למה לנו 'מנהיג חזק' ?

משה רבנו ע"ה לא רצה להיות מנהיג ועשה ככל יכולתו לנסות להתנער מ'כתב-המנוי' שקיבל, כפי הנראה מתוך שידע אילו צרות צפויות לו בהנהגת ישראל קשה-העורף, עד שנאלץ לקבל את התפקיד כשהוא נעזר באהרון אחיו הבכור והיה למנהיג הגדול ביותר בתולדות ישראל.

לימים ביקש העם משמואל הנביא להמליך עליהם מלך וחרף הסתייגויותיו משח שמואל את שאול בן-קיש למלך הראשון על ישראל, מה שהסתיים בסופו של דבר בבכי.

דוד המלך אף הוא לא ביקש להיות מנהיג ורק רצה להוכיח לאחיו כי חרף היותו 'גינג'י רועה-צאן, בכוחו לחסל את הענק הפלשתי שאיים על ישראל, אבל בכך נסללה דרכו למלוכה ואף שנחשב ל'מנהיג חזק' סבל לא מעט במהלך כהונתו, עד שהעביר את התפקיד בירושה לשלמה בנו.

תולדות עם-ישראל עמוסים בסיפורים על אודות 'מנהיגים חזקים' שנבחרו לתפקידם או זכו בהם מכוח ירושות או מאבקים ומלחמות והללו עיצבו את דברי הימים של מה שהייתה מקץ כשלושת-אלפים שנים מדינת-ישראל.

ולהבדיל...

בנימין נתניהו ראש-הממשלה, נחשב בעולם כ'מנהיג חזק' וגם בקרב אוהדיו ומצביעיו בישראל, חרף כל הביקורות וההאשמות נגדו, בסיוע שונאיו ומתנגדיו בעיקר מהשמאל הישראלי והתקשורת הארצית. דונאלד טראמפ מצטייר עדיין כ'מנהיג חזק' למרות שהוא שקוע עד צוואר בנגיף הקורונה ובמשבר כלכלי שמאיים על המשך כהונתו בבית-הלבן, ולדימיר פוטין ידוע כ'מנהיג חזק' ששינה את מאזן הכוחות בעולם ואילו קים ג'ונג-און, מנהיג צפון-קוריאה, מוכר וידוע אף הוא כ'מנהיג חזק' במדינה בה רב הנסתר על הנגלה. המשותף לדמויות האלה מצוי ביכולת שלהם לקבוע ולעצב את סדר-היום העולמי ולנתב את מערכת היחסים הבינלאומית ואת הנעשה במדינותיהם.

רשימת 'המנהיגים החזקים' בעולם ארוכה מאוד וראוי לציין רק כמה מהם על מנת להתרשם מהשפעתם על דברי-הימים בעת החדשה ולאתר בתוך כך את מקור כוחם ומעמדם הבלתי מעורער וכל זאת בניסיון להבין כיצד זה שעמים שלמים חיפשו (ועדיין מחפשים...) 'מנהיגים חזקים':

יוסף סטאלין,(ברה"מ) אדולף היטלר, (גרמניה), בניטו מוסוליני (איטליה), פרנסיסקו פרנקו (ספרד), ניקולאה צ'אוצ'סקו (רומניה), פידל קסטרו (קובה), מאו טסה-טונג (סין) הוגו צ'אבס (וונצואלה), סאדם חוסיין (עיראק), חאפז אל-אסאד (סוריה) ויש מי שיוסיף לרשימה המצומצמת הזאת את ווינסטון צ'רצ'יל ומרגרט תאצ'ר (בריטניה) ואפילו את ז'איר בולסונרו (ברזיל).

מה מאפיין 'מנהיגים חזקים' ?

המכנה המשותף לכל 'המנהיגים החזקים' האלה עובר במספר מרכיבים ומאפיינים, חרף הבדלי התרבות, השפה והמוצא:

* מרביתם עלו לשלטון במדינותיהם על רקע משבר כלכלי-פוליטי-חברתי שהכשיר את הקרקע לצמיחתם ולתפיסת השליטה הבלתי מעורערת שלהם.

