווצר דור חדש שהמוצא העדתי שלהם חסר חשיבות ויש גם סיכוי שגם ילדיהם ונכדיהם יהיו בעתיד הרחוק נטולי חשיבה גזענית משום שהודות למיזוג הטבעי 'יאבדו' את העניין במוצאם ומכאן הדרך להשתחרר ממושגים והגדרות גזעניות.

התקווה למימוש הפתרון הזה קלושה למדי במציאות השוררת כיום בעולם בכלל ובישראל בפרט משום שהגזענות, כפי שהצגנו כאן, טבועה עמוק בתרבות האנושית ולכן לא נותר אלא להשתמש בפתרון זמני אחר ולנקוט ביד חזקה ותקיפה נגד כל גילוי של גזענות בניסיון לצמצם את התופעה המחליאה ביותר בקרב בני-האדם, שהרי קשה להעלות כיום על הדעת שאפשר למגר אותה כליל.