"הגזענות לא תעבור מהעולם כל עוד מכוניות לבנות נוסעות על צמיגים שחורים, כל עוד הצבע השחור יסמל מזל רע והלבן את השלום, כל עוד ילבשו שחור בהלוויה ולבן בחתונה, אפילו ב'סנוקר' אינך מנצח עד שהכדור הלבן לא ידחוף את הכדור השחור אל החור שבשולי השולחן. אבל לא אכפת לי כל עוד אני מקנח בנייר טואלט לבן את ישבני השחור" (רוברט מוגאבה, נשיא זימבאבווה לשעבר).
המהומות האחרונות שפרצו בארה"ב, על רקע מעשי-הרג של שחורים בידי שוטרים לבנים והתפשטותן גם לאירופה תוך כדי השמדת פסלים שמתכתבים עם עידן העבדות, העלו מחדש את המתח הגזעני השורר בחברה המערבית (ובכלל זה בישראל).
נראה כי מאז ומתמיד נוצר קשר מיוחד במינו בין הצבע השחור לבין מקומו בתרבות המערבית ובמיוחד בפוליטיקה, כך שהמהומות האחרונות אינן חריגות וכפי הנראה גם לא האחרונות. אבל מתוך כך ראוי אולי לבחון כיצד קרה שדווקא הצבע השחור, לעומת הלבן, נושא על כתפיו מטען שלילי כה גדול, שמקבל ביטויים בכל תחומי החיים במערב? איך הפך 'השחור', כגוון וצבע-אבל גם כסמל לאדם-השחור, למייצג תדמית שלילית המתעמתת תדיר עם האדם-הלבן? מה קרה שגרם ל'שחור' להיות במרכזה של הגזענות הלבנה בכל מקום ואתר ובקיצור: למה היה 'השחור' לסמל הרע ואילו 'הלבן' לסמל הטוב?
כמעט כמו בכל דבר גם בחיפוש אחר תשובה לשאלות הללו, אין רק 'שחור ולבן' ואף על-פי כן אפשר להניח כי הסיבה לכך נעוצה קודם כל בכך שהצבע השחור הוא צבע החושך, ממנו פחדו הקדמונים, בניגוד לצבע הלבן הבהיר, שסימל עבורם את האור. הקשר הזה בין אור לחושך קיבל ביטוי נפשי בהתייחסות לצבעים המייצגים יום ולילה, עלטה לעומת בהירות, זריחה מול שקיעה ומרבית העוסקים בחקר נפש האדם מסכימים כי על רקע זה נוצר מבראשית הקשר בין פחד ויראה מפני החושך, המיוצג כאמור על-ידי הצבע השחור, לבין התקווה והאופטימיות שמקורם באור המיוצג על-ידי הצבע הלבן.
ההסבר בזה, ברמה של 'פסיכולוגיה בגרוש', יכול להקל על ההבנה באשר למסע המתמשך שעשה 'השחור' מנבכי נפש האדם ועד לחיים המעשיים בכלל ועד למהומות האחרונות של 'השחורים'. עולם המושגים שלנו מלא וגדוש ביטויים ואמרות המתכתבות עם היות הצבע השחור מקושר גם למוות, לכוחות אפלים, לכוחות רשע, לנסתר ולעל-טבעי.
'יום שחור', 'מרה שחורה' ,'אלמנה שחורה', 'חתול שחור','כסף שחור', הם רק מקצת הביטויים הקושרים את 'השחור' עם עולם מושגים שלילי ואפל ועוד לא דיברנו על כך שאפילו במשחק השח-מט, מיוחסת עדיפות רבה לכלים הלבנים על פני השחורים (לפחות בפתיחה) או על השימוש שנעשה במקומות שונים בעולם בדגלים ובמדים שחורים כסמלים של כוח, אלימות והתנגדות אנרכיסטית לממסד. לכך יש להוסיף את העובדה לפיה במרבית העולם המערבי מסמל לבוש שחור סמל לאבלות, אפלה ומוות ובמקומות רבים גם מזל-רע, כישוף ועבודת-השטן.
יש יוצאים מן הכלל כמו למשל אצל שבט 'המסאי' בקניה וטנזניה, שם השחור מתקשר לענני גשם והלבן סמל של חיים ושגשוג, מה שמיתר את הסמליות השלילית של הצבע השחור בכלל וכך גם בדת 'הוויקה' (דת של ניאו-כישוף פגנית) שם מסמל דווקא השחור הגנה וביטחון, אבל מדובר בדוגמאות שוליות החורגות מן המוסכמה הכללית באשר ל'תפקידו' של 'השחור 'בחיים.
הצבע השחור הפך להיות מקובל מאוד גם בקרב היהדות-החרדית, בעיקר על סמך הדברים שהטעים הש"ך כאשר אמר כי :" אין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע שחור הוא דרך צניעות והכנעה" ומכאן ועד להופעה החיצונית של החרדים כ'פינגווינים' המרחק קצר...