* במרבית המקרים נעשה שימוש בכוח באמצעות הצבא או כוחות-הביטחון (למעט בבריטניה) על-מנת להבטיח את השלטון במדינה.

* במקרים רבים התאפשרה ההשתלטות על המדינה הודות להכרזה על 'מצב-חירום' במדינה.

*כמעט כל 'המנהיגים החזקים' הללו הבטיחו לעם חזון, שינוי לטובה, הגנה מפני אויבי-העם בתוך המדינה ומחוצה לה וידעו להציג זאת כמטרה ויעד שעם השגתם יחול מפנה דרמטי חיובי.

* המנהיגים האלה ידעו 'לסמן' מבעוד מועד את 'אויבי העם' ולהאשים אותם במה שהתחולל עד אז במדינה (יהודים, שמאלנים, קומוניסטים וכדומה) ובכך הכשירו את הלבבות לפעול נגד הכוחות המתנגדים 'לעם ולמדינה' גם בכוח הזרוע.

* במרבית המקרים מצאו המנהיגים הללו דרך לעקוף את המוסדות הרשמיים של המדינה וליצור אשליה של מערכת יחסים הדוקה ואישית בין השליט לבין כל אחד מהתושבים, מבלי להיעזר בזרועות השלטון הממוסד.

* רוב המנהיגים האלה זכו בהערצה רבה עד כדי פולחן-אישיות ונהנו ממעמד רם ונישא, לפחות לפחות למשך פרקי-זמן משמעותיים עד נפילתם.

* לכל המנהיגים האלה הייתה מידה רבה של כריזמה שסייעה להם לא רק לעלות לשלטון אלא אף להחזיק בו.

אלא שהסיפור הזה קצת יותר מורכב ואין להסתפק בדברים הללו להסביר עלייתם וצמיחתם של 'מנהיגים חזקים' בעמים שונים רק בגלל הסיבות שמנינו. נכון אמנם שלכריזמה שלהם נודע משקל רב ( אגב: 'כריזמה' מקורה ביוונית ופירושה 'מתת-אל') אבל חוקרים , היסטוריונים ואנשי מדע-הנפש, כבר עמדו על כך שאצל מרבית 'המנהיגים החזקים' נמצא שילוב מסוכן ומכריע בין כריזמה לבין אישיות נרקיסיסטית. היוונים סברו כי הכריזמה מבטאת מנהיגות שלדעתם היא תכונה מולדת שאין שום אפשרות ללמוד אותה ולרכוש את מאפייניה אבל ניתוח האישיות של מרבית 'המנהיגים החזקים' מלמד כאמור על חיבור בין אותה תכונה מולדת (מנהיגות/כריזמה) לבין נרקיסיזם.

מי שעסק ארוכות בעמידה על תכונות האישיות הנרקיסיסטית, גילה קווי-מתאר התואמים להפליא את אותם 'מנהיגים חזקים', כמו למשל קשיים ביחסי-אנוש, בוחן-מציאות לקוי, האשמת אחרים בכישלונות, דרישה לציות עיוור, קבלת 'קרדיט' בלעדי על הצלחות, חוסר יכולת לקבל ביקורת ובקשה מתמדת לקבל מחמאות, כעסנות מוגזמת, שימוש בשקרים להשגת מטרות, חיפוש מתמיד אחר הכרה ועליונות וכמובן האדרה והערצה אישית.

אם תחברו את מרבית התכונות האלה לאותה מנהיגות כריזמטית, תקבלו באופן ברור וחד את האישיות של מרבית 'המנהיגים החזקים' שהצגנו ברשימה המקוצרת ואם תטרחו לבדוק גם בעת העתיקה, תגלו התאמה לא מפתיעה בין אותם 'המנהיגים החזקים' של מצרים, רומי, יוון ומעצמות אחרות לבין 'סט' התכונות הנרקיסיסטיות-כריזמטיות שלהלן.

