זה הזמן למרי-אזרחי !

חברי-הכנסת והפוליטיקאים בישראל כפו על אזרחי המדינה מערכת-בחירות שלישית בתוך שנה, בעיקר משום שנצמדו לאינטרסים אישיים ומפלגתיים שמנעו מהם כבר פעמיים להקים ממשלה. מדובר בתהליך פוליטי לא מוסרי שראוי לא רק לגנאי אלא לסוג של ענישה כלפי האחראים לביזיון ובהם 120 'נבחרי הציבור' וכל המפלגות והרשימות המתכוננות למערכת-הבחירות הבאה ב-2 במרץ 2020 והדרך היחידה לעשות זאת היא להחרים את הבחירות הצפויות ולהתחיל ב'מרי-אזרחי'!.

כבר הטפנו בעבר להימנע מלהשתתף בבחירות לכנסת, בטענה כי חברי-הכנסת מעוניינים אך ורק בטובתם האישית והצבענו על כך כי משרת חבר-כנסת נחשקת מאוד בגלל התנאים האישיים המפליגים שלה וכי 120 אנשים זוכים עם היבחרם בסוג 'גוב חלומי' המבטיח להם לא רק שכר מכובד ותוספות משמעותיות, אבל בעיקר חיים טובים על חשבון הציבור.

אם עד לאחרונה התבסס רעיון החרמת הבחירות על הטיעונים הללו, הנה קיבלנו לאחרונה סיבה נוספת בדמות קביעת מערכת-בחירות שלישית, תוך התעלמות מצרכיה של המדינה וממה שאזרחיה רוצים והכל מתוך מניעים שבמרכזם מאבקי-אגו ואינטרסים אישיים.

אם הייתה נדרשת פעם הזדמנות לבוא חשבון עם הפוליטיקאים ולהעניש אותם נוכח הגישה המזלזלת שלהם כלפי תושבי המדינה, זאת ההזדמנות הנאותה והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בהחרמה גורפת של הבחירות הקרובות או במילים אחרות ב'מרי-אזרחי'!

'מרי אזרחי' הוגדר על-ידי ג'ון רולס ( פילוסוף אמריקני שעסק בהגות בתחומי הפילוסופיה ומדע-המדינה ומחבר הספר 'מרי אזרחי') 'כפעולה ציבורית לא אלימה מצפונית או פוליטית ומנוגדת לחוק ואשר נעשית בדרך-כלל כדי לחולל שינוי בחוק או במדיניות הממשלה. מדובר במחאה של אזרחים כנגד מעשי השלטון ומדיניותו, מעשים שלדעתם נוגדים את הבסיס החוקי של המדינה. מחוללי 'המרי האזרחי' מקבלים אמנם את הלגיטימיות של השלטון אך לא את מעשיו ומנסים לשנות את פעולת השלטון במדינה. 'מרי אזרחי' נבדל מהפיכה, בכך שמבצעי הפיכות אינם מקבלים את הלגיטימיות של השלטון ומנסים להחליפו תוך כדי שימוש בכוח. הוגים רבים הגדירו אף הם את 'המרי האזרחי' בצורות שונות ועל-אף השונות בהגדרות, קיימת הסכמה כי מדובר בפעולה אזרחית המבטאת מחאה ציבורית רחבה כלפי הממשל או נגד פעולותיו'.

כאשר מחליט הממשל, בניגוד לרצון מרבית האזרחים, להוביל את התושבים למערכת בחירות שלישית יקרה ומיותרת, מדובר בפעולה המנוגדת באופן עקרוני לזכויות-היסוד של האזרחים והדרך היחידה לגרום לשינוי היא באמצעות 'מרי אזרחי' שבא לידי ביטוי בהחרמת הבחירות.

מה זה בעצם 'מרי-אזרחי'?

יתר על כן, מקור 'המרי האזרחי' הוא בדרך-כלל בתחושה של סתירה בין חוק-המדינה לבין חוק-המוסר, שנתפס בעיני המוחים כחוק-עליון על חוקי-האדם וכחוק-אוניברסלי. דרך מימוש המחאה תהא לרוב הפרה סמלית ומכוונת של אותו חוק (או החלטה) נגדו מוחים וזאת תוך נכונות לשאת בעונש על הפרה זאת.

מערכת-בחירות שלישית בתוך שנה, מנוגדת תכלית הניגוד לחוק-המוסרי שאמור היה להדריך את הפוליטיקאים ולכן שואבת הלגיטימיות של 'מרי אזרחי' את כוחה המוסרי מהפרת החוק-המוסרי הזה וראוי שתבוא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהחרמת הבחירות.

ל'מרי האזרחי' מספר מאפיינים בולטים המגדירים את גבולותיו כמו גם את אופיו:

* מדובר באקט פוליטי שמטרתו הראשונה לשכנע את הרוב בצדקת המרי, שפונה לחוש-הצדק של הציבור.

* המוחים המשתתפים ב'מרי אזרחי' לא יקבלו פסקי-דין של בית-המשפט הנוגדים את עמדתם.

* פעולה פומבית המהווה פניה לרוב במטרה לשכנעו כי יש לעשות לשינוי פעולות הממשל.

* ב'מרי האזרחי' יש הקפדה על 'אי-ציות לחוק בגבולות הנאמנות לחוק' ולכן לא ינקטו פעולות מהותיות נגד חוקי-המדינה.

* 'מרי אזרחי' מבוסס בעיקרו על סרבנות, הבנויה על הימנעות מביצוע פעולות שהשלטון דורש כמו למשל תשלום מסים ובמקרה שלנו השתתפות בבחירות. האמצעים לבטא זאת מגוונים וכוללים שביתה-כללית, הפגנות המוניות, חסימת כבישים, שימוש בתקשורת וברשתות-החברתיות להפצת הרעיון, המניע והמטרה ליצירת תנועה רחבה ככל האפשר שתשתתף ב'מרי האזרחי'.

בתוך כך ראוי להדגיש כי 'מרי אזרחי' אינו עבריינות אידיאולוגית וגם לא מוליך לאנרכיה. ההיסטוריה מלמדת כי לאחר ששכחו גלי 'המרי האזרחי' בחברה, היא הפכה להיות צודקת ושוויונית יותר ומכאן שמדינה דמוקרטית חזקה מסוגלת גם לסבול ולהכיל מחאות שהן על גבול החוק ולעתים אף מעבר לכך. ככל שהמדינה ושליטיה ילחמו ב'מרי האזרחי' תוך שימוש בטיעונים משפטיים או בכוח-הזרוע, כך יתחזק מעמדו הערכי-מוסרי של המרי הזה ויגדל מספר המצטרפים אליו.

אין מטרת 'המרי האזרחי' להפר את החוק (כפי שנרחיב בהמשך) ומדובר בכלי ביטוי קיצוני למחאה ולרצון לשנות למשל מדיניות או פעולה שלטונית (כמו למשל מערכת-בחירות שלישית בתוך שנה!) ולהתמקד בנושא ספציפי ולהשפיע עליו. 'מרי אזרחי' מתבצע נגד עוול קיצוני ששלטון חסר רגישות הוליך את נתיניו לתוכו והתפרצות המרי אינה אלא מבחן לדמוקרטיה. קשה להעלות על הדעת דוגמא מוחשית יותר לעוול קיצוני של השלטון חסר הרגישות, מאשר קיום בחירות נוספות, יקרות ומיותרות במדינה שמרבית אזרחיה לא רוצים בה!

מתוך כל אלה צריך גם להדגיש כי ההבדל בין 'מרי אזרחי' לבין המרדה מתמקד בכך שהמטרה ב'מרי אזרחי' היא לבצע תיקון ולא לפגוע במדינה.

'החובה האזרחית-מצפונית להתנגד'!

'מרי אזרחי' כבר נרשם במקרים לא מעטים בעולם, כמו למשל סירובן של 13 מושבות אמריקניות לשלם מסי-כפייה לבריטים, מה שהוביל למלחמת-העצמאות של ארה"ב, או מאבקו של מהאטמה גנדי בשלטון הבריטי בהודו, כמו גם מאבקו של מרטין לותר-קינג למען שוויון זכויות לאפרו-אמריקנים, ההתנגדות הציבורית בארה"ב למלחמת-וייטנאם ואפילו בישראל כבר התרחשו אירועים דומים ובהם חסימת כבישים והפגנות המוניות נגד הסכמי-אוסלו ואם תרצו גם ההפגנות תחת הקריאה 