האסלאם אימץ אל חיקו את הדגל השחור (והירוק) משום שנישא בידי חיילותיו של מוחמד וכיום הוא משמש בעיקר את הג'יהאדיסטים הסלפיים. בהינדואיזם מזוהה הצבע השחור עם האלה 'קאלי', אלת-הזמן שצבע עורה שחור או כחול הנוטה לשחור וגם ביפן יש לצבע השחור משמעות מיוחדת במינה, אף ששונה הדבר מהמקובל במערב.
השימוש בצבע השחור בפוליטיקה מוכר וידוע, החל מ'החולצות השחורות' של תומכי מוסוליני באיטליה, עבור ב'פנתרים השחורים' בארה"ב (ולימים גם בישראל, כמי שמייצגים את האוכלוסייה המזרחית המקופחת) ולהבדיל גם בירדן השכנה, שם לא ישכחו הפלסטינאים את אירועי 'ספטמבר השחור'. המחאה המוחצנת של ספורטאים אמריקנים שחורים במהלך טקסים במשחקים האולימפיים, נתנה אף היא ביטוי (בהנפת אגרוף) לתחושת הקיפוח והגזענות ממנה סובלים מיליוני תושבים ולמרבה הפלא אפילו שודדי-הים 'הפירטים' עשו שימוש בדגל השחור כסמל למאבקם בעשירים להצדקת מעשי השוד נגדם.
בסופו של דבר הפך הצבע השחור מסמל מאיים המתקשר כאמור לפחד של הקדמונים מפני החושך ולמוות, אבל ובשורות-רעות, לסמלם של הנדכאים השחורים, שכבר סובלים מאות שנים מגזענות ואפליה רק בגלל צבע עורם. מאז ימי העבדות ועד היום הזה מתנהל העולם בהתאם לקודים חברתיים המנציחים את 'עליונותו' כביכול של האדם-הלבן ואפילו בחירתו של נשיא אמריקני ממוצא כהה עור, לא הביאה עמה שינוי משמעותי בגישה הזאת. יתר על-כן הגזענות הלבנה כלפי שחורי-עור חוצה יבשות והגיעה גם לישראל (ע"ע היחס ליוצאי אתיופיה) הממשיכה לראות במי שמוצאו מאפריקה אדם נחות.
בתוך גלי המחאה של האוכלוסייה השחורה נשמע פעם שיר ושמו 'שחור הוא יפה' אלא שעד מהרה התברר כי היופי מצוי בעיני המתסכל, בתנאי שלא מדובר באדם-הלבן. למרבה האירוניה דווקא הצבע הלבן, שאמור כביכול לייצג אור, תקווה וטוהר, היה במרוצת הדורות לסמל של אכזריות, אפליה וגזענות כלפי אנשים בעלי צבע-עור כהה. הנצרות-הלבנה, שהתיימרה לנהוג בשוויון ובחמלה כלפי כל אדם, הפכה להיות גורם מוביל בגזענות ובמעשים האכזריים ביותר נגד 'השחורים' וכך גם ממשלים לבנים 'נאורים' שלא הפסיקו להתעמר בתושבים ואזרחים ממוצא אפריקני ולהמשיך בכך גם אחרי חיסול העבדות הרשמית. מיליוני אפריקנים נרצחו ונשחטו ביבשת-אפריקה בידי נציגי ממשלות-לבנות מאירופה והכל מתוך הגישה לפיה האדם השחור נחות עד כדי כך שמותר אף לשפוך את דמו.(ועוד לא אמרנו דבר על המשטר הגזעני של 'האפרטהייד' בדרום-אפריקה בו הכירה מדינת-ישראל...).
האירועים האחרונים בארה"ב, בעיקר נוכח הריגתו של ג'ורג' פלוייד בידי שוטרים לבנים, הם המשך ישיר למה שהתחולל בעולם ביחסים העכורים בין לבנים לשחורים. הצבע הלבן ממשיך לשלוט בכל תחומי החיים והצבע השחור ממשיך להיות מרמס לרגליו, כאילו מדובר בגזרת-שמים מבראשית. אלא שהסיפור הממושך הזה עתיד פעם לא רק להסתיים אלא גם להתהפך, כאשר יהיו בידי 'השחורים' די אמצעים, משאבים וכוחות פוליטיים כלכליים לשנות את המציאות ולקבוע סולם חדש, בו מסמל 'השחור' את הטוב ו'הלבן' את הרע.
עד אז נמשיך לצערנו להיות משועבדים לצבע הלבן על כל משמעויותיו הקשות.
רק אצל החתולים יכולים שחור ולבן לחיות בשלום זה לצד זה