להפריד בין החרדים לבין המדינה !

השבוע פג תוקף ההיתר שהעניקה המדינה לחרדים לא להתגייס לצה"ל ולפחות על פניו, בימים כתיקונם היה הנושא הזה עולה לסדר-היום הציבורי כבעבר, אלא שאלה ימים של קורונה ובחירות ונראה כי איש מבין מקבלי ההחלטות בממשלה או בצבא לא יעלה בדעתו להוציא צווי-גיוס לאברכים דווקא ערב הבחירות. במדינה מתוקנת לא היה נולד הפטור מגיוס מלכתחילה, לא כל שכן הצורך להאריך אותו שוב ושוב כדי לשמור על האינטרסים הפוליטיים של כל המעורבים בשערורייה הזאת, אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת והמציאות מכתיבה כאן כבר יותר מ-70 שנה חוקים-כפולים לאוכלוסיות שונות ובראשם לחרדים.

על רקע 'חוק הגיוס' שיש לגביו הסכמה כרגע לא להתעסק בו, קל יותר להבין את התנהגות המגזר החרדי מול ההנחיות הנוגעות לכלל הציבור בעידן שיא-הקורונה וכיצד זה נוהגים החרדים לצפצף על החוק, לקיים התקהלויות המוניות ולפתוח בניגוד לחוק את מוסדות הלימוד שלהם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה לפיה אין המגזר הזה מכיר במדינת-ישראל כבעלת הסמכות החוקית לחוקק חוקים ולאכוף אותם, מה שלא היה עולה בדעת החרדים לעשות בחוץ-לארץ, שהרי הם המציאו כבר לפני דורות רבים שיטה מתוחכמת כיצד להישמע להוראות הגויים מבלי לעבור כביכול על איסורי ההלכה וזאת מתוך הציווי של 'דינא דמלכותא דינא' שפירושו: חייבים לבצע את הוראות המלכות שהם דין, אלא שנראה כי במדינת ישראל לא חל עליהם הציווי הזה כלל וכלל.

מצד אחד מתנהגים החרדים כאילו הם חיים במדינה זרה ובה בעת כאילו מדינת-ישראל שייכת להם. הדואליות הזאת מובילה באופן טבעי לשאיפה שלהם לנצל את כוחם הפוליטי ולסחוט את המדינה עד תום ויחד עם זאת לא להכיר בסמכותה לכפות חוקים על התושבים המכירים רק בסמכות רבניהם.

האמת היא שהחרדים לא אשמים במצב הקיים כי הוא נעוץ בחטא-הקדמון של דוד בן-גוריון שאפשר לכוחות החרדים ליצור לעצמם מעמד של לשון-מאזניים פוליטית ומאז תלויות מרבית הממשלות בחסדי התמיכה החרדית, מה שהנציח את מעמדן ככוח פוליטי המסוגל לאיים על שרידותה של כל ממשלה.

המציאות הזאת גם הכשירה את הקרקע להענקת תקציבים למוסדות חרדים ואיש לא היה מעז למשל 'לסגור להם את הברז' ולמנוע הזרמה של תקציבים כאשר פותחים למשל מוסד תורני בניגוד לנהלים בזמן נגיף הקורונה. הממשלות פוחדות להתעמת עם המגזר החרדי ואין בישראל עדיין כוח פוליטי משמעותי המסוגל להתמודד עם הכוח המצוי בידי המגזר הזה.

