לחיי הפשע במדינת-ישראל !

הם לא שובתים, לא מאורגנים בוועדי-עובדים או בהסתדרות, אין להם זכויות סוציאליות או פנסיה, הם לא משלמים מסים מכל סוג ועובדים 24/7 במשך 365 ימים בשנה (לפעמים גם בראש-השנה ויום-הכיפורים) ורובם ככולם אנשים 'שקופים' שרק במקרים חריגים תוכלו לפגוש בהם ובעיסוקיהם בתקשורת המודפסת והמשודרת: אלה הם העבריינים והפושעים של מדינת-ישראל.

במשך כ-20 שנה עבדתי במחיצתם של אלפי פושעים מכל הסוגים, במסגרת מגוון רחב של תפקידי ביטחון, ניהול והדרכה שמילאתי בשירות בתי-הסוהר .וכך למדתי להכיר מקרוב את הציבור המיוחד הזה, שמורכב מפסיפס רחב של החברה הישראלית על כל מגזריה ועדותיה.

באחד הימים, ממש בתחילת דרכי בשב"ס, ישבתי בחברתו של רס"ר פארס אבו-עאסי המנוח מהכפר בית-ג'אן , בהפסקה בין המשמרות. לתדהמתי הגדולה הניף האיש המיוחד הזה פחית שתייה שבידו וקרא בקול גדול: "לחיי הפשע במדינת-ישראל!". כאשר הבעתי בפניו את פליאתי, הכיצד זה מברך איש-מדים של אחת מזרועות אכיפת-החוק את קיומה של הפשיעה הישראלית, הביט בי אבו-עאסי בחיוך סלחני ואמר: " אתה חדש במערכת אבל יבוא יום ותלמד כי הפשע בישראל מחזיק ומפעיל לפחות מחצית מהכלכלה במדינה ואם לא היו לנו פושעים ועבריינים, המשק היה מתרסק!".

צחקתי על הדברים שנשמעו לי אותה העת מופרכים והזויים ולימים הלך פארס אבו-עאסי ידידי הטוב לבית-עולמו, כשהוא מותיר אחריו געגועים שרק גברו כחלוף השנים, אבל גם את הדברים שהשמיע לי באותו מעמד ואשר ברבות הזמן נתתי עליהם את דעתי והבנתי עד כמה צדק.

כמו בכל מקום בעולם כך גם בישראל, מחולקת החברה לשתי קבוצות: שומרי-חוק ומפירי-חוק. מערכת היחסים ביניהן שומרת על מתח מתמיד שמתקיים כל העת ודווקא בשל כך ראוי לבחון את 'תרומתם' של הפושעים והעבריינים לקבוצת שומרי-החוק במדינה, שהרי אין כלל להעלות על הדעת מצב בו תתקיים החברה ללא מפירי-החוק שבקרבה.

העבריינים והפושעים למיניהם מהווים למעשה את ההצדקה לקיומה של זרוע אכיפת-החוק, או בלשון פשוטה: אלמלא היו עבריינים ופושעים, לא היה צורך למשל במשטרת-ישראל. עד כמה שאולי ישמע הדבר הזוי, המשטרה פועלת מתוך כך שהיא שואפת למנוע פשיעה, ללכוד עבריינים ולהביא אותם לדין ומכאן שאותם מפירי-חוק משמשים עילה חוקית לקיומה של המשטרה, אבל מה שחשוב לענייננו היא העובדה שבזכות פעילותם של העבריינים והפושעים, מוצאים אלפי אנשי-מדים פרנסה ועבודה!.

נכון לשנת 2017 היו במשטרת-ישראל כמעט 32 אלף שוטרים! לובשי המדים-הכחולים פזורים בתחנות-משטרה, במחוזות ובמרחבים השונים וכולם כאחד עוסקים, בצורה זו או אחרת, בקשר ישיר עם הפשיעה. הם ממלאים סוגים שונים של תפקידים, נבדלים זה מזה בדרגות (וגם במשכורות) ובישראל עוסקים גם בתפקידי ביטחון. הגוף הגדול הזה של משטרת-ישראל לא זוכה להכרה ציבורית ראויה, נמצא תמיד במצוקת מחסור בכוח-אדם ומתמודד יום-יום עם אנשים שהפשע היה להם דרך-חיים ומכאן גם עם אלימות עד סכנת-חיים של ממש.

