בעוד שנים אחדות יעסקו מן הסתם 'מומחים' צבאיים וכותבי העתים בניסיון ללמוד מקרוב ולעומק כיצד בדיוק התנהלה המערכה בין מדינת-ישראל לבין ארגוני הטרור מעזה בחודש מאי 2021 ונוכח תוצאותיה, יישאלו את עצמם איך קרה שגם במאבק הזה נחלה ישראל עוד כישלון נחרץ? יתר על כן, אנשי-המחקר יציגו באמצעים מתוחכמים וגם פשוטים את העובדות 'היבשות' הבאות:
* ארגוני הטרור קבעו את מועד תחילת ההתקפה על ישראל וגם את תדירותה, היקפה, עצמתה וסיומה.
*לארגוני הטרור הללו לא היו בנמצא טנקים, תותחים, מטוסים, מסוקים אלא רק 'רקטות' ובלונים.
*הסד"ק של צה"ל היה גם במערכה הזאת גדול עשרת-מונים מזה של ארגוני הטרור.
*צה"ל עשה שימוש במאות מטוסים שחגו ללא הפרעה מעל עזה ועסקו בהפצצות מבלי להסתכן בהפלתם.
*צה"ל השתמש בטכנולוגיה מתקדמת לאיתור מטרותיו ברצועת-עזה כאילו מדובר בשדה-מערכה וירטואלי.
*ארגוני הטרור סבלו אולי ממספר הרוגים שלא קבע דבר וגם מבניינים שרוסקו מהאוויר, אבל המשיך להפגיז.
* מדינת-ישראל ספגה אין-סוף הפגזות, סגרה שני נמלי-אוויר, מחציתה נכנסה למתחמים מוגנים ומערכת החינוך נסגרה, שלא לדבר על הרוגים, נזקים ברכוש, חרדה ובלבול.
* בתוך כך הושמעו בישראל הצהרות על 'פגיעה חמורה' בחמאס ושותפיו ועל 'נזק שנגרם לתודעה' שלהם,
בעוד העובדות בשטח שונות לגמרי, כאשר שני ארגוני טרור מצליחים לעמוד שוב מול הצבא החזק במזרח-התיכון, כמעט ללא אמצעים צבאיים מקבילים, בנחישות והקרבה ומבלי לפחד ממה שנראה היה פעם כ'סיכולים ממוקדים'.
*בישראל ביקשו להגיע ל'תמונת ניצחון' שבוששה לבוא וכבר החלו ההכנות לשיקום מחדש של עזה באמצעות כסף מקטאר בברכת ממשלת ישראל ואחרי התלהמות זמנית בדבר 'השבת הבנים הביתה', החלה גם מלאכת ההכנה לסבב הבא.
*ארגוני הטרור הצליחו לא רק לירות על ירושלים ולהציג את עצמם כגוף היחידי המסוגל 'להגן על אל-אקצה', אלא להסיר מעל פני ערביי-ישראל את המסכות השקריות שלהם בדבר 'דו-קיום', לחשוף את ערוות השנאה שלהם כלפי מדינת-היהודים והפעם גם באמצעות ביצוע 'לינצ'ים' ומעשי פוגרום נוסח תרפ"ט וכל זאת נוכח הרפיסות והפחד שהשתלטו על המדינה, שמוכנה הייתה אפילו לשלם אתנן פוליטי לקיצוני ערבי שביקש להכתיר את הממשלה הבאה.
כל הנתונים הללו יהיו גלויים לעיני מי שיחקור כיצד קרה שמדינת-ישראל נכנעה שוב לטרור הערבי והפעם ביתר שאת במה שהוכתר כ'מבצע שומר החומות'. 'המומחים' בוודאי ישאלו את עצמם איך התרחש הדבר נוכח היתרון הצבאי, טכנולוגי, כלכלי של ישראל מול ארגוני טרור קיקיוניים ועניים? האם מדובר כאן בסוג של נס-צבאי או בטקטיקה מבריקה של מוחמד דף וחבריו? מה קרה לצבא המצויד במיטב הטכנולוגיה ולא יכול היה לנצח מפריחי בלונים או משגרי רקטות?
'החטא הישראלי' הקדמון
אז זהו שלא אלה השאלות האמורות להיות נושא לניתוח ודיון משום שהתשובה לכל הדברים הללו מצויה וטמונה בהם עצמם: הסיבה לכישלון המחפיר גם במבצע אומלל זה, נמצאת ממש כאן בישראל ויש בה שותפות מלאה של הזרוע הפוליטית-מדינית לבין הזרוע-הצבאית, משמע: ממשלות-ישראל וצה"ל גם יחד שותפות לקטסטרופה המתמשכת הזאת.
מי שבאמת מבקש להבין זאת חייב להתעכב מעט על 'החטא הקדמון' שנעוץ בגישה שקבעה לעצמה מקום מכובד עם הקמת מדינת-ישראל, כאשר בעקבות מלחמת-השחרור נוצר נרטיב בעל קווי-מתאר תבוסתניים ולפיהם נפתח לערבים שרצו להשמיד את המדינה, פתח של תקווה לחזור ל'אדמותיהם הכבושות' ואפילו 'לשחרר' את ירושלים, שהפכה להיות להם קדושה רק במאה ה-7 למניינם. הרעיון המטורף הזה, לאפשר לערבים המתנגדים לקיומה של מדינה-יהודית-ציונית להמשיך לחיות בה, הוא-הוא 'החטא הקדמון' של הציונות ומאז ועד היום הוא ממשיך לגבות מחירי-דמים ואף זוכה מצד השמאל הישראלי ותעמולת התקשורת הארצית בגבוי ובתנופה, מאז 'הסכמי אוסלו' ועד למבצע 'שומר החומות'.
זאת וגם זאת: במרוצת שנות קיומה של מדינת-ישראל התגבש במרכזה נרטיב שהפך כ-20% מן האוכלוסייה שלה לסוג של 'אזרחים סוג-ב' וכאלה שהם כביכול מקופחים, משוללי זכויות, נרדפים ועשוקים רק בגלל היותם מיעוט ערבי. השקר הגס הזה זכה כמובן בהזנה מתמשכת של תעמולה מבית-היוצר של השמאל הישראלי על כל מרכיביו בעידוד התקשורת הארצית שמעולם לא הסתירה את עמדתה כלפי המיעוט הערבי 'המסכן' וכך נוצרה לא רק אווירה שתכליתה להתחשב במגזר הערבי, אלא לעשות הכל במטרה ללכת לקראתו, לרצות אותו ואת מנהיגיו וחלילה לא להביאו לידי רוגז וייאוש.
כך הוכשרה במשך השנים הקרקע הישראלית לטענות חסרות השחר והשקריות של המיעוט הערבי בארץ ומכאן ועד להאשמות כלפי המדינה בכל דבר ועניין, היה המרחק קצר: 'רצח על כבוד המשפחה'? - ישראל אשמה. אלימות בחברה הערבית?- הממשלה והמשטרה אשמים. כפרים לא-מוכרים בנגב או בגליל?- אשמת ממשלת ישראל. סחר בסמים, פשיעה, חיסולי-חשבונות, נקמה בין 'חמולות'? - בכל אלה אשמה כמובן המדינה!.
במקביל התפתחה התעלמות גורפת מחלקו של המגזר הערבי באי-נשיאת הנטל בחברה ולא מדובר רק בשחרור (מוצדק) משירות-צבאי, אלא גם באי השתתפות בשירות-לאומי ובכל מאמץ חברתי אחר לטובת הקהילה והמדינה. כאשר יהודי משרת בצבא, יכול הערבי לנצל את אותו פרק זמן ללמוד באקדמיה ואחר-כך גם להתפרנס, מה עוד שבמרבית המקרים לומדים הסטודנטים הערבים על-חשבון מלגות מטעם המדינה ועדיין טוענים לקיפוח ואפליה...
אבל נראה כי הנרטיב הדומיננטי בחיי המגזר הערבי-ישראלי, כפי שהוכח בהתפרצותו האחרונה סביב 'שומר החומות', נעוץ בהתלהמות הדתית-קיצונית שלמעשה שואבת את כוחה משקרים היסטוריים שקנו להם אחיזה במרחב המוסלמי ומיהרו להצית אש שקרית ויוקדת גם בקרב ערביי-ישראל: הטענה לפיה פוגעת ישראל ב'קודשי אל-אקצה' משולה לעלילות-הדם המרושעות ביותר שהופצו נגד היהודים, שלא לדבר על כך שהמסגד הזה הוקם בירושלים רק במאה ה-7 למניינם כחלופה ל'חאג' והעלייה-לרגל למכה, מה עוד שמרבית המוסלמים עדיין שהו במדבריות-ערב ולא ידעו כלל על קיומה של ירושלים, כאשר דוד המלך ע"ה כבר הגה בה אלפי שנים קודם לכן! כך הפכו ירושלים והמסגד בעל כיפת-הזהב להיות לפתע 'קדושים' בעיני המוסלמים והללו מיהרו לגייס לשם כך גם את המצווה להרוג את 'הכופרים' בשם 'הג'יהאד' שהחל אי-שם עם פרוץ האסלאם לעולם ונמשך עד עצם היום הזה, כאחד ממחוללי הרוע האכזרי ביותר שידע העולם.
השקר של 'ירושלים הקדושה'
השילוב הזה בין אשליית החזרה ל'אדמות הכבושות' לבין 'קדושת ירושלים ואל-אקצה' ותחושות האפליה והקיפוח של ערביי ישראל, הכשיר את הקרקע למערכת חינוך עמוסה שקרים ולוהטת משנאה במדינה שממשיכה להעניק לשונאיה תקציבים וזכויות בשם 'חופש הביטוי והדמוקרטיה' ולכן אין פלא שעל רקע 'שומר החומות' בקעה מבין חומות-השקר של 'דו-הקיום', השנאה האצורה והבוערת של הערבים כלפי ישראל.
אגב, לגמרי לא ברור אם היו מאפשרים להם להביע את אותה שטנה נגד ממשלות סוריה, ירדן, עיראק ואיראן, אילו התגוררו שם ולא תחת הגנת בג"ץ בשכונת 'שייח ג'ראח', אבל זה כבר סיפור משני...
כך או אחרת, על רקע הדברים הללו, אין לנו אלא להאשים את עצמנו בחידלון המתמשך שהביא את ישראל שוב לקריסה כואבת והפעם סביב 'מבצע שומר החומות' והסיבות לכך ברורות:
*ההרתעה הישראלית מול ארגוני הטרור ממשיכה להסתכם באיומי-סרק שאפילו בחמאס לא מאמינים להם.
*הזהירות של צה"ל, בהנחיית הממשלה מול הטרור, הפך גם את העימות הזה לחסר ערך צבאי.
*הטרור בעזה ובמקומות אחרים יודע כי ישראל מפחדת להכות בו עד חרמה.
*ההצהרות הישראליות בדבר 'פגיעה קשה בחמאס' או ב'תודעה' שלו, ריקות מתוכן ומהוות לכל היותר שקר .
*ממשלות ישראל פוחדות מהבית-הלבן ומפני מנהיגי אירופה ולכן נמנעות מהשמדת תשתיות הטרור.
*השקט הזמני מול 'חיזבאללה' בלבנון נובע מאינטרס של נסראללה ולא מהרתעה ישראלית.
*ערביי-ישראל הריחו כבר זמן רב את הפחד והרפיסות הישראלית והפעם לא היססו להביע שנאתם למדינה.
*ההזדהות של ערביי-ישראל עם הטרור ואויבי ישראל, יצאה הפעם מהבקבוק באשמתה של ממשלת ישראל.
*המדינה היהודית איבדה את השליטה על חבלי-ארץ נרחבים וממשיכה להפקיר את אזרחיה לשנאה הערבית.
*ישראל ממשיכה לאפשר לערביי המדינה להאשים אותה בהזנחה ואפליה מבלי שהללו יהיו שותפים לנטל.
*ישראל ממשיכה להצטייר בעולם 'הנאור' כמדינת העולם-השלישי המבקשת לחסל את המיעוט החי בה.
אלה רק חלק מהתוצאות העגומות של 'מבצע שומר החומות' ודי בהן כדי להבין את גודל הכישלון. למעשה לא הגדירה ישראל מראש את מטרת 'המבצע', נמנעה לחלוטין מלקבוע יעדים מוגדרים, נגררה במשך כ-11 ימים אחרי ארגוני-הטרור, לא החזירה את 'הבנים הביתה' ולבסוף גם המשיכה לאפשר מימון באמצעות כספים מקטאר לחימוש מחדש של הטרור בעזה ואם לא די בכך, הכריזו ראשי המדינה וצה"ל כי 'חמאס ספג פגיעה קשה ואנושה'...
בדיחה גרועה.
הפתרונות בהישג-יד
מי שחי בשכונה המיוזעת של המזרח-התיכון, כבר יודע כי צריך להיערך לסבב הבא, מול עזה והפעם גם מול לבנון החמושה ומצוידת פי כמה וכמה. מדובר רק בעניין של זמן ובמרכיבי משוואה החוזרים על עצמם ביתר שאת, בעיקר על רקע הצהרות נבובות וחסרות שחר של 'המנהיגות' הישראלית, בדבר הדברת הטרור.
אלא שדווקא נוכח הצפוי שוב להתרחש כאן, ראוי אולי לתת את הדעת לאן בסופו של דבר יוליכו הדברים וכפי שכבר הטעמנו לא אחת, מדובר בפתרונות מעשיים שאולי אינם קלים במציאות השוררת כאן ועכשיו, אבל מתוך 'שלא לשמה' יובילו בסופו של יום 'לשמה' משום שאין ברירה.
בטווח המידי (50-100 השנים הבאות) תמשיך ישראל לנסות להתמודד עם הטרור האסלאמי-דתי מבית ומחוץ משום שמדובר במשאת הנפש של מי שמבקש לשים-קץ למדינה היהודית, גם אם הוא עצמו מתגורר בה ומפיק הנאה רבה ממשאביה. הסיפור הזה יימשך כפי הנראה עוד זמן ויגבה מחיר-דמים במחזוריות כמעט קבועה ופחות או יותר מה שכבר היה, הוא אשר ימשיך להיות במסגרת העימות הערבי-מוסלמי-יהודי.
אבל למדינת-ישראל תהא אולי בעתיד אפשרות לממש את חזונה ועתידה כאשר תמצא פתרון מעשי לערביי הארץ השונאים אותה לעבור את נהר-הירדן ולהשתקע במה שמכונה 'הממלכה ההאשמית הירדנית', שאינה אלא כור-היתוך של מדינת-פליטים מלאכותית שנוצרה מטעמים קולוניאליסטים וממשיכה להתקיים תחת שלטון מלוכני מוגן על-ידי ישראל והמערב.
ירדן היא-היא המוצא לכל ערביי ישראל שאינם מוכנים להכיר בזכות קיומה של המדינה-היהודית ומזדהים עם אחיהם 'הפלשתינאים' ועם העוסקים בטרור אסלאמי רצחני .לא מדובר חלילה בגירוש נוסח 'משנת כהנא' אבל בהחלט בהצבת תנאי בל יעבור לכל ערבי-ישראלי, לקבל על עצמו את שלטון ומרות מדינת ישראל, לציית לחוקיה באופן מלא וגורף, להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, (גם אם ימשיך להיות מוסלמי דתי מאמין), לשאת בחלק הארי של הנטל החברתי-כלכלי, לזנוח לחלוטין את ההזדהות המוחצנת שלו עם אויבי ישראל וגם לא לקבל יותר זכויות-עודפות על חשבון הכלל. אם וכאשר יקבלו על עצמם ערביי ישראל את כל התנאים הללו ללא יוצא מן הכלל, יוכלו להמשיך להישאר בגן-העדן הישראלי ולחיות לצד הרוב היהודי השולט עד קץ הדורות.
אבל מי שלא יקבל על עצמו את כל התנאים הללו, מוזמן יהא לעבור בתוך זמן מוגדר (5 שנים?) ומבחירתו ל'ממלכה ההאשמית הירדנית' שאולי כבר לא תתקיים במתכונתה המוכרת ותהא 'מדינה פלשתינאית' לכל דבר. מי שעדיין יסרב גם לכך, עלול למצוא את עצמו חוצה את נהר-הירדן בל כורחו ובלבד שיניח לישראל לנפשה וכמובן ישכח מחלומות 'זכות השיבה' אליה.
האפשרות הזאת נראית כיום הזויה ומופרכת, בעיקר על רקע קריסת 'מבצע שומר החומות' ורפיסותה של ישראל, אבל היא מגלמת בתוכה את הסיכוי היחיד שיש למדינה-היהודית להמשיך לשרוד כאן , שהרי כבר נאמר כי 'אין לנו ארץ אחרת', גם אם היא מצויה עתה בשלבי התפוררות.
קריסת 'מבצע שומר החומות' החלה כבר עם הקמת המדינה ותימשך עוד זמן רב בגלל רפיסותה.
コメント