להיפרד מהחרדים ולהקים להם 'ערי-מדינה' !

אם מישהו במדינת-ישראל חי באשליות כי אפשר להמשיך ולהכיל כאן חיים משותפים בין החרדים לבין שאר מרכיבי האוכלוסייה הישראלית, בא נגיף הקורונה והוכיח כי מדובר באשליה שאין לה עתיד ותכלית. התנהגות החרדים במהלך השבועות האחרונים הוכיחה למי שנזקק לכך כי הם אינם סרים להנחיות והוראות מטעם הממשלה ולמעשה מתנהגים לא רק בהפקרות מסכנת חיים מתוך החלטה מכוונת, אלא פשוט 'מצפצפים' על המדינה וזרועותיה. אין זאת הפעם הראשונה בה מבטאים החרדים את דעתם על השלטון-הציוני של מדינת ישראל ולמעשה מיום הקמת המדינה הם עושים בה כרצונם מתוך אידיאולוגייה הרואה את תפקידם כמי שאמורים לנצל את המדינה לתועלתם בכל תחומי החיים. זה המניע המזין את החרדים בישראל כבר יותר מ-70 שנה אבל החידוש שנרשם עכשיו מצוי בחוסר ההתחשבות שלהם בקדושת חיי אדם חילוניים ובנכונות שלהם להדביק בנגיף הקורונה כל אדם ולסכן את חייו. בדיוק בצומת המסוכן הזה נחצה קו-השבר העמוק שקיים כבר זמן רב ואשר מצביע על השסע הבלתי ניתן לאיחוי בין החברה החרדית בישראל לבין כל שאר אזרחי המדינה והמסקנה המתבקשת מהמצב שנוצר פשוטה: הגיע הזמן להיפרד מהחרדים ולהקים להם (לטובתם!) ערי-מדינה!.

כאן מתבקשת הבהרה לגבי 'ערי המדינה': מדובר למעשה במדינה המורכבת מעיר אחת בלבד ובעלת מבנה-פוליטי שנפוץ היה בעבר והביא לכינונן של אימפריות גדולות כגון אשור, רומא וקרתגו. 'ערי המדינה' הן בעלות אוטונומיה מוחלטת (ע"ע ה'פוליס' ביוון היא אתונה) וכיום הן מצויות למשל בברלין, המבורג וברמן בגרמניה או וינה, דלהי, מכסיקו-סיטי והונג-קונג. הרעיון המרכזי מתמקד בהצעה להגדיר את מקומות היישוב בעלי צביון חרדי כ'ערי מדינה' ובכך להגיע לניתוק מוחלט בין חרדים לבין ישראל החילונית .

לפני שננסה להסביר ולנמק את הטענה הזאת, מן הראוי להתייחס למערכת היחסים שנוצרה בארץ עם החרדים ולהבין כיצד זה חיים כאן אנשים המתנגדים למדינה מבלי ששליטיה ינקטו נגדם צעד כלשהו. לא זו בלבד אלא שהמדינה ממשיכה לממן את הקהילה החרדית ולדאוג כמעט לכל מחסורה והכל מתוך מניעים פוליטיים גרידא.

אבל לצורך ההגינות ראוי גם ראוי לציין כי היחס של מרבית אזרחי ישראל לקהילה החרדית מקורו בבורות ובדעות קדומות. אם תשאלו חילוני ממוצע מה זה 'חרדי' ומה מקור אמונתו תקבלו מן הסתם גיבוב של תשובות שונות שאינן אלא דעה-קדומה השואבת את השראתה מתוך חוסר ידע ובורות.

מרבית החילונים ( וגם חלק גדול מהחרדים, במיוחד הדור הצעיר שלהם) כלל לא יודעים כי התנועה החרדית החלה את דרכה בשלהי המאה ה-16 במרכז אירופה ובמזרחה וזאת כתגובה לתהליכי מודרניזציה ואמנציפציה שעברו על היהודים בעת החדשה. התעוררות חרדית נועדה לשמור ולהגן על אורח החיים היהודי השמרני והאורתודוכסי שהועמד אותה העת בסכנה וכאן החלה למעשה הגבהת החומות מול הסכנות האורבות ליהדות מבחוץ.

אסור לשכוח כי יהודים רבים הפכו מעורבים יותר בסביבתם וזאת תוך כדי אימוץ מנהגים, לבוש, תרבות ואורח-חיים חדש. תהליכים אלה היו בבחינת איום משמעותי על הגרעין הקשה והשמרני של יהדות אשכנז ואם להוסיף לכל אלה תהליכי חילון והתנצרות בקנה-מידה רחב וכמובן את צמיחתה של היהדות הרפורמית, אין זה מפליא שכתגובת-נגד לכל אלה נמצא החת"ם סופר (הרב משה סופר-שרייבר 1839-1762 ממנהיגי היהדות האורתודוכסית באירופה) אשר קבע נחרצות כי " חדש אסור מן התורה"!

החרדים אימצו לעצמם את הפסוק 'שמעו דבר ה' החרדים על דברו' (ישעיהו, סו',ה) או את הפסוק 'החרדים במצות אלוקינו' ( עזרא, י', ג) ומאז דבק בהם הכינוי המזהה אותם כל-כך אבל למי שמתעניין קצת יותר לעומקם של הדברים, מתברר כי עוד הרבה לפני החת"ם סופר והשפעתו ותהליכי ההתנגדות שלהם לסכנה המאיימת על היהדות, נמצא לחרדים מניע עמוק הרבה יותר לגיבוש תפיסת עולמם והוא קיים עד עצם היום הזה בקרב רבים מהם כאמתלה לשנאת המדינה הציונית.

הכוונה למושג שנקרא 'דחיקת הקץ' ומקורו בתלמוד הבבלי (כתובות, קיא, א) ושם קיימת השבועה שהשביע הקדוש ברוך-הוא את ישראל ' שלא ירחקו את הקץ' ופירוש הדבר שלא ירחיקו את הגאולה על-ידי חטאים ועוונות בעוד רש"י מטעים כי 'שלא ידחקו את הקץ' פירושו שלא ילחצו להביא את הגאולה קודם זמנה על-ידי מעשים, אגב כך ראוי להזכיר כי זמן מה לפני יציאת מצרים על-ידי משה רבנו כבר התרחשה 'יציאת מצרים המוקדמת' לאחר שמנהיגים מישראל טעו בספירה וסברו כי הגיעה עת הגאולה ויצאו קודם הזמן שנקבע עד שחוסלו עד האחרון שבהם ומכאן הדוגמא בה נאחזים למשל מי שמחזיקים בדעה לפיה אסור לדחוק את הקץ ולנסות לזרז את הגאולה טרם זמנה.

העמדה הזאת מעוגנת למעשה בשיר-השירים של שלמה המלך ובה יש שלוש שבועות שהשביע השי"ת את ישראל ואחת מהן היא 'שלא ידחקו את הקץ'. זהו הבסיס הרעיוני המקודש של החרדים עליו 'הגביהו את החומות' מפני הנעשה מחוץ לתחומי חייהם ועליו ביססו למשל איסורים נוספים ובהם האיסור להקמת מדינה ושלטון 'בזולת המלך המשיח' ופירושו של דבר התנגדות נחרצת לעצם הקמת מדינת ישראל החילונית-ציונית. מכאן נובעת גם דעת החרדים ולפיה אסור לעלות בצורה מאורגנת לארץ-ישראל, למרות שהרמב"ן למשל כולל את העלייה ואת כיבוש הארץ ב'מצוות עשה' וכך גם פסיקות רבות אחרות.

ביטוי נוסף להתנגדות החרדית הנובעת מהציות העיוור לא רק לגדולי-הדור אלא לציווי המגולם באיסור דחיקת הקץ ניתן למצוא למשל ב'ספר שומרים לבוקר' האוסר 'דיבור בלשון חדש הקרוי עברית' והנה ההסבר לכך שפלגים חרדים רבים לא מדברים עברית אלא מעדיפים אידיש...

תמצית הגברים הללו הביאה להסתגרות והתבדלות של החרדים ככל אשר יכלו לעשות ומכאן החרמת טקסים לאומיים ממלכתיים, אי-עמידה בעת השמעת צפירה לציון יום-הזיכרון לחללי מערכות ישראל, סירוב ללמד לימודי-ליבה במוסדות החינוך שלהם, סירוב לשרת בצה"ל, הנהגת הדרת-נשים בפרהסיה וניהול אורח-חיים מנותק לחלוטין מזה הנהוג והמקובל במדינה.

התהליכים האלה מקצינים ומתרחבים בקרב מרבית הפלגים החרדים והגיעו לשיאים חדשים עם פרוץ נגיף הקורונה כאשר החליטו להתנער מחוקים תקנות ונהלים ממשלתיים ובחרו להתעמת עם המשטרה תוך שימוש באלימות. צריך לזכור כי כל הדברים הללו מתכתבים היטב עם הדרישה של החרדים לשמירת-שבת ברחבי המדינה בניגוד לדעת מרבית החילוניים ועם שורה ארוכה נוספת של דרישות לאפיין את החברה הישראלית בהתאם לדרכם המתבדלת. משום כך נוצר השסע החברתי העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית מעודה כאשר החטא הקדמון נעוץ בהחלטה להעניק לחרדים זכויות-יתר בזירה הפוליטית-חברתית, מה שהפך אותם לא רק ללשון מאזניים אלא לגורם בעל כוח סחיטה שאין דוגמתו.

ההתנגדות לציונות ולצביון החילוני של ישראל הם מאבני היסוד של החרדים אף על-פי שהחל משנת 1977 חל גידול משמעותי בתקציבים שמעניקה להם המדינה כמו גם בקצבות-הילדים והבטחת-ההכנסה. מעמדם הפוליטי מאפשר להם לחלוב את הקופה הציבורית ולסחוט אותה עד תום תוך ניצול תועלתני של מטרתם: לקבל מהמדינה עד כמה שיותר מבלי לתרום לה דבר.

יתר על כן, אפילו בהשוואה לקהילות חרדיות בחו"ל ובעיקר בארה"ב, מצבם של החרדים בישראל משופר ביותר שהרי פחות ממחצית הגברים שלהם נמצא בעבודה, מה שמעמיס על יתר החברה בישראל עול נוסף של תשלום מסים וצורך בכוח-עבודה. בארה"ב למשל אין שום תקציבי מדינה לחרדים וגם לא כספים 'ייחודיים' למימון לימודים בישיבות. מי שרוצה ללמוד ולהתפרנס מיגיע כפיו מוזמן לצאת לעבודה ולא לחלוב את המדינה, אלא אם כן קוראים לה ישראל...

בתוך פחות מ-20 שנה צפויה האוכלוסייה החרדית בישראל לגדול לפחות בעוד כ-20% מה שיעניק לה משקל-סגולי משמעותי הרבה יותר מאשר יש לה היום ומכאן שגם מספר דורשי העבודה מקרב החרדים לא ידביק את הצורך שלהם בפרנסה, מה שיוביל כמובן להמשך הזרמת כספי-ציבור לקופות החרדיות מבלי שהמדינה תקבל תמורה כלשהי.

על רקע זה ונוכח המתחולל בקרב החרדים בעידן הקורונה כאשר 40% מהנדבקים על-פי רוני גמזו הם חרדים, הגיע הזמן לבדוק סוף-סוף כיצד ניתן להתגבר על המצב המהווה סכנה להמשך קיומה של החברה במדינת-ישראל.

ראוי קודם לכן לציין כי למרות כל היתרונות המצויים בידי החרדים, מצבם בישראל לא נעים, לא נוח ולעתים אף לא נסבל. החרדים סובלים לא רק מבורות באשר לאורח-חייהם אלא גם מביטויי שנאה מצד חילוניים רבים ותדמיתם במדינה גרועה, עלובה ומעוררת רחמים לצד סלידה. נכון שרובם סגורים ומסוגרים ביישובים בעלי צביון חרדי ושם מאחורי החומות שבנו הם מנהלים את חייהם כרצונם, אבל במבט-על ומזווית ראיה חילונית-כללית מדובר באוכלוסייה השנואה ביותר בישראל.

מתוך כך עולים הצורך והאפשרות לחלץ את המדינה מ'בעיית החרדים' ואת החרדים עצמם מתוך המצוקה והמלכודת אליה נקלעו ולבצע אחרי 70 שנה את מה שאמור היה להתחולל כבר לפני עשרות שנים: להיפרד מהחרדים ולהניח להם לנפשם לנהל את חייהם בלי שום קשר למדינת-ישראל!.

איך עושים זאת?

מאפשרים להם תחילה פרק זמן של 3-5 שנים 'להתארגן מחדש' כלומר לדאוג לכך שיוכלו לעבוד ולהתפרנס בכבוד בתחומי העיסוק שלהם מבלי להתבסס על תקציבי המדינה. לצורך כך יש להקים עבורם 'ערי-מדינה' ובהם ינהלו החרדים את כל חייהם מבלי להשפיע על ישראל החילונית ולהיות תלויים בה. לא צריך לבנות לשם כך ערים חדשות, די להגדיר למשל את בני-ברק, בית-שמש, מודיעין וערים חרדיות נוספות כ'ערי מדינה' עצמאיות בבעלות חרדית על כל המשתמע מכך ובתוך מתחמים אלה יוכלו החרדים לנהל מערכות חינוך כרצונם מבלי להיות תלויים בתקציבי האוצר ומשרד-החינוך. הם יוכלו לפתח לעצמם מקומות עבודה חדשים כמעט בכל ענף ובכלל זה לאפשר ליותר נשים חרדיות לעבוד מבלי להיות תלויים בכספי הביטוח-הלאומי שעקב מעמדם המיוחד כבר לא ישולמו להם.

ל'ערי המדינה' החרדיות לא תותר כניסה של המשטרה הארצית וגם לא של גופים חילוניים אלא אם כן זכו לאישור מיוחד כך שבכל מקרה תהא הפרדה מוחלטת בין החרדים לבין שאר תושבי המדינה. אגב כך הם יוכלו לנהל לעצמם תחבורה ציבורית עצמאית ב'ערי המדינה' שלהם וכמובן לשמור על קדושת-השבת מבלי להיות מוטרדים מחילול שבת על-ידי החילונים שממילא לא יכנסו יותר למרחבי המחיה החרדים.

על-פי השיטה הזאת גם לא יהא יותר צורך בוויכוחים סביב שירות בצה"ל משום שחרדים המבקשים לקבל סיוע או קצבה מהמדינה, יופנו ל-3 שנים של שירות למען הציבור (בבתי-חולים או בתי-אבות וכדומה) ורק כך יזכו לקבל כספים מהמדינה החילונית מבלי להיות תלויים בשירות בצבא.

זאת וגם זאת: הענקת העצמאות הכלכלית-חברתית-פוליטית לחרדים תשחרר אותם מהתלות שלהם במדינה שגם כך מכירים בקיומה רק לצרכים של תועלת וקבלת כספים. החרדים באותם 'ערי מדינה' ינהלו את חייהם כפי שיבחרו ויהיו משוחררים לחלוטין מ'כפייה חילונית'. מערכת היחסים שלהם עם המדינה החילונית תתבסס על הצורך שלהם להכיר בסמכויות המדינה וחוקיה רק במקרים בהם ירצו לקבל ממנה משהו שאם לא כן, יוכלו להתנהל במקביל למדינה החילונית מבלי להיעזר בה כלל וכלל. גם מערכת המשפט יכולה להיות תורנית-חרדית שלא לדבר על הכשרות וכל שירותי הדת שיהיו ברשותם במסגרת החדשה, אבל לא ישרתו יותר את האוכלוסייה החילונית. מי מהחילוניים שבכל זאת ירצה לקבל שירותי דת ירכוש אותם מהחרדים ב'ערי המדינה' כפי שחרדי החפץ לקבל רישיון לרכב או שירות אזרחי כלשהו, ירכוש זאת בכסף מלא מהמדינה החילונית.

אם לפשט את פתרון ההיפרדות המוצע כאן, מדובר בעצם בשתי מערכות שיפעלו במקביל מבלי להיות תלויות האחת בשנייה. אם החרדים יתמידו לבטל למשל לימודי ליבה במוסדותיהם, אין שום בעיה משום שממילא יהיו מנותקים ממשרד-החינוך ואגב כך, כל שירותי הבריאות, הרווחה והסעד שלהם יתנהלו באופן עצמאי ובמנותק מישראל החילונית. רק במקרה שיוצר אצל חרדי צורך בקבלת טיפול רפואי מיוחד שלא נמצא ב'ערי המדינה' שלו, יוכל כאמור לרכוש זאת בישראל-החילונית.

כאשר 'ערי המדינה' של החרדים יפעלו בנפרד ובלי קשר לחוקי המדינה החילונית, כבר לא יהיו החרדים גורם פוליטי משפיע משום שעם הקמת 'ערי המדינה' שלהם כבר לא יהיו זכאים לבחור לכנסת ובמקום זאת יקיימו סוג של 'סנהדרין' משלהם שינהל את חייהם ובכלל זה ברמה הפוליטית-פנימית. מתוך ההפרדה האמורה נגזר גם המעמד המשפטי הבינלאומי של האוכלוסייה המתגוררת ב'ערי המדינה' מה שמחייב כמובן להגדיר מחדש את מעמדם של החרדים בכל הקשור למשל לדרכון משלהם (וכבר לא ישראלי) ואולי אפילו ירצו לאמץ לעצמם סימנים חילוניים כמו דגל-חרדי שלא לדבר על הקמת מערכת מוניטרית עצמאית משלהם.

רעיון ההפרדה טומן בחובו עוד נושאים רבים הראויים אולי לפיתוח והרחבה על יריעה פחות קצרה, אבל נראה כי הרעיון המרכזי ברור: רק הפרדה מוחלטת בין החרדים לבין החברה החילונית בישראל יכולה להבטיח המשך קיומן של שתי הזרועות האלה, בגוף שכבר בקושי רב יכול להמשיך לתפקד ויפה שעה אחת קודם.

מדובר בתהליך שתחילתו כמובן בחקיקה והמשכו בהכנות רבות להקמת 'ערי המדינה' החרדיות ( כ-5 שנים בשלב הראשון) אבל סופו ליצור מציאות חדשה שנראית דווקא עכשיו כנדרשת להצלת ישראל החילונית והחרדית גם יחד.

.צריך יהא לקבוע גם מועדי תפילה נפרדים לחרדים בכותל-המערבי..