הסבב הזה של הלחימה במחבלי החמאס והג'יהאד המוסלמי, אף על-פי שלא יהא האחרון ולמרות שגם לא מחק את יכולתם של ארגוני הטרור לפגוע בישראל, הביא עמו סוג של 'ברכה' משום שקרע מעל פני ערביי ישראל את המסכה שעטו שנים כה רבות ולמי שהופתע לגלות את המציאות בה אנו חיים, התגלתה הפתעה מרעישה: הערבים בישראל לא רוצים אותנו כאן ואם זה היה תלוי ביכולתם המעשית, היו מנסים לשחוט את היהודים-הציונים כפי שניסו מאז תרפ"ט לעשות כן.
במקביל להפגזות הבלתי פוסקות על ישראל ובתוך כך פגיעות בנפש, השבתת נמלי-התעופה, נזק רב לרכוש, סגירת חצי-מדינה שירדה על ברכיה, שלא לדבר על מערכת-חינוך מושבתת וזאת רק רשימה חלקית של הישגי ארגוני טרור, שאין להם מטוסים, טנקים, נשק מתקדם. על רקע זה מוטב אולי להתייחס בסלחנות ובצניעות להצהרות המתלהמות של דובר צה"ל (העושה את מלאכתו) וכל 'המומחים' המדברים מכל מסך, בדבר מהלומות קשות, נזקים קשים ופגיעה בתודעה של החמאס...היהירות הזאת לא עומדת במבחן המציאות כאשר המחבלים ממשיכים, למרות פלאי 'כיפת ברזל' להכתיב את קצב ועצמת האירועים.
רק שהמערכה הזאת קיבלה הפעם גוון נוסף והוא למעשה המהותי והעיקרי משום ש'הודות' לרצון של מנהיגי הטרור להמשיך להציק לישראל, התגלה כאמור פרצופם האמתי של ערביי המדינה הזאת: ההזדהות הגלויה הפומבית והנחרצת שלהם עם החמאס והטרור, הובילה את ערביי ישראל לנתיב מסוכן ביותר משום שהנה התברר (למי שלא ידע זאת קודם לכן) כי קרס שקר הדו-קיום ששרר כאן שנים! הגיעה אולי העת להודות בכך שמעולם לא היה בישראל דו-קיום של שלום אמתי בין יהודים לבין ערבים משום שערביי ישראל החליטו לנהל כאן את חייהם כמיעוט-מוגן (בהשוואה לאחיהם בסוריה למשל) מתוך אינטרס כלכלי-ביטחוני ועל בסיס החלום שמא יום אחד יחזרו 'לאדמותיהם' הכבושות. משאת הנפש הערבית הביאה אותם להשלים באופן זמני עם קיומה של מדינת היהודים-הציונים השנואה וכלפי חוץ עטו פנים של 'רודפי שלום', גם לטובת הישראלים העיוורים שחלקם ממשיך לחיות באשליית 'דו-הקיום' שכעת שבק-חיים חרף ניסיונות לעורר את השקר הזה לחיים חדשים.
לא מכירים במדינה היהודית!
לא מדובר רק על הנעשה בערים המעורבות כמו עכו, חיפה, לוד, רמלה ויישובים אחרים, בהם חיים יהודים וערבים, אלא בהשתוללות-רבתי בכל רחבי הארץ, בסגירת כבישים וצמתים, הבערת רכוש והשמדתו, הפגנות תמיכה בטרור מעזה ובקיצור הודעה חד משמעית למדינת-ישראל: אנחנו הערבים המהווים 20% מכם, לא מכירים בזכותכם לחיות כאן, תומכים במי שרוצה לחסל אתכם ונעשה הכל במטרה לגרש אתכם מהאדמות 'שלנו', שלא לדבר על שימוש ציני שקרי ומעוות בפגיעה כביכול ב'אל-אקצא'... למען הסר ספק, גם יצאו לשביתת הזדהות ברחבי הארץ ולא הגיעו למקומות עבודה שמפרנסים אותם וזאת כחלק מן ההזדהות שלהם עם הטרור. במקום לפטר את הנהגים, הפועלים, הבנאים וכל אלה שנעדרו מהעבודה, המשיכה המדינה ומעסיקיה להתנהג לערבים כאילו מדובר היה באחת מהזכויות המעוגנות להם במסגרת ההסתדרות-הכללית.