אגב לכל אלה יש להוסיף את הגישה הגורסת כי מנהיגים מעניקים לא רק חזון ותחושת ביטחון אלא הרגשה למונהגים שלהם ש'יש לנו אבא' ומכאן הקשר הרגשי העמוק שחשים אנשים כלפי מנהיגיהם, לא פעם עד אבדן שיקול-דעת והגיון. הרגש העז למנהיג יוצר גם אשליה לקשר-אישי ומכאן שאפילו כאשר כושל המנהיג בדרכו, סוטה מדרך-היישר, הופך להיות אכזר ומושחת, קיימת נכונות לסלוח לו כי בסופו של יום מדובר ב'אבא שלנו'...

'יש לנו אבא'

ההוגה האיטלקי ניקולאי מקיאוולי (1469-15279ׂׂ) הטיב להגדיר את דמותו של המנהיג והטעים כי " המנהיג אינו סוכן מוסרי או כלי לעשיית טוב, הוא לא מונע מכוח אידאה מוסרית אלא רק מתשוקת שלטון ומרצון להצליח ולהשיג יעדים שקבע".

אף שחוקרים הגיעו בשלב מסוים למבוי סתום בניסיון לעמוד על תכונות בחקר התנהגותו של המנהיג, נוצרה בסופו של דבר הסכמה כי מדובר בגישה התנהגותית ובגישה מצבית הכרוכות זו בזו ואשר יחד מעצבות את התנהגותו, עד שהגיעו החוקרים Burns ו- Baetz והציעו גישה חדשה ולפיה : " מנהיגות היא זרם של קשרי-גומלין מתפתחים, בהם מעוררים מנהיגים ללא הפסקה תגובות הנעה ממונהגים ומשנים התנהגותם כאשר הם פוגשים היענות או התנגדות בתהליך בלתי פוסק ובזרימה שכנגד" והוסיפו " המנהיגות משפיעה על מונהגים על-ידי עידוד רגשות חזקים והזדהות עם המנהיג שיודע להתחשב בפרט ולתת לו תמיכה".

בכל הדברים הללו טמון אולי הסבר משכנע למדי בכל הקשור לדמותו ואישיותו של 'המנהיג החזק' אולם עדיין נשאלת השאלה בדבר הצורך שחש 'ההמון' לקבל על עצמו 'מנהיג חזק'. מדוע השלימו עמים כה רבים עם רודנים, דיקטטורים, שליטים אכזריים שלא היססו לרצוח בבני-עמם (ע"ע: סטאלין, מאו ועוד)? מה מניע עמים להמשיך להעריץ 'מנהיגים חזקים' שהיו למושחתים ורמסו את מוסדות המדינה והחוק? האם יש מנגנון-נפשי שגורם לכך?

מתברר כי השאלה הזאת מעסיקה את החברה האנושית מאז ומתמיד ועד כמה שישמע הדבר אולי מופרך והזוי, טרם נקבעה הסכמה או נוסחה שתשיב עליה. במסגרת 'הפסיכולוגיה-בגרוש' מקובל לחשוב כי אנשים מחפשים במנהיג פיצוי לחסכים הקשורים בהבנה שאיננו כל-יכולים וכי הדמות-ההורית שלנו גם היא לא כל-יכולה ולכן אנחנו זקוקים ל'סופר-כוח' שיגן עלינו מפני העולם, מעין דמות-אב ובדיוק כאן נכנס לתמונה 'המנהיג החזק' הכריזמטי שיודע להציג עצמו ככזה.

מעבר לכך נשמעת בפסיכולוגיה החברתית ההנחה כי מונהגים מחפשים תשובות פשוטות ואת אלה מספקים בדרך-כלל 'מנהיגים חזקים' שמעניקים גם משמעות, חזון ותחושת ביטחון והרגשה ש'יש לנו אבא'.

