ישראל: מדינה של מהמרים !

תארו לעצמכם שמדינת-ישראל הייתה משווקת לאזרחיה הירואין וקוקאין ומשקיעה מיליוני שקלים-חדשים בפרסום ובשיווק הסמים המסוכנים הללו, תוך כדי מתן מונופול לגוף-ציבורי למכירת הסמים, במקביל ליצירת תדמית חיובית שתאיר את תרומת הסמים לחברה. ברור ומובן שהאפשרות ההזויה והמופרכת הזאת אינה מתקבלת על הדעת, אבל זה בדיוק מה שעושה מדינת-ישראל כשהיא מוכרת הימורים-חוקיים לאזרחיה!.

מדינת-ישראל הפכה במרוצת השנים ל'מדינה של מהמרים' ועל-פי הדו"ח של 'הארגון האירופי להגרלות והימורים' עומד ממוצע ההימורים בארץ באחד המקומות הגבוהים ביותר מבין מדינות אירופה בכל קנה-מידה. יתר על כן, מדובר בתופעה הצוברת תאוצה וגדלה כל שנה באופן משמעותי כשמדובר למעשה במציאות בה אין המדינה משלמת מס-פוליטי על עידוד ההימורים ומפעילה משאבת-מסים, המעניקה חלום ואשליה להתעשרות קלה, בעיקר בקרב שכבות חלשות בחברה.

בין השנים 2012-2016 חל גידול של יותר מ-15% בהיקף מחזור שוק-ההימורים החוקי בארץ וב-19% ויותר בהימורים בספורט. מהנתונים הרשמיים עולה כי יותר מ-39% מתושבי ישראל משתתפים בהגרלות והימורים (!) כאשר 36% נוטלים חלק בהגרלות 'מפעל הפיס' ועוד כ-16% בהימורי-ספורט שונים ומתוך כל אלה מוגדרים כ-4% כ'בעלי סיכון לפתח בעיית התמכרות'.

קיימת הסכמה כללית בין העוסקים בתחום זה, כי מדובר בשיווק הימורים והגרלות מטעם המדינה והודות לכך נוצר כביכול 'גיבוי' המעניק למהמרים הצדקה להשקיע את כספם, מתוך ידיעה כאילו מדובר בכספים שחוזרים לטובת פיתוח מוסדות שונים במדינה, אבל הללו מתעלמים משני מרכיבים חשובים: ההימורים החוקיים לוכדים ברשתם דווקא את מי שאין הפרוטה מצויה בכיסו ולא כל הכספים מושקעים בחזרה לטובת החברה.

כיצד בעצם החל התהליך שהפך את ישראל ל'מדינת מהמרים' ?

הגוף הראשון שהפעיל הימורים על תוצאות משחקי-כדורגל, היה השבועון 'ספורט ישראל' כאשר החל ב-14 באוגוסט 1951 לפרסם טופס ובו 12משחקי-כדורגל וקוראי העיתון התבקשו לשלוח את ניחושיהם לגבי תוצאות המשחקים הללו עד ליום חמישי בשבוע. בימי ראשון פורסמו בעיתון הניחושים הנכונים ושמות הזוכים המאושרים.

גם בעיתון 'ידיעות אחרונות' וביומון 'חדשות הספורט' ( בו זכיתי להתחיל את הקריירה העיתונאית שלי בשנת 1975), הופיעו הימורים דומים, אבל השינוי המשמעותי בתחום הימורי-הספורט התחולל בשנת 1955 כאשר חברו שלושה אנשים שעמדו על הפוטנציאל הגלום בהימורים הללו: ג'רי בית-הלוי (מאמן כדורגל מפורסם), יצחק המאירי (עסקן-ספורט ועובד בחברת-החשמל) ושמואל בירנבוים (פקיד בית-המשפט). השלושה בחנו מקרוב את שיטת ההימורים הבריטית Little Woods וגיבשו אסטרטגיה שהובילה בסופו של דבר להקמת חברת 'גשר'. לבעלות על החברה החדשה הצטרפו נח מוזס ודב יודקובסקי ( עורכי העיתון 'ידיעות אחרונות') בעלי 51% ממניות החברה שנקראה תחילה 'טוטו כדורגל'.

החברה פרסמה כל שבוע 12 משחקי-כדורגל למנחשים, במחיר של 25 אגורות לכל טור, כאשר הפרס הראשון עמד על סכום-עתק באותם ימים של 800 ל"י! עד מהרה נרשם זינוק מדהים בפופולריות של ניחוש תוצאות משחקי-הכדורגל, מה שגרם למרכזים של 'הפועל' ו-'מכבי' להקים ארגון מתחרה ושמו 'ספורטוטו ישראל' שכעבור זמן מה התאחד עם חברת 'גשר'.

המדינה התעוררה כעבור מספר שנים וגילתה כי ממש מתחת לאפה פועלת אימפריית ההימורים בספורט וב-28 באפריל 1967 הקימה כתוצאה מכך את ' המועצה להסדר הימורים בספורט'. מאז זרמו כבר מאות מיליוני שקלים באמצעות הימורים בספורט ונכון להיום מפעיל 'הטוטו' לא פחות מ-1600 נקודות מכירה ברחבי הארץ, המופעלות על-ידי בעלי-תחנות עצמאיים העובדים בשיטת הזכיינות.

גם הסיפור של 'מפעל הפיס' החל כתוצאה מיוזמה ורעיון פרטיים: בשנת 1951 הגה ישראל רוקח, ראש עיריית ת"א/יפו את הרעיון להקים מפעל-הגרלות עירוני, שהכנסותיו נועדו להקמת מוסדות בריאות, סעד, חינוך ותרבות (ובהם הקמת בית-החולים 'איכילוב'). ב-28 באוגוסט 1951 אישרה הממשלה את רישום 'מפעל הפיס' ( מקור השם אצל בן-ציון ארגוב אשר שימש גזבר העירייה) ובתאריך 16 באוקטובר 1951 בוצעה ההגרלה הראשונה, לכבודה הודפסו 120 אלף כרטיסים במחיר 1 ל"י לכרטיס. הזוכה בפרס הראשון, שעמד על 1000 ל"י (סכום דמיוני באותה העת!) היה יצחק כהן מתל-אביב והוא קיבל לידיו המחאה על סכום זה מבנק-לאומי שמספרה 18426. האירוע עורר התרגשות רבה ברחבי המדינה הצעירה, במיוחד נוכח העובדה שההגרלה שודרה ברדיו וכך הונחו היסודות ל'מדינת המהמרים' שמפעילה נכון להיום לא פחות מ-2400 נקודות-מכירה של 'מפעל הפיס'.

סיכויי זכייה נמוכים

כאן המקום להעיר כי 'מפעל הפיס' פועל בעצם על-פי היתר מיוחד שניתן לו מאגף החשב-הכללי במשרד-האוצר, שהוא הרגולטור של פעילותו ותקציבו השנתי עומד על 7.5 מיליארד ש"ח, כשכמעט כל הסכום הזה מקורו בהימורים. הרווח של המפעל, אחרי קיזוז הוצאות לפרסום, עמלות זכיינים וניכוי הוצאות-תפעול עומד על כ-2 מיליארד ש"ח בשנה. השכר הממוצע לעובד 'מפעל הפיס' מגיע ל-22 אש"ח בממוצע, שכרו של יושב-הראש עומד על 52 אש"ח לחודש ואילו המנכ"ל משתכר 78 אש"ח בחודש! 60% מהכנסותיו של 'מפעל הפיס' מוקדשות למטרות שמאושרות על-ידי הדירקטוריון באמצעות הרשויות-המקומיות, בהתאם לגודל היישוב, הדרוג החברתי-כלכלי שלו והמרחק ממרכז הארץ.

צריך גם לזכור כי במקביל להימורים החוקיים בחסות המדינה, פועלים הימורים רבים אחרים, בעיקר בעולם הווירטואלי כמו למשל ה'פארטי גיימינג' הבריטי ו-' רנדום לוג'יקי' הישראלית. הללו מפעילות הימורים באינטרנט בהיקפים של מיליארדי דולרים ויש להם יתרונות הבאים לידי ביטוי בחיסכון בהוצאות שיווק והפצה, נגישות לאוכלוסיה רחבה, פריסה גאוגרפית לא מוגבלת ושליטה הדוקה יותר של המפעיל על ההימורים והסכומים. נוסף לכך מוכרת וידועה התופעה של ישראלים המהמרים בבתי-קזינו מפורסמים באירופה ואשר טסים בתדירות גבוהה להמר שם על סכומי-עתק.

אלא שעסקינן כאמור בהימורים חוקיים מטעם המדינה, המעניקה עמדה מונופוליסטית ל'מפעל הפיס' ול'טוטו'

מה שמוביל בהכרח לשאלת סיכויי הזכייה במפעלים הללו.

מתמטיקאים ומומחי סטטיסטיקה רבים נתנו דעתם בנושא זה והגיעו למסקנה כי ההסתברות לזכייה שמציג 'מפעל הפיס'- בערך 1 ל-2 מיליון- רלוונטית כאשר מדובר בזוכה יחיד. כאשר כל טבלה בטופס ההגרלה עולה 5.5 ש"ח, אפשר באופן תאורטי לקנות את כל הצירופים האפשריים, בסכום של 11 מיליון ש"ח ואז לזכות בפרס של 39 מיליון ש"ח.

אלא שאם יהיו למשל 7 זוכים, לפי ההסתברות של 'הפיס', כל אחד ירוויח 7 מיליון ש"ח וכל ההשקעה תרד לטמיון. 'מפעל הפיס' הבין כי ההסתברות הזאת בזכייה בפרס הראשון, עלולה להרתיע את הציבור (שרובו ככולו אינו מודע כלל לסיכויי הזכייה הנמוכים!) ולכן הציג למשל את 'הטופס השיטתי', בו יש סימון מקוצר של מספרים, אשר לפי 'מפעל הפיס' סיכויי הזכייה בו גדולים יותר ועומדים על 7567:1 לעומת 1:2 מיליון בטופס הרגיל. קיימת גם 'שיטת הצמצום' שאינה רשמית, אבל נמכרת היטב על-ידי הזכיינים אולם כדאי לשים לב למסקנה הבאה אליה הגיעו העוסקים בתחום ההימורים:

אם שולחים למשל פעמיים בחודש 5 טבלאות בכל פעם, בממוצע עשוי המנחש לזכות ב-10 ש"ח (ל-3 ניחושים) בכל 4.6 פעמים שהוא שולח את הטפסים ובערך כל 105.4 שבועות הוא עשוי לנחש 4 מספרים ובממוצע ייקח לו 74.1 שנים (!) לנחש 5 מספרים ו-667.1 שנים (!!) לנחש 5 מספרים יחד עם 'המספר הנוסף' ועל-מנת לזכות בפרס הראשון, יאלץ להמתין 112,075 שנים !

ההסתברות הנמוכה לזכייה, לא מרתיעה אנשים להמשיך לחלום, גם כאשר הסיכוי לפרס-הראשון ב'לוטו' עומד על 1 ל-16 מיליון!.

מרבית המשתתפים בהימורים מודעים אולי באופן כללי לסיכוי הנמוך שלהם לזכות בפרסים הגדולים, אבל לרובם אין מושג קלוש עד כמה הסיכויים נמוכים ועומדים בניגוד גמור לחלומותיהם להתעשר במהירות וזאת בעיקר משום הדחיפה האדירה באמצעות מסעות-פרסום ושטיפת-מוח מאורגנת, המתבצעים על-ידי 'מפעל הפיס' (ראה כיצד הפכה 'אראלה' למותג תרבותי) ו'הטוטו' גם יחד בחסות ובעידוד המדינה.

האשליה להרוויח הרבה כסף-קל ומהר, עלולה גם היא להתנפץ חלקית, אם וכאשר זוכה מישהו ב'פיס' או ב'טוטו' וזאת משום שוועדת-הכספים החליטה לאשר הגדלת המיסוי על זכיות מהימורים ולפיה החל מחודש ינואר 2019 עומד המס על 35% (!) מזכייה של 30.5 אש"ח ויותר...

שר-האוצר משה כחלון החליט בזמנו לתקוף את שוק-ההימורים הלא-חוקיים ובעקבות כך נעלמו כמעט לגמרי 'מכונות המזל' שריכזו אליהם מהמרים קשיי-יום ובני-נוער ( אגב, אין בישראל שום מחקר מבוסס על אודות השתתפות בני-נוער בהימורים ושום משרד ממשלתי לא מתייחס לנושא זה בתחום התנהגויות-הסיכון בקרב בני-נוער ולכן אין אפשרות לעמוד על היקף התופעה, אף שהיא קיימת וידועה) אבל כחלון קבע גם הגבלות על שוק-ההימורים החוקי וכך נוצר מצב בו עומד הרווח של 'מפעל הפיס' על 24% ואילו של 'הטוטו' על 20%. מארגני ההימורים טוענים כי מדובר ברווח נמוך יחסית בגלל ההפרשה הגבוהה לפרסים אשר עומדת על 63% לעומת 40% במדינות אירופה.

אז מדוע בכל זאת אנשים מהמרים?

חוקרי נפש-האדם יודעים לספר על מגוון סיבות הגורמות לאנשים לעסוק בכל סוגי ההימורים ודווקא פרופסור ישראל אומן, זוכה פרס-נובל בכלכלה, הטיב להגדיר זאת כאשר אמר: " אנשים לא קונים טפסי 'לוטו', הם קונים את הזכות לקוות!".

גישות אחרות גורסות למשל כי " ההימורים מאפשרים למהמר לחוות שליטה על חייו על-ידי הכנעת המערכת" (Zola 1963) כמו גם "התנסות בקבלת החלטות" (Herman 1967) וגם " על רקע שלילת האוטונומיה של היחיד והגשמה עצמית, מאפשרים ההימורים לקחת סיכונים ולהפגין כלפי חוץ אופי, אומץ ואפילו אבירות" (Gofman 1967).

ד"ר דורון בן-שאול, מומחה לפסיכולוגיה שיווקית גורס כי " אנחנו נעים על הרצף שבין תחושת שליטה מלאה בחיינו לפטליזם מוחלט ומשתמשים בתחושה הגורלית בהתאם לצרכינו וכך, לפני הגרלה על סכום גבוה, אנו מאמינים פתאום בגורל ומזדחלת לה תחושה שאולי הפעם זה דווקא יקרה לנו, כי הרי בכל זאת אי-אפשר לדעת!".

תהא הסיבה הנפשית-חברתית פסיכולוגית אשר תהא, עובדה היא כי חלק גדול ומשמעותי מהציבור בישראל מהמר, אבל הבעיה המרכזית נעוצה בעובדה לפיה מרבית המהמרים נמנים על האוכלוסיות החלשות שגם כך מצבן הכלכלי בכי-רע והן מוציאות סכומי כסף על הימורים, לא פעם על חשבון אמצעי מחייה בסיסיים והכל מתוך טיפוח החלום והאשליה כי הזכייה הקרובה תחלץ אותם ממצבם הקשה.

יתר על כן, כוחם של ההימורים גובר דווקא בעת מצוקה כלכלית, כאשר איו מוביליות חברתית. חלום ההצלחה מפנה מקומו ברגע אחד למזל ותקווה, שבן-רגע ישתנה הכל ללא מאמץ ועניים מוציאים הרבה יותר על הימורים בייחס למעמד הבינוני והגבוה.

ראשי 'מפעל הפיס' אינם מקבלים כמובן את הדברים הללו ולא פעם מפרסמים נתוני התפלגות שונים באשר למהמרים, במטרה להציג מספרים המוכיחים כביכול שאין קשר בין רמת-ההכנסה לבין השתתפות בהימורים, אבל צריך לקחת זאת בערבון מוגבל מאוד משום ש'הפיס' וה-'טוטו' אינם יכולים להרשות לעצמם תדמית של מי שניזונים דווקא מכספים של מי שאין הפרוטה מצויה בכיסם.

לא זו בלבד שאין גם מודעות לסיכון של התמכרות להימורים, מתברר גם כי הימורים חוקיים לא באים על חשבון הימורים לא-חוקיים, הממשיכים להתנהל במקביל ולמעשה מדובר בהימורים-חוקיים, שאינם אלא מס על העניים.

יכול להיות שהחשיפה לכל הדברים הללו והמודעות לתופעת ההימורים והשפעותיה ההרסניות, תביא לכך שאנשים מהשורה יחשבו פעם נוספת, לפני שהם רוכשים כרטיסי הגרלה שונים, למרות המאמצים שמשקיעה המדינה לחסום כל ניסיון להציג את מכת ההימורים במערומיה.

חלום ההתעשרות המהירה בשקלים או בדולרים משותף למהמרים הישראלים ובמיוחד לעניים.