כיצד שדד בנק-לאומי את ניצולי-השואה?

נתחיל אולי בחדשות הטובות: סוף-סוף הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד בנק-לאומי לישראל בבית-המשפט המחוזי בת"א, בדרישה להשבת כספים שהופקדו על-ידי ניצולי-שואה בבנק 'אנגלו-פלשתינה' שלימים הפך לבנק-לאומי. בתום 'מלחמת התשה' ארוכת שנים, שניהל בנק-לאומי נגד ניצולי השואה, הצליח רו"ח יהודה בר-לב למצוא פרצה בחומה הבצורה שהקים הבנק, לאחר ששימש זרוע-חקירה מטעם וועדת-חקירה פרלמנטרית בנושא איתור נכסים של נספי-השואה שהוקמה לפני 20 שנה ואשר סיפק לוועדה הזאת את ממצאי חקירתו.

לאחרונה הוגשה חוות-דעת של רו"ח בר-לב הקובעת כי יתרת הכספים בבנק-לאומי השייכים לניצולי-השואה נאמדת בסכום עתק של 172-414 מיליון שקלים בערכים של שנת 2019 וכי בנק-לאומי פעל במדיניות הסתרה והיעדר שיתוף-פעולה ולא עשה דבר במשך עשרות שנים כדי לאתר את חברי הקבוצה שאת כספם החזיק וגם לא עשה פעולה כלשהי כדי להביא לידיעת הציבור על אודות כספי הקבוצה שהחזיק תחת ידו.

עוד נקבע בחוות הדעת, שהובילה כאמור סוף-סוף להגשת התביעה נגד בנק-לאומי כי "כספם של ניצולי-השואה נשחק באופן דרסטי עקב שיעורי האינפלציה הגבוהים בשנים עברו והבנק מינף כספים אלו עד כדי כך שבשנים 1933-1950 נהנה בנק-לאומי מגידול ברווח הנקי בשיעור של כ-330%".

כבר ב-15 ביולי 2009 נערכה הפגנה בהשתתפות כ-200 ניצולי-שואה, בעת התכנסות האספה הכללית של בנק-לאומי בתל-אביב, במהלכה קראו המפגינים חברי 'החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי-השואה ומרכז הארגונים של ניצולי-השואה', להחזיר את הכספים לניצולים שעדיין נותרו בחיים ולשים קץ להתעללות המתמשכת בהם. במקביל הוגשה תביעה נגד בנק-לאומי בסכום של 305 מיליון ש"ח על-ידי החברה שהוקמה בשנת 2006 לאחר שפורסמה חוות-הדעת של וועדת-חקירה פרלמנטרית בראשות ח"כ קולט אביטל.

מי שמעיין בדין-וחשבון של אותה וועדה מגלה לתדהמתו כי יש בישראל לא פחות מ-3787 חשבונות-בנק של יהודים שנספו בשואה ומתוכם 2541 חשבונות באחריות בנק-לאומי לישראל, בסכום כולל של 307 מיליון ש"ח! יחד עם זאת מסתבר כי גם בבנק-הפועלים יש 97 חשבונות כאלה בסכום של 1.7 מיליון ש"ח ועוד 383 חשבונות בבנק-המזרחי ובהם כ-13 מיליון ש"ח וגם 126 חשבונות בבנק-דיסקונט ובהם סכום של כ-500 אלף ש"ח.

הדו"ח הפרלמנטרי חשף אמנם את החלוקה של חשבונות כספי ניצולי-השואה בבנקים השונים, אולם מאחר שמרבית הכסף מצוי בבנק-לאומי, הפך המוסד הזה למי שמרכז אליו בצדק את מרבית הביקורת והפך מטרה ראשונה במעלה למאבק של ניצולי-השואה, במיוחד נוכח העובדה לפיה 3577 חשבונות שנוהלו בזמנו בידי הבנק והועברו לשלטון הבריטי וממנו לאפוטרופוס הכללי של המדינה.

הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה בשנת 2015 על-ידי ד"ר צמח וולפה, בנם של ניצולי שואה מליטא, באמצעות עו"ד גלעד נרקיס ובמרכזה דרישה להשבת כספים של ניצולי שואה. מדובר בכספים שהופקדו עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה בבנק 'אנגלו-פלשתינה' שלימים הפך להיות בנק-לאומי לישראל.

הבנק התנגד בכל תוקף לאפשר למומחים להגיש חוות-דעת, עד שהיועץ-המשפטי לממשלה נדרש להתערב ובמקביל עסקה בכך הכנסת, באמצעות וועדת-החקירה הפרלמנטרית, שהתבקשה לחקור בעניין. בסופו של מאבק ממושך ומתיש החליט השופט רחמים כהן מבית-המשפט המחוזי בת"א, לקבל את הבקשה להגשת חוות-דעת מטעם רואה-חשבון יהודה בר-לב.

בר-לב הבהיר כי אם תאושר לו גישה למסמכים שבידי בנק-לאומי, ניתן יהא לחשב במדויק את הסכום עליו מדובר והטעים כי " הבנק נהנה מכספים של יהודים שהפקידו כספם בפיקדונות לפני השואה ונשאו רבית אפסית. כספם מימן בין היתר פעילות של הבנק שהניבה לו רווחים עצומים לאורך השנים!". עוד הוסיף רואה-חשבון יהודה בר-לב כי " לאחר מלחמת-העולם השנייה נקט הבנק מדיניות בעייתית כאשר ניצולים או יורשיהם נאלצו להתמודד עם בירוקרטייה שמנעה מהם גישה לחשבונות, או השיבה להם כספים בערכים נומינליים. כספי הניצולים נשחקו באופן דרסטי בעקבות שיעורי אינפלציה גבוהים ואילו הבנק מינף כספים אלה כאמור בין השנים 1933-1950 ונהנה מנסיקה של 330% ברווח הנקי. זאת וגם זאת: בנק-לאומי הערים קשיים בכל הקשור לגילוי מסמכים שעשויים היו לשפוך אור בנושא כאוב זה ולא עשה דבר במשך עשרות לאתר חברי הקבוצה שאת כספם החזיק".

הדברים הללו משקפים היטב את התנהלות בנק-לאומי מול ניצולי השואה ומכאן גם ההסבר בדבר מלחמת-ההתשה שניהל נגדם במשך השנים ובלבד שלא יחזיר לניצולים את כספם, אבל לסיפור הזה שורשים עמוקים, שראוי לספר עליהם בקצרה להבהרת התמונה הקשה:

בנק אנגלו-פלשתינה ( עד שנת 1931 היה שמו בנק-אפ"ק, 'אנגלו-פלשתינה קומפני'), המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב העברי בארץ-ישראל בסוף התקופה העות'מנית ובתקופת המנדט הבריטי. הבנק הוקם בשנת 1902 כחברה בשם ' אנגלו-פלשתינה' והחל לפעול בשנת 1903 ביפו ובשנת 1931 הועבר ל'הסתדרות הציונית העולמית'. בשנת 1951 הוקם בנק-לאומי לישראל אליו הועברו כל הנכסים והפעילויות של מה שהיה עד אז בנק 'אנגלו-פלשתינה'.

בתוך כך התרחשו בגרמניה האירועים שהובילו לעליית הנאצים לשלטון ובשנת 1933 הפקידו יהודים מגרמניה, כאלה שהתכוונו לעלות לארץ-ישראל, את כספם בגרמניה ב'חברת נאמנות' ובאמצעות כספים אלה רכשה החברה בגרמניה חומרי-גלם וסחורות עבור תעשיינים. הסחורות הללו נמכרו בשוקי אירופה והתמורה הכספית שלהם הופקדה בחברה בשם 'העברה', מדובר בחברה להעברת הון יהודי מגרמניה הנאצית לארץ-ישראל שחשבונותיה נוהלו ב'בנק אנגלו-פלשתינה' וכך יכלו הגרמנים לעקוף חרם-מסחרי חלקי שהוטל על יצוא תוצרת לשוקי אירופה והיהודים יכלו להוציא את תמורת רכושם.

הבעיה המרכזית שהתבררה בתהליך הזה הייתה, שכל הפעולות הבנקאיות בוצעו בשערי-חליפין לא ריאליים ובנוסף לכך, חלק מהמפקידים נספו בשואה ולא זכו להנות מפיקדונותיהם. כך נוצר המסד עליו התבצע למעשה השוד הגדול של ניצולי-השואה אשר הגיע לדעת מומחים לסכום של 6 מיליארד (!) ש"ח אותם הרוויח הבנק על חשבון הניצולים.

אפשר להמחיש את הדברים באמצעות אין-ספור דוגמאות, כמו למשל מי שהפקיד בשנת 1939 סכום של 1000 ליש"ט (בסכום זה ניתן היה לרכוש באותה העת דירה בת"א) קיבל בסופו של דבר סכום מגוחך של 159 ש"ח בלבד.

והנה עוד דוגמא, אחת מתוך רבות: ב-30 ביוני 1939 עמדה יתרת חשבונו של הרמן בירקנפלד על סכום של 6,110 לא"י. על סכום זה אמור היה הבנק לשלם לו רבית של 1% בשנה. כעבור כשנתיים, ב-19 בדצמבר 1941 העביר הבנק לממונה הבריטי סכום של 5.96 לא"י בלבד, כלומר שעל כל התקופה הזאת לא קיבל הרמן בירקנפלד שום רבית והבנק אף מצא לנכון לקזז ממנו עמלה בסך 0.15 לא"י. בשנת 1951 הועברו ליורשיו של המנוח 5722 לא"י אבל בשנת 1965 התברר כי הכסף מוחזק עדיין בבנק בערך הנומינלי של 5.72 לא"י, מצב שלא השתנה מאז ועד היום!

הדוגמאות האלה מצביעות לא רק על שוד אלא גם על שיטה שעמדה מאחוריו כאשר אפשר בנק 'אנגלו-פלשתינה' הפקדה בחשבונות עובר-ושב, או קצרי-מועד עד חצי-שנה בלבד וכך נשחקו חשבונות של לפני המלחמה עד קבלת 30% בלבד מערך הפיקדון המקורי וגם זאת במקרה הטוב!

ערב מלחמת-העולם השנייה החזיק בנק 'אנגלו-פלשתינה' חשבונות של יהודים תושבי-חוץ ביתרת-זכות של לפחות 1,100,000 לא"י שהיו למעשה כ-18% מכלל היתרות של הבנק. לא רק שהבנק התעשר מהפיקדונות, אלא שאף ידע בזמן-אמת כי הוא מחזיק בחשבונות של קרבנות המלחמה, שנמנע מהם לשלוט ברכושם והודות לכך הפיק הבנק רווחים אימננטיים.

עוד לפני ההסכמה להגשת תביעה ייצוגית התקיים הליך בוררות של 'החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה בע"מ' נגד בנק-לאומי לישראל בפני השופטים בדימוס שטרסברג-כהן ושטרנברג אליעזר אולם גם בסיום הבוררות הזאת, לא נמצאה דרך להחזיר לניצולים וליורשיהם את הכספים שנמצאים בכספות של הבנק.

בעוד בנקים אחרים ברחבי העולם הגיעו להסכמים עם ניצולי השואה והחזירו לפחות חלק מהכספים בהם החזיקו, המשיך בנק-לאומי לישראל לנהל מלחמת-התשה נגד הניצולים, שרבים מהם כבר הלכו לבית-עולמם לפני שראו אגורה שחוקה. כבר היה שר בשם יוסף לפיד המנוח שהצהיר כי 'בנק-לאומי הוא היחיד בעולם שמסרב להחזיר לניצולי-השואה את כספם וזה מתרחש דווקא במדינת-ישראל'.

הסיפור העצוב הזה טרם הגיע לסיומו והכתם הצורב עדיין נמצא על מצחו של בנק-לאומי, אבל החדשות הטובות הן, כי סוף-סוף הוענקה האפשרות להגשת תביעה-ייצוגית נגד הבנק. הבשורה הזאת עדיין לא מבטיחה תוצאות חיוביות,

אבל היא מעמידה את העניין בדרגה גבוהה יותר של תקווה.

אילו היו לציבור בישראל שיקולים ערכיים-מוסריים, היה מוצא כבר מזמן את ההזדמנות להעניש את בנק-לאומי לישראל על חטא שפשע נגד ניצולי-השואה, אבל מסתבר שמדובר באשליה שהתנפצה כפי הנראה בבורסה.

ניצולי-השואה ויורשיהם מנהלים עדיין מלחמת-התשה נגד בנק-לאומי לישראל. אולי ישתנה משהו לטובה במצבם נוכח האישור של בית-המשפט להגשת תביעה ייצוגית נגד הבנק אף שהכתם שדבר בבל"ל לעולם לא ימחק.