יחד עם זאת ראוי אולי להבין את העמדה החרדית הרואה עצמה נבדלת מהחברה החילונית בישראל ולפיה מדובר כאילו בארץ זרה ונכריה. לגבי מרבית החרדים יש הבדל תהומי בין ארץ-ישראל (הקדושה) לבין מדינת-ישראל (הטמאה) ושום חוק חילוני לא יצליח לגשר על הפער הזה. יתר על כן, מדינת-ישראל הגדירה את עצמה מאז הקמתה כמדינה 'יהודית ודמוקרטית' אלא שמקץ קצת יותר מ-70 שנה מתברר כי היא לא בדיוק דמוקרטית (ע"ע למשל שיטת קביעת הרשימות לבחירות לכנסת) וממש לא יהודית במובן ההלכתי של ההגדרה (ע"ע אורח החיים החילוני בפרהסיה בשבתות וחגים למשל). מתוך כך עולה ש'הפטנט' הזה של דמוקרטיה משולבת ביהדות פשוט לא מחזיק מים וישראל, גם אם לא תודה בכך, מצויה למעשה במאבק מתמשך על זהותה בעתיד: האם תהא כאן מדינה יהודית או מדינה חילונית-דמוקרטית? בסופו של דבר תיפול ההכרעה ההיסטורית בשאלה הגורלית הזאת לשני הצדדים וכל הדיבורים על אחדות ועל כך ש'ישראל ערבים זה לזה' וש-'כולנו אחים', אינם אלא מס-שפתיים. הפילוג בין שתי החברות המרכיבות את המדינה גדול הרבה יותר מאשר מוכנים להודות בקיומו והשסע הולך ומתרחב במהירות לקראת העימות שאולי צפוי אפילו בדור הזה על זהותה של ישראל. מי שמחפש הוכחות לכך מוזמן להביט סביב ולראות את העימותים הבלתי פוסקים בין החרדים לבין המשטרה בעניין אכיפת החוקים ובינם לבין המדינה בכלל בשאר הנושאים המצויים במחלוקת מתמשכת ואגב כך גם חוק-הגיוס.

אחרי שאמרנו את כל הדברים הללו, כפי שהם מצטיירים מתוך המציאות המתרחשת לנגד עיננו, נשאלת כמובן השאלה אם אין לכך פתרון מעשי שעשוי למנוע את השבר הסופי שצפוי לנו ולמרות כל הקשיים הכרוכים בדבר, נראה לנו כי הדרך הטובה והיעילה ביותר ליישב את הסכסוך הקיים היא באמצעות הפרדת החרדים מהמדינה!.

ההפרדה הבלתי נמנעת יכולה להציל את המרקם השביר הקיים מפני התרסקות צפויה שכן כבר ברור כי השילוב המלאכותי בין יהדות לבין דמוקרטיה אינו מעשי לאורך זמן וגם לא אפשרי, במיוחד בעתות משבר.

צריך לזכור כי המגזר החרדי רואה במרכיב החילוני גורם נכרי וזר ש'עגלת הספרים' שלו ריקה מתוכן יהודי וכי מדובר בעצם במדינה המתנהלת על-פי חוקי הגויים ולכן אין להם משמעות או משקל מוסרי לגבי שומרי מצוות. יתר על-כן, מבחינת השקפת העולם החרדית יש לנצל ככל האפשר את המצבים בהם ניתן לקבל מהמדינה החילונית כל דבר מבלי להעניק לה תמורה כלשהי ועיקר הדברים אמורים למשל בתקציבים.

מצד שני המגזר החרדי נתפס אצל מרבית הישראלים החילונים כאסופה מפגרת המנהלת את חייה על-פי חוקים שעברו מהעולם וכי מדובר במי שלא מוכנים להכיר במדינת ישראל הדמוקרטית אלא רק לנצל אותה עד כמה שאפשר ומכאן ועד להתנהגות החרדים בעת משבר הקורונה המרחק קצר מאוד.

במצב זה של הדברים נותר רק לקוות כי בבוא היום ניתן יהא לבצע את ההפרדה המתבקשת ולאפשר לחרדים לנהל את אורח חייהם בלי שום קשר למדינה החילונית: שיוכלו ללמוד תורה ולשקוד עליה, לשמור שבת בפרהסיה שלהם, לקיים את כל המצוות באופן אישי וציבורי כאחד, לא להתגייס לצה"ל, לשמור כמובן על כשרות ואפילו מחמירה בכל מקום ואתר ובקיצור להתנהל כאילו אין הם נמצאים במדינת ישראל.