אבל לא מדובר רק בשוטרים ובקצינים או בפיקוד של המטה-הארצי והיחידות המיוחדות משום שהמשטרה זקוקה לפחות למספר עזרים חיוניים כדי לתפקד: מזון, מדים, נשק, דלק, כלי-רכב, אמצעי מיגון וקשר, מחשוב, אמצעים אלקטרוניים ומנגנון הצורך כמות אדירה של טפסים, ניירת והדפסות והתעכבנו כאן רק על חלק מהצרכים של המשטרה. את כל המרכיבים הללו מספקים כמובן יצרנים ויבואנים שמוכרים למשטרה את הכלים והאמצעים הדרושים לקיומה ולהפעלתה והנה קיבלנו, בנוסף לכ-32 אלף שוטרים, עוד אלפי בעלי-מקצוע הקשורים למשטרה ואף תלויים בה לפרנסתם!

עכשיו דמיינו לעצמכם כי לא היינו זקוקים למשטרה משום שלא היו פושעים ועבריינים! איזה נתח עצום מן העוגה-הכלכלית בישראל היה נמחק ומותיר אחריו לא רק חלל-כלכלי ריק, אלא גם עשרות אלפי מובטלים!.

לא רק שוטרים מתפרנסים מהפשע

אלא שהמשטרה אינה אלא מרכיב אחד בסיפור הזה, משום שבישראל יש גם בתי-סוהר המאכלסים את העבריינים והפושעים שהורשעו בדין למשך תקופות מאסר שונות וכאן אנו מגיעים כמובן לשב"ס.

נכון לשנת 2018 כלואים בארץ כמעט 10,000 אסירים (מבלי לקחת בחשבון עצורים בבתי-המעצר). על האסירים הללו שומרים בממוצע כ-15 אלף אנשי-מדים של שב"ס והנה עוד גוף גדול בעל צרכים שוטפים .

' בזכות' הפשע הישראלי מתקיים ופועל שירות בתי-הסוהר וגם אם מתעלמים מההוצאה האדירה של מאות מיליוני שקלים להקמת בתי-סוהר ('צלמון ו-'חרמון' האחרונים שהוקמו בשנות ה-90 )עדיין מדובר במערכת גדולה המגלגלת סכומי-עתק. כמו במשטרה-הכחולה, נדרשים אנשי הסגל של שב"ס ללבוש מדים שמישהו מספק אותם, שב"ס זקוק למאות כלי-רכב (שמחליפים כמעט כל שנתיים ושזקוקים לטיפול ותחזוקה במוסכים), לאמצעים אלקטרונים מתקדמים, מערכות מחשוב, אמצעי מיגון, גז-מדמיע ועוד שורה ארוכה של אמצעים שעולים הרבה כסף. על כל אלה יש להוסיף כמובן שלוש ארוחות ביום לאסירים ולסוהרים ואם תכפילו עלות ממוצעת של 13 אלף ש"ח לחודש, מחיר החזקתו של כל אסיר, במספר הכלואים בשנה, אפשר לקבל מושג בסיסי על אודות היקף ההוצאה הכספית הנדרשת לקיומו והפעלתו של שב"ס.

מה היה קורה אילו לא נמצאו בישראל עבריינים ופושעים? בין היתר, לא היה כמובן צורך בבתי-סוהר על כל המשתמע מכך...

הפשיעה בישראל מעניקה גם תעסוקה מלאה ויקרה לעוד שלושה גופים המשיקים למשטרה ולשב"ס וכל אחד מהם מהווה סוג של 'תעשייה' העומדת בפני עצמה, אולם שואבת את קיומה וכוחה מהפשע:

* הגוף הראשון כולל את עורכי-הדין הפליליים, אלה המייצגים עצורים , חשודים ונאשמים. כל פרקליט שכזה נדרש מן הסתם למשרד, למנגנון המעניק לו מגוון שירותים ושעות עבודה רבות ויקרות. נכון לחודש אוגוסט 2019 רשומים בישראל 67,291 עורכי-דין . (מקום ראשון בעולם בייחס לגודל האוכלוסייה!) חלק גדול מהם עוסק בפלילים. עורכי-דין עוברים כברת דרך לא קצרה עד שהם מוסמכים לתפקידם ומתחילים כסטודנטים למשפטים, מה שמוביל למוסדות להשכלה גבוהה בהם מתקיימת הכשרה לעריכת-דין והנה מתברר כי הפשיעה הישראלית בעצם 'מקיימת' גם את הענף הזה בעקיפין. אגב 8% מכלל הסטודנטים בארץ לומדים משפטים, בערך פי-2 מהמקובל ב- OECD.

* הגוף השני ששואב את עצם קיומו מהפשיעה מורכב משופטים ובתי-משפט. כאן מדובר בגוף המורכב למשל מ-200 שופטי בתי המשפט המחוזיים ומ-16 שופטי בית-המשפט העליון. סביב לשופטים הללו מתקיימות מערכות-משנה המורכבות למשל מקלדניות, מזכירים, מתמחים ועובדים נוספים שכולם תלויים בבתי-המשפט למטה-לחמם, שמקורו כבר ברור בעולם הפשע. יתר על כן, אם במהלך שנת 2018 נפתחו בישראל 854,196 תיקים בבתי-המשפט כאשר 718 אלף מהם בבית-משפט השלום לבדו עבור 454 שופטים, אפשר להתחיל לשער את היקף העבודה של הזרוע השיפוטית ואת סדרי הגודל של הכספים העוברים במערכת הזאת!. לכל אלה יש כמובן להוסיף עוד שתי זרועות שקיימות אך ורק 'בזכות' הפשע הישראלי: פרקליטות המדינה על מאות עובדיה ומנגנון 'ההוצאה לפועל' על מאות עובדיו. כל אלה גם יחד, 'ניזונים' מהפשע הישראלי!

* הגוף השלישי מורכב מאנשים העוסקים באבחון, טיפול, גמילה ובמידה זו או אחרת גם בשיקום. אנחנו מדברים כאן על 400-500 סטודנטים הלומדים כל שנה לתואר ראשון בקרימינולוגיה ועוד כ-100 לתואר-שני שהרי אין להעלות על הדעת גישה מקצועית לפשיעה ללא בסיס מדעי שמקורו בקרימינולוגיה (חזרנו שוב למוסדות להשכלה גבוהה, שאולי לא מודעות כלל שחלק מהם מתקיים 'בזכות הפשע הישראלי ואלמלא היה קיים, לא נמצא מן הסתם צורך בלימודי קרימינולוגיה).

אגב כך הערה המזמינה חומר למחשבה: ענף הקרימינולוגיה עוסק רבות במחקרים ובסטטיסטיקות, אולם לא ידוע כיצד ב'מבחן התוצאה' מסייע הדבר למיגור הפשע...

לצד אלה נמצאים עובדים-סוציאליים, חלקם עובד בבתי-הסוהר אבל רובם ככולם עוסקים בטיפול באוכלוסיות נזקקות שבמקרים לא מעטים קשורות בעקיפין לנזקי הפשע. לענף הטיפולי-שיקומי של הגוף הזה צריך להוסיף את האנשים העוסקים בגמילה-מסמים ובשיקום עבריינים וכך 'נולדה' גם הרשות לשיקום-האסיר והנה לכם עוד גוף שמתקיים אך ורק 'בזכות' הפשע הישראלי.

הפשיעה כענק כלכלי רב-זרועות

הגופים שמנינו עד כה לא היו מתקיימים אם לא הייתה בארץ פשיעה, אבל בכך לא די: הנה עוד גוף שקיומו תלוי במרבית המקרים בפשיעה והכוונה כמובן למשרד לביטחון-פנים. מדובר במשרד ממשלתי החולש על כוחות המשטרה, שב"ס ומג"ב ובו מאות בעלי תפקידים שונים שרובם ככולם קשורים בצורה ישירה או עקיפה בפשע הישראלי 'המצדיק' במידה רבה את קיומו של הגוף על עובדיו ועל מעגלים של נותני שירותים למשרד עצמו ולשלוחותיו.

אולי זה נשמע מופרך, אבל אלמלא הפשע גם המשרד לביטחון-פנים לא היה קיים ובמידה רבה גם לא מחלקות רבות במשרד-המשפטים.

צריך גם לזכור כי עולם-הפשע אינו מורכב רק משודדים, אנסים, רוצחים וסתם גנבים 'קטנים' אלא מזרועות תמנון העוסקות בסוגים שונים של פשיעה ואלה יחד מגלגלים מיליארדי שקלים במשק הישראלי. די להזכיר את שוק-הסמים, הגדול והמשמעותי ביותר בעולם-הפשע אשר מעבר לנזק החמור שגורם, מנהל מערכת כספים שגם המקורבים לנושא מתקשים להעריך את היקפו, אף שקיימת הסכמה כללית כי מדובר בסוג של ענק-כלכלי חובק עולם המגלגל כאמור סכומי-עתק דמיוניים. לכך יש להוסיף את העובדה לפיה אחוז ניכר ממעשי הפשע בארץ קשורים איכשהו לעולם הסמים, החל בהברחות, עבור במסחר וכלה במכירה ואספקה והנה 'תעשייה' ענקית שלא נראה סיכוי למגר אותה בארץ ובעולם.

במקביל עוסק עולם-הפשע בזנות, סרסרות, סחר-בנשים, בהימורים לא חוקיים, בהלבנת-הון (גם באמצעות מסחר לגיטימי), בפשיעה-חקלאית, גנבות רכב ובאחרונה בעבירות הונאה מתוחכמות במחשבים. בכל אחד מ'הענפים' הללו טמון פוטנציאל נפיץ של סכנה ונזק לנפגעים ממנו, אבל מדובר בפעילות שיוצרת בעקיפין לא רק מקורות פרנסה (חברות שמירה, מאבטחים, מוסכים, חברות ביטוח ועוד ועוד) אלא גם תנועת כספים אדירה, שלפחות חלק ממנה עובר בחשבונות בנק עלומים וגורמים שביעות רצון רבה למנהלי הבנקים, אף שאינם יודעים בוודאות זהות המפקידים.

ראוי להבהיר כי אין בכל הנאמר עד כאן להתפרש כאילו אנו מטיפים לפשע ורואים בו חלילה גורם חיובי בחברה, אבל ראוי להתייחס אל המחלה-החברתית הזאת גם מהזווית הלא-מקובלת ולראות בה סוג של 'מנוע צמיחה' כלכלי שכל הגורמים מבקשים להתעלם מקיומו.

בשנת 2015 עמד הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהפשיעה על יותר מ-16.5 מיליארד ש"ח (!) או אם תרצו על 2,191,100 ש"ח לנפש (!). משנת 2001 עד שנת 2015 עמד הנזק שמקורו בפשיעה על יותר מ-230 מיליארד ש"ח (בהתאם לפרסומי המשרד לביטחון-פנים) מה שעשוי להמחיש את היקף הפשיעה בישראל, מבלי לקחת בחשבון את כל ההוצאות העקיפות עליהן עמדנו כאן.

אין בארץ שום התייחסות רשמית, מוסדית או ממלכתית למקומו של הפשע הישראלי במשק. ההתעלמות הזאת נובעת בעיקר מחוסר הנכונות להודות בקיומו של המפגע החברתי הגדול ביותר שקיים, אבל הטמנת הראש בחול לא יכולה למנוע את עובדת קיומו ועצמתו הכלכלית של עולם הפשע.

מאחר שאין שום סיכוי למגר בעתיד את הפשיעה בישראל, לא נותר אלא להשלים עם מקומו בחברה ולמרות כל המאמצים למזער את נזקיו (חרף רפיסותם של בתי-המשפט וקוצר ידה של המשטרה) אולי אפשר עכשיו להבין טוב יותר את ההכרזה המפתיעה של ידידי רס"ר פארס אבו-עאסי המנוח " לחיי הפשע במדינת-ישראל!".

הפשע הישראלי משמש 'מנוע כלכלי' רב עצמה שהכל מעדיפים להתעלם ממקומו

'