הגישה הפשטנית הזאת אין בה, כך נראה, להעניק הסבר מעמיק לתופעה המדוברת ולכן צריך לרתום לשיח הזה את המונהגים, אלה שסרים בעיוורון מוחלט למנהיגיהם (חרף אופיים ואולי אכזריותם) והכוונה להמון, לאותו 'עדר' שחנה ארדנט (הוגת-הדעות היהודייה 1906-1975) מכנה אותו 'אספסוף'.

זימונד פרויד כבר הניח את היסודות לחיבור שבין המונהגים למנהיגים והטעים כי " האדם גם חיית עדר המבקש ביטוי אישי בו הוא בולט בתוך העדר, אך זקוק לשייכות לעדר וחרד חרדה עזה מפני התפרקותו והתפוררותו של העדר. כדי להסדיר את המתח היצרי בין הפרטים, מתמקדת הלהקה הקמאית או החברה סביב מנהיג (או תחתיו), מציבה אותו במקום אידיאלי נערץ ועילי-אבהי ומזדהה כאיש אחד עם רצונותיו".

ד"ר גיא אור הרחיב את הפירושים שהוענקו לפרויד וכתב בעניין זה כי " על-ידי מיקום המנהיג כנערץ ומושיע עבור ההמון, מתועלת היצריות לאידיאליזצייה וכך מתאפשרת לכל להזדהות זה עם זה, להיות כאחד וכך נשמרת החברה מפני סכנת התפרקותה ונתפסת (בדמיון או בפנטזיה) כמוצקה, חזקה ושלמה".

גוסטב לה-בון (פסיכולוג וסוציולוג צרפתי 1841-1931) הרחיב עוד יותר את הדברים וסבר כי " בתוך ההמון נקנית ליחיד תחושה של כוח איתנים המאפשרת לו להיכנע ליצרים שבהיותו לבדו, היה בעל כורחו מרסן אותם" ומכאן שב'מנהיג החזק' גלומה היכולת 'לטפל' ב'המון' על-מנת לחזק את אותה תחושת שייכות ומכאן ההרגשה שיש ל'עדר' כי כל הפרטים המצויים בתוכו בעצם חייבים על כך הכרת-תודה למנהיגם!.

גם בישראל...

עכשיו אפשר אולי ביתר קלות להבין את הקשר-הגורדי בין המנהיג לבין 'ההמון' או 'העדר' ואת יחסי התלות שנרקמים ביניהם, אבל מומלץ לקרוא גם את הדברים שכתב ההיסטוריון האמריקני החריף טימותי סניידר בספרו 'על הרודנות' : " רודנים זקוקים לעובדי-מדינה צייתנים ומנהלי מחנות-ריכוז מחפשים אנשי-עסקים שמעוניינים בעבודה זולה" ואחר-כך הוסיף: " מי שנשאו בגאווה את צלב-הקרס על בגדיהם, הם שאפשרו בהמשך את הטלאי הצהוב על בגדי היהודים. מנהיג נאצי מערים על יריביו בכך שהוא משכנע את הציבור שרגע ההווה הוא חריג ואחר-כך הופך את המצב החריג הזה למצב חירום קבוע בעקבות זאת מוותרים האזרחים על חירות אמתית לטובת ביטחון מדומה".

מעניין לציין על רקע הדברים הללו כי לא מכבר נערך בישראל סקר על-ידי 'קרן פרידריך אברט' הגרמנית ובשיתוף מרכז 'מאקרו לכלכלה מדינית' בו נשאלו 800 בני-נוער יהודים וערבים באשר לעמדתם בנושא מנהיגות בישראל ואז התברר כי כ-60% מהנשאלים השיבו כי הם מעדיפים 'מנהיגים חזקים' על-פני שלטון החוק!

הנה כי כן ממש כמו הסוסים בטבע, כך גם העדר-האנושי זקוק מן הסתם לסוס-מנהיג שיוביל אותו, ישמור על שטח המחיה שלו ויגן עליו, יהא המחיר אשר יהא, בין שמדובר בארה"ב, ישראל או צפון-קוריאה.

ממש כמו הסוסים בטבע כך זקוק העדר-האנושי למי שיגן עליו ויוביל אותו בביטחון