ערביי ישראל יצאו סוף סוף מהמסתור בו הסתתרו עד היום מטעמים מובנים של פרנסה, תנאים, ביטחון וניצול של הממשלות הרופסות, שעשו הכל על-מנת לרצות את המגזר וחלילה לא לכפות עליו את חוקי המדינה. ההעזה של הצעירים הערבים בכל מקום בארץ, מול זרועות האכיפה והשלטון, יצרה מצב חדש לפיו המיעוט הזה שולט ברחובותיה של המדינה בה הוא מהווה מיעוט ומאחר שאין בישראל דין או דיין ומשילות , אין גם שום פחד בקרב מי ששורף בתי-כנסיות ומבצע 'לינץ' באנשים שנקלעו בטעות ליישוב, שרובו ככולו הוקם כמובן ללא אישורים ובניגוד לחוק.
אבל אסור להאשים רק את ערביי ישראל בהתדרדרות שחלה במדינה בכל הקשור למציאות, שמאז ביטול הממשל-הצבאי הפכה להיות בזיון, משום שעדיין מתקיים כאן שילוב מדהים שתכליתו למצוא-חן בעיני הגויים, לשמור על 'זכויות המיעוט הערבי' בשם חופש-הביטוי (שלהם) ו-'קדושת הדמוקרטיה'. לא שכחנו את חברת-הכנסת שביקשה להודיע על חלומה 'לשרוף את זיכרון-יעקב' ולא התעלמנו מדברי הסתה של כדורגלנים ערבים (מונאס דאבור ועוד) המשחקים בנבחרת-ישראל והפליגו בשבח הטרור מעזה, כל אלה ממשיכים לקבל תמיכה גורפת מצד השמאל הקיצוני שנהנה משופרות התעמולה של התקשורת ובגבוי בית-המשפט העליון!
במציאות כזאת אין פלא שערביי ישראל לא יחושו ביטחון להביע את תמיכתם בטרור ואף לפגוע בסמלי השלטון של המדינה ועוד לא אמרנו דבר על הגבוי שהם זוכים לו מצד חברי-הכנסת הנבחרים שלהם, אשר נהנים מחסינות מטומטמת שמעניקה להם הגנה למרות הסתה פומבית נגד המדינה בכנסת!.
זאת וגם זאת: במהלך המערכה מול עזה ועל רקע ההזדהות של ערביי ישראל עם הטרור של ארגוני החבלה, נוצרה בישראל סימטריה מוזרה, לפיה הציבו התקשורת וה'ראשים המדברים' את התנהגות היהודים כלפי הערבים בדיוק באותו מקום, כאילו הפכו הערבים להיות המותקפים האומללים ואילו היהודים אשמים בתוקפנות כלפיהם. הנרטיב הזה לא חדש משום שהוא מאפיין את המדינה הזאת מאז ומתמיד, שהרי ההלקאה-העצמית של חלק מהישראלים מאפשרת עד היום לערבים לנהוג כאילו הם שולטים במדינה וצריך להתחשב בהם, שזה בעצם אומר להרשות להם לעבור למשל על חוקי-הבנייה, להשתלט על הנגב, להמשיך לבצע פשעים 'על כבוד המשפחה' ובעיקר להצטייר כמי ש'מגנים בגופם על ירושלים הקדושה' (כבר הערנו על כך שמרבית המוסלמים עוד שהו במדבריות ערב, כאשר דוד-המלך ע"ה כבר הגה בירושלים והם כלל לא ידעו על קיומה, אבל זה כבר סיפור אחר...).
מדינת-ישראל הפכה 20% מהאוכלוסייה שלה לאזרחים סוג-א' בעוד מרבית האחרים מצויים בדרגות נמוכות הרבה יותר: אילו נתפס אזרח ישראלי-יהודי כשברשותו נשק (גנוב מצה"ל...) ללא רישיון, היה מוצא עצמו נשפט ואולי אף נאסר. אילו נתפס מקים בית ללא רישיון בנייה, היה מן הסתם נקנס וביתו הלא-חוקי נהרס, אילו היה מסית נגד המיעוט הערבי המתפרע, היה מוגדר גזען, פאשיסט ואולי אף עומד על כך לדין, אילו היה מנסה לבוא במגע עם נשים ערביות באחד הכפרים, היה נרצח-נפש, אילו היה מוכיח בתיעוד חוקי כי אבותיו רכשו אדמות במקומות שונים בירושלים למשל, היה נאלץ להתמודד עם שלטון-בג"ץ ועם אפס-סיכויים להיות הבעלים של הרכוש ועוד כהנה וכהנה דוגמאות למצבם 'הירוד' כביכול של הערבים בישראל.
השקר הפוליטי נחשף
ואם לא די בכך, אסור לשכוח כי 20% מהאוכלוסייה בישראל אינם תורמים דבר למדינה ורק מנצלים אותה ככל האפשר, באמצעות תקציבים מיוחדים שמקבלות הרשויות המקומיות שלהם ומבזבזות, או על-ידי דמי הביטוח-הלאומי שמחולקים גם במסגרת 'איחוד משפחות' למחבלים מהשטחים, או בחוסר שותפות בשירות-לאומי או בפרויקטים לטובת המדינה.
יחד עם זאת הערבים הישראלים היו מומחים ל'קיפוח', כאילו שמגיעה להם תמיכה מיוחדת מהמדינה אותה הם שונאים ושאותה הם מנצלים. הדוגמה הבולטת ביותר מצויה כפי הנראה בתחום האלימות הגואה בחברה הערבית, כאשר הם מאשימים בכך את המדינה ואת המשטרה, בעוד הם רוצחים זה את זה על רקע פשיעה, סחר-בסמים, חיסול-חשבונות, יריבות בין חמולות וכמובן רצח 'על כבוד המשפחה'. מדינת-ישראל אשמה כביכול בתת-התרבות האלימה של החברה הערבית, בדיחה של ממש שהתקשורת השמאלנית והפוליטיקאים השבויים בשקר-הערבי מזינים היטב.
אלמלא המערכה נגד הטרור הערבי מעזה והעימות מול ערביי ישראל, נראה היה כי ישראל עלולה הייתה למצוא עצמה באחד השקרים הגדולים ביותר שידעה מבחינה פוליטית, כאשר מנהיג הפלג האסלאמי הקיצוני, רופא השיניים עבאס, כמעט הוליך שולל את הפוליטיקאים משני עברי המתרס בדברים שהשמיע להם מעמדה של לשון מאזניים. האיש זכה לקבל כל חיבוק פוליטי אפשרי, אפילו 'תעודת הכשר' מבית-המדרש של מי שמתקרא 'ימין' ובלבד שיסכים לתמוך בגוש זה או אחר, כאשר לאמתו של דבר מדובר במי שדעותיו לגבי ישראל קיצוניות אף יותר מאלה של חבריו ל'רשימה המשותפת'!
עכשיו כבר לא ברור מה יעלה בגורלו וגם על כך מגיעה 'תודה' מיוחדת למתקפת החמאס.
נכון למועד כתיבת שורות אלה עדיין נמשכת המערכה שתביא בעקבותיה סוג של הפסקת-אש והצהרות ניצחון ריקות מתוכן למשך תקופה נוספת של תשלומי שוחד כספים מקטאר לעזה ולהמשך התחזוקה הישראלית של התשתיות ברצועה, רק על-מנת להשיג מעט שקט עד לסבב הבא. בתוך כך נקרעה סוף-סוף המסכה האמתית מעל פני ערביי ישראל ובוצע על-ידם 'לינץ' סופי למה שנראה כאילו היה 'דו-קיום' שאיננו עוד אפילו בדמיון.
אחרי כל הדברים האלה, צריך לשאול מה עושים, היכן מצוי הפתרון למאבק הדמים שנמשך כאן כבר יותר מ-140 שנים ואיך אפשר, אם בכלל להגיע לסופו?
אז מה עושים ?
לגבי הטרור נגד ישראל, לא נראה באופק פתרון כלשהו משום שבסופו של יום מדובר במלחמת-דת בה רוצים המוסלמים 'לחסל את הכופרים' היהודים כמצוות ה'ג'יהאד' ואין זה משנה אם מדובר במלחמת-קודש מצד איראן, 'חיזבאללה', 'החמאס' או הרשות-הפלשתינאית, שהרי לכולם מטרה זהה והיא להשמיד את ישראל.
לא כן הדברים באשר לזירה הפנימית, שנחשפה הפעם בכל כיעורה האמתי וכאן יש פתרון לטווח קצר ואחר לטווח ארוך, אף שנקדים ונאמר כי אין כיום בישראל ממשלה כלשהי שנכון לה סיכוי כלשהו לאמץ את הפתרונות הללו, מחמת רפיסותה, פחדנותה וחוסר משילוטה.
הפתרון המידי מול ערביי ישראל פשוט, בהישג-יד וממש לא-אלים: להחרים את כל העסקים שלהם בכל מקום בישראל, להימנע מלרכוש אצלם מוצרים או מזון או כל דבר אחר, לא להיכנס ליישובים ערבים בכלל ולבטח לא על-מנת לרכוש בהם ירקות או פרות במחירי זול, לא להשתמש במוסכיהם, לא לאכול או לשתות במסעדות ערביות ופשוט להטיל על המגזר הזה חרם-כלכלי מוחלט!
יתר על-כן, צריך להימנע מלהעסיק עובדים ופועלים מהמגזר הערבי, בעיקר אלה שנטלו חלק פעיל בהפגנות נגד ישראל וביצעו עבירות חמורות על החוק. אי-העסקת פועלים ערבים כמעט לא אפשרית בגלל החטא-הקדמון של היהודים, לפיו הוכיחו לערבים כי ישראל זקוקה לידיים העובדות שלהם יותר מאשר ההפך, אבל בהדרגה ניתן אולי לצמצם את התלות הזאת ואולי גם לגרום ליהודים להתחיל לעבוד...
רק כאשר יתברר כי החרם הכלכלי-תעסוקתי מניב פרות , אפשר יהא לדון מחדש בתנאי ה-'דו קיום' ולשרטט את קווי-המתאר והתנאים לקיומו, על בסיס הכרה מעשית של ערביי ישראל בשלטון של המדינה, בכיבוד החוקים, בשותפות פעילה בנטל הלאומי (בלי צבא כמובן אבל בשירות-לאומי!), בקבלת תקציבים ודמי ביטוח-לאומי רק בתמורה להשתתפות בנשיאת העול של החברה (ולא עבודה בבית-חולים, שאינה אלא מקור פרנסה למי שלא שירת את המדינה וזכה בשנות-לימוד על חשבון הציבור...). עד אז ראוי ומוטב להניח למגזר הערבי לנפשו ולא פחות חשוב מכך, להימנע מהשקעת מאמצים לנסות להוציא נשק לא חוקי מהיישובים שלהם, שהרי הסיכוי לכך ממילא לא קיים. שימשיכו כבחירתם לעשות שימוש בכלי-הנשק שלהם זה כנגד זה ככל העולה על רוחם ורק אם חלילה יפנו את הכלים הללו נגד הישראלים (כפי שבוודאי יקרה!), אז אפשר להפעיל את הסמכות והכוח הנדרשים לגבות את המחיר הנדרש.
אלה כאמור פתרונות לטווח הקצר, שגם אותם אין כרגע סיכוי שממשלה כלשהי תאמץ, מתוך הפחד והרפיסות המאפיינים את השלטון והחברה הישראלית.
הפתרון בירדן!
לטווח הרחוק יש פתרון והוא מצוי ממש מתחת לאף, כלומר מעבר לנהר-הירדן: למי שלא בקיא או לא זוכר, ראוי לציין כי במאה ה-7 למניינם, הייתה ירדן חלק מהאימפריה-האומיית, השושלת המוסלמית הראשונה. בתקופת בית-עבאס (750-1285) נחלשה ירדן ובמשך השנים שלטו בה גם מונגולים ,צלבנים , איובים, ממלוכים ועותמנים, שבתקופתם הייתה ירדן חלק ממחוז-דמשק.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה הייתה ירדן לחלק מהמנדט הבריטי על ארץ-ישראל ובעקבות 'וועידת קהיר' בשנת 1921, נותק האזור שממזרח לנהר-הירדן משטח המנדט הבריטי, על-מנת לכונן בו את 'אמירות עבר הירדן' בראשות עבדללה הראשון. בשנת 1946 קיבלה ירדן עצמאות ומאז היא 'הממלכה ההאשמית של עבר-הירדן', סוג של מדינה מלאכותית שנוצרה בגלל אינטרסים אימפריאליסטיים ולמעשה מהווה את כור-ההיתוך הגדול באזור של פליטים פלשתינאים ובראשה מלך, ששורד רק הודות להגנה של ישראל והמערב.
מי שתר אחרי פתרון לטווח רחוק ל'בעיה הפלשתינאית' יכול למצוא אותה בירדן וזהו גם הנתיב המומלץ לכל ערביי ישראל שאינם מוכנים להכיר בשלטון היהודי-ציוני ומתנגדים לו בחריפות, כפי שהוכיחו שוב בשבועיים האחרונים: לא מדובר חלילה בגרוש נוסח כהנא ותומכיו אלא בפתרון מעשי, יעיל ומשתלם לכל ערבי ישראלי ששונא את המדינה הזאת ולא מכיר בקיומה. מדינת-ירדן ערוכה ומוכנה לקבל אליה את 'האחים' שלהם מכל מקום במדינת-ישראל ויפה שעה אחת קודם!
בינתיים אפשר וצריך לסכם את הפרק העצוב הזה במסקנה לפיה התברר סוף-סוף כי בעזרת ארגוני הטרור ביצעו ערביי ישראל 'לינץ' במה שהצטייר שנים רבות כשקר-הגס של 'דו-הקיום'!
ערביי ישראל מעדיפים להשתמש בשקר-הגס של 'הגנה על המסגדים' בירושלים כחלק משנאת המדינה בה הם חיים. מי שלא הכיר בכך עד עתה, נחשף לפרצופם האמתי של ערביי ישראל 'הודות' לטרור מעזה.
Comments