מצד שני ההפרדה הזאת תביא לידי כך שהמגזר החרדי גם לא יקבל מהמדינה מאומה ובכלל זה לא תקציבים למוסדות-החינוך שלו או למפלגות החרדיות, לא ביטוח-לאומי ולא שירותים המוענקים לכלל הציבור שעובד, משרת וכפוף לחוקי המדינה. ההפרדה בין החרדים למדינה תציב את המגזר הזה בעמדה טובה יותר משום שיצטרך לעבוד לפרנסתו (כמו החרדים בארה"ב, גרמניה, בריטניה) מבלי לקבץ תקציבים על פתחי המדינה הסוררת וגם יהיו החרדים משוחררים מאימת 'לימודי הליבה' שהחילונים כל-כך רוצים שיעשו ושלא לדבר על חוקי-גיוס למיניהם שיעברו מהעולם.

למעשה מדובר בהפרדה שרק תועיל לכולם וגם תשים קץ לסחטנות הפוליטית של החרדים משום שכבר לא יהיו מפלגות חרדיות בכנסת כך שינוטרל כוח הסחיטה שנמצא בידם כבר 70 שנה ויותר ומהצד השני הם יוכלו לנהוג במחוזותיהם כאוות נפשם, מבלי לפחד להתעמת למשל עם המשטרה, שממילא לא תטפל בהם בשום עניין...

איך מבצעים את ההפרדה הזאת?

לעניין זה יש שלושה שלבים שראוי להדגיש כי הם דורשים זמן למימושם, אבל הכרח הדבר שיתבצעו להשגת המטרה:

בשלב הראשון והמידי צריך להחרים את הבחירות הקרובות לכנסת, מטעמים רבים שכבר הדגשנו בעבר (ע"ע המאמרים הקודמים שלנו בעניין זה) וזאת כדי להגיע למספר נמוך ככל האפשר של משתתפים במערכת הבחירות אשר יצליחו ליצור בהדרגה (בבחירות החמישיות?) את אותה מסה-קריטית של ציבור שאינו מעניק ל'נבחריו' את הסמכות המוסרית לשלוט, מאבד אמון בכל מוסדות השלטון ומכשיר בהדרגה את הקרקע להחלפת שיטת הממשל בישראל.

השלב השני יהא בבחירות חופשיות לנשיא בעל סמכות שישלוט בכל הנעשה בכל תחומי החיים במדינה ובכלל זה החקיקה והמשפט והאכיפה. הוא ייבחר, כפי שכבר הבהרנו בעבר למשך 5 שנים בלבד ובתחילה ינהל את המדינה מתוך צווים של 'מצב חירום' ובמסגרתם יהיו רק שלוש מפלגות בבית-הנבחרים (מחצית מחברי כל מפלגה יהיו נשים) כשאחת מהן לטובת המיעוטים בארץ ובה יכולים להשתלב גם החרדים אם ירצו בכך.

השלב השלישי והאחרון במסע להצלת המדינה, יהא בביטול ההגדרה שלה כיהודית-דמוקרטית והגדרתה מחדש כמדינה-יהודית בלבד שהרי נועדה לשמש בית ליהודי כל העולם.

מדובר בתהליך שנראה כרגע למרבית הקוראים שהצליחו להגיע עד כאן כדמיוני ולא אפשרי, אבל הוא הכרח המציאות למי שמבקש לשמור על חלקת הארץ הזאת לנכדיו, שאם לא כן, הסיפור הזה עומד להתפרק מבפנים ושמונה-תשעה מיליון 'ישראלים' יפוצו שוב לכל עבר!

את הקשר הזה בין החרדים לבין המדינה חובה להתיר במטרה להציל את שניהם!