כיצד התעלם 'הצלב-האדום' הבינלאומי מהשואה

ארגון הצלב-האדום הבינלאומי השקיע במרוצת השנים מאמץ ניכר והרבה משאבים במטרה לחזק את תדמיתו כמי שמסייע לאנשים במצוקה ברחבי העולם ואף מתהדר עד היום באמנות שונות המשמשות בסיס-חוקי וערכי לפעילותו. לפחות על פניו ניסה הארגון הזה גם לשמור על סוג של ניטרליות ולא לנקוט צד בסכסוכים מדממים שדרשו את הסיוע ההומניטרי שנטל על עצמו להגיש ואכן הצליח במרוצת הזמן לקבע לעצמו דמוי מכובד וראוי להערכה במתן עזרה בזירות מלחמתיות שהותירו אחריהם המוני פליטים ונפגעים. אלא שבתולדות הארגון נותר לדיראון-עולם כתם בל ימחה כאשר התברר כי 'הצלב-האדום הבינלאומי' פשוט התעלם ביודעין מהשואה ולא נקף אצבע לסייע למיליוני היהודים הנטבחים.

הדברים הקשים האלה אינם פרי האשמה חסרת שחר' או ביטוי פוליטי אלא מבוססים על עובדות כפי שיתברר בהמשך' אבל גם על דברים של הנהגת הארגון עצמו, לאחר שנים של הכחשות ודחיית האשמות. בשנת 2015 הצהיר לראשונה בפומבי נשיא 'הוועד הבינלאומי של הצלב-האדום' פיטר מאואר על כישלון הארגון לסייע ולהגן על מיליוני היהודים שנרצחו והושמדו ואמר בין השאר: " מדובר בכישלון הגדול ביותר של 'הוועד הבינלאומי של הצלב-האדום' שצפה באין אונים ושתק ולא באמת ניסה ובוודאות לא התאמץ מספיק לעמוד באמות-המידה האנושיות ואין לזה כל תירוץ, הצלב-האדום הבינלאומי נכשל כארגון הומניטרי משום שאיבד את מצפונו המוסרי!".

הדברים המאוחרים הללו של הנשיא המכהן' מעידים אולי על הבעת סליחה וחרטה באשר לאופן בו נהג הארגון במהלך השואה ויש גם מי שיקבל אותם כביטוי שנועד לכבס את המצפון של ראשי הארגון, אבל מסתבר כי מדובר בפרשה חמורה הרבה יותר' משום שההתעלמות מטבח היהודים בשואה' לא התרחשה במקרה או בשוגג' אלא מתוך מניעים אנטישמים מובהקים שעד היום מתקשה הארגון להודות בקיומם.

מה זה 'הצלב האדום הבינלאומי'?

ראוי אולי תחילה לעמוד על מהותו של 'הצלב האדום הבינלאומי' על-מנת להבין את דרכי פעולתו ואז גם ללמוד משהו על האופי המיוחד שאפשר לו להתעלם מהשואה.

'הוועד הבינלאומי של הצלב-האדום' הוקם על-ידי ז'אן אנרי דינן, איש-עסקים ופעיל חברתי שווייצרי אשר בשנת 1859 הזדעזע מהמראות ב'קרב סולפרינו' באיטליה ( מדובר בקרב שהתנהל ב-24 ביוני 1859 בלומברדיה שבאיטליה' כחלק מאיחוד איטליה. בקרב זה ניצח צבא ברית צרפתי-סרדיני את צבא קיסרות אוסטריה) בו ראה אלפי פצועים וגוססים נטושים בשדה-הקרב ללא עזרה. ז'אן אנרי דינן פרסם בשנת 1862 את ספרו 'זכר סולפרינו' ובו הציע הקמת אגודות מתנדבים לסיוע לנפגעים ואף ניסח אמנה בינלאומית להגנה על שבויי-מלחמה, רופאים ואחיות וכך הקים יחד עם עוד ארבעה חברים את הוועד הראשון של הצלב-האדום בשנת 1864 בז'נבה שווייץ בהשתתפות 12 מדינות שקיבלו על עצמן את מה שלימים הוגדרה כ'אמנת ז'נבה' הראשונה. אמנה זאת העניקה חסינות לצוותים רפואיים ולכל אזרח המושיט יד לעזרתם ולימים נוספו לארגון הזה ארגונים מסונפים בעולם ובהם גם 'הסהר האדום המוסלמי'.

הארגון הציב לעצמו גם מטרה לפקח על יישום החוק-ההומניטרי ופיתוחו ובשנת 1929 כבר חתמו על חוק זה 50 מדינות ובכללן גרמניה, כאשר 'אמנת ז'נבה' הראשונה התייחסה בעצם לשני מרכיבים: הגנה על חיילים פצועים או חולים והבטחת טיפול וייחס נאות לשבויי-מלחמה.

לימים התברר כי להרכב האנושי של הארגון ולניסוח הקפדני של עקרונותיו, נודעה השפעה גדולה על יכולתו להתעלם מטבח היהודים בשואה וזאת משום שמדובר לכאורה בארגון הומניטרי לא ממשלתי, שמורכב מאזרחי שווייץ ומקום מושבו כאמור בז'נבה ועיסוקו המוגדר באזרחים ובשבויי-מלחמה. כפי שיובהר בהמשך, שימשו שני המרכיבים הללו אמצעי נוח מאוד להתעלמות מהשואה.

האם ידעו בצלב-האדום על מחנות-ההשמדה?

אחד התירוצים הנדושים ביותר בקרב ממשלות וארגונים בעולם, לפיו לא ידעו כביכול על המתרחש במחנות-ההשמדה של הנאצים ועל טבח היהודים, אינו רלוונטי בייחס ל'צלב-האדום הבינלאומי' משום שכבר הוכח והתברר כי ראשי הארגון ופעיליו היו מודעים היטב לגבי המתרחש ולכן התירוץ האפשרי לפיו 'לא ידענו' לא מחזיק מים.

על-פי מסמכים ועדויות שנחשפו עולה כי בין השנים 1939-1941 נמסר לנציגי 'הצלב-האדום הבינלאומי' מידע מקיף ומפורט על הנעשה ובכלל זה על אודות 'הפתרון הסופי' שהגו הנאצים ועל ההשמדה והטבח במחנות. עוד התברר כי כבר בשנת 1935 קיבל קרל בורקהארט מראשי הארגון, מידע על המתרחש במחנות ההשמדה ובשנת 1938 ערכו הנאצים 'סיור מודרך' לגיום פאבר, אף הוא מראשי הארגון, באחד המחנות.

בחודש דצמבר 1939 פנה נשיא הוועד של הצלב-האדום בגרמניה בבקשה לשלטונות ברלין לארגן ביקור אצל יהודי וינה שנשלחו למחנות ההשמדה בפולין אולם בקשתו נענתה בסירוב ומאז נקבעה בארגון איסטרטגייה של הימנעות מהתייחסות לשאלת היהודים באופן ספציפי!

ב-29 באפריל 1942 הודיע הצלב-האדום הגרמני כי לא ימסור מידע לגבי 'עצורים לא אריים' ודרש להפסיק בקשות בעניין זה וכמובן נענה על-ידי הארגון הבינלאומי בחיוב.

בקיץ 1942 עוד הציע רולן מארטי לדון ישירות עם אנשי ה-אס.אס. או עם משרד-המשפטים הגרמני על מתחולל במחנות-ההשמדה, אולם יוזמתו נבלמה על-ידי ממשלת שווייץ שפחדה כי צעד כזה עלול לפגוע ב'התחייבות' של גרמניה לשמור על 'אמנת ז'נבה' הנוגעת לשבויי-מלחמה...

יתר על כן עולה כי בחודש נובמבר 1942 קיבל אותו קרל בורקהארט מידע מבוסס, על השואה המתרחשת מגרהרט ריגנר, נציג הקונגרס-היהודי העולמי, שלמעשה אישר את השמועות שהגיעו לידי קונסול ארה"ב בז'נבה.

ראשי הארגון החליטו כפי הנראה כי קשה יהיה להמשיך להתעלם מהשמדת העם-היהודי והתכנסו בקיץ 1942 בז'נבה , לדון באפשרות לפיה ינסחו פנייה לדעת-הקהל העולמית. על סדר-היום נמצאה האפשרות לנסח הודעה מטעם הארגון, אשר מתייחסת 'להחרפת שיטות הלחימה שפגעו באזרחים' מבלי כמובן להזכיר את היהודים כקרבנות, אלא שאפילו יזמה זאת לא יצאה אל הפועל מטעמים שנבהיר בהמשך.

בחודש מאי 1944 שימש פרידריך בורן נציג 'הצלב-האדום' בהונגריה וחזה במו עיניו בכל הגירושים מהפרובינציות למחנה ההשמדה אושוויץ כפי שאירעו בין 15 במאי ל-7 ביולי.

מהלקט הקצר הזה עולה באופן ברור כי ארגון הצלב-האדום הבינלאומי לא רק ידע על המתחולל בשואה באירופה אלא שבחר במודע להתעלם מטבח היהודים ולא יכול היה להסתתר מאחורי טענות של חוסר-ידיעה כביכול.

יצוין כי מדובר רק בחלק מזערי מתוך מאות דו"חות ותעודות שנחשפו אחרי מלחמת-העולם השנייה ובהם הוכחות ברורות לידיעה ולהתעלמות של הארגון מהמתחולל במחנות-ההשמדה וכל זאת 'כארגון הומניטירי'...

ממשלת שווייץ והצלב-האדום

כבר הבהרנו כי ראשי ופעילי הצלב-האדום הם אזרחים משווייץ ולמרות ההתחסדות של הארגון כאילו מדובר בארגון לא-פוליטי, קשה להפריד בין ההשפעה של ממשלת שווייץ על הארגון לבין בחירתו להתעלם מהשואה.

ממשלת שווייץ בחרה כביכול להיות 'ניטרלית' במהלך המלחמה, אבל לעמדה הזאת היה מחיר יקר על חשבונם של פליטים שביקשו בה מקלט.

ב-13 באוגוסט 1942 הוציאה ממשלת שווייץ צו שהורה למשטרת הגבולות שלה לגרש כל פליט שינסה להיכנס לשטח המדינה ומאחר שיהודים לא נחשבו פליטים-פוליטיים, הם לא זכו לקבל מקלט בשווייץ. המדיניות הזאת לא השתנתה, למרות ידיעות על השמדה המונית של יהודים בעיקר בפולין ובמקביל המשיכה הצנזורה במדיניות 'הניטרליות' שסיננה והשמיטה ידיעות על גורל מדיניות של השתקה מכוונת.

העמדות הללו של ממשלת שווייץ הקרינו והשפיעו על הצלב-האדום שנכנע ללחץ ולמדיניות שהכתיבה הממשלה 'המארחת' את הארגון בז'נבה.

לממשלת שווייץ היה גם תירוץ נוסף לא 'להתעסק' עם הנושא היהודי בו אמור היה הארגון להיות מעורב והוא באינטרס לשמור כביכול על הסעיפים ש'באמנת ז'נבה' האמורה לטפל באסירים פוליטיים ושבויי-מלחמה. השווייצרים טענו לימים כי העדיפו את מערכת היחסים הסבירה עם השלטון הנאצי בגרמניה על פני סיכון האינטרס הזה, במחיר של התייחסות 'מסוכנת' לנושא היהודי.

הקשר הבלתי אמצעי בין ממשלת שווייץ , בזמן השואה לבין הצלב-האדום, אפשר לארגון להתבצר מאחורי ניסוח קפדני של עקרונות על-פיהם מטפל הארגון ב'שבויי-מלחמה ובפליטים פוליטיים' ומאחר שהיהודים במחנות ההשמדה לא הוגדרו כאלה, יכול היה הצלב-האדום להתנער מהצורך להתערב בנעשה ולסייע.

יתירה מזאת הממשלה השווייצרית הפעילה לחץ על הצלב-האדום להימנע מלהזכיר כל אפליה גזענית בכל הקשור לאמנת ז'נבה וכך 'נפלו היהודים בין הכיסאות והמשרפות' למרות העובדה שנפלו קרבן חסר-אונים לגזענות מוצהרת של השלטון הנאצי.

אגב כך ראוי להזכיר את עמדתה של ממשלת שווייץ והבנקים שלה בכל הקשור להשתלטות על נכסים וחשבונות של קרבנות השואה ושרידיה ואף שאין לכך קשר ישיר לצלב-האדום, יש בכך להאיר זרקור ממוקד על עמדתה של שווייץ בכל הקשור ליהודים,

בשנת 1997 שודרה תכנית טלוויזיה של רשת ה-בי.בי.סי. הבריטית, בשם 'אוצרות השואה' ובה אמר אברהם בורג, אז יושב-ראש הסוכנות-היהודית כי " יש לנו חשדות שארגונים וולונטריים רשמו את שמות קרבנות השואה ומסרו אותם לבנקים, בעיקר בשווייץ, כדי שאלה יוכלו להשתלט על פיקדונותיהם". דבריו של בורג עוררו סערה גדולה, משום שהיה בהם רמז עבה לפיו התכוון לארגון הוולונטרי של הצלב-האדום, שנציגיו הורשו בשלהי המלחמה להיכנס למספר קטן של מחנות השמדה, אלא שהחשד הזה מעולם לא הוכח.

ממש כפי שמדובר בעמדתו של האפיפיור פיוס ה-12 שייצג את הכנסייה הקתולית שהתעלמה גם היא מהשואה ולא הוקיע אותה, למרות שהיה בקיא במתחולל במחנות-ההשמדה.

הסנטור האמריקני אלפונס דמאטו פרסם מסמכים של המודיעין בהם נטען על קשרים הדוקים בין מספר פקידי הצלב-האדום לבין גרמניה הנאצית וכי פול בוקהארט הידוע, אשר שימש נציג הארגון בנפולי איטליה בשנת 1944 ונשיא בשלהי המלחמה, היה נתון למעקב של סוכנים אמריקנים, בחשד שמגעיו עם נציגי גרמניה הנאצית היו חריגים, אבל גם חשד זה לא הוכח מעולם.

זה המקום להזכיר כי הונגריה הייתה אחד המקומות המרכזיים בהם פעלו בורקהארט ואנשיו אולם נחלו כישלון חרוץ מול הממשלה הפאשיסטית ההונגרית והשלטון הנאצי. מי שמעוניין להרחיב ידיעותיו על החידלון הזה מוזמן לקרוא את ספרו של אריה בן-טוב " הצלב-האדום איחר להגיע", מומלץ מאוד!

יכול להיות שברבות הזמנים הגיעו בצלב-האדום למסקנה כי הגיעה העת להכות על חטא ולהודות בכישלון של הארגון בכל הקשור להתעלמות מהשואה ומטבח היהודים. כך עשה בשנת 2015 נשיא הארגון, שאת דבריו הצגנו בתחילת המאמר הזה וכך עשתה בשנת 2018 גם אינגה ברקמן, נשיאת ארגון הצלב-האדום ההולנדי כאשר הכריזה כי " הארגון בהולנד מעל בייעודו, הכפיף עצמו לכובשים הנאצים ולא נקף אצבע לסייע ליהודים".

אלא שלמרות הדברים הללו, מתברר כי משהו מאוד רקוב בממלכת הצלב-האדום הבינלאומי נותר ממש כפי שהיה במהלך השואה, אחרת קשה להסביר את הצהרתו של פטר מורה, נשיא הצלב-האדום הבינלאומי בשנת 2017 כאשר אמר: " הרחבת ההתנחלויות היא סיפוח דה-פקטו...".

סמל 'הסובלנות והנאורות' הנוצרי משמש גם את הארגון 'ההומניטרי' שבחר להתעלם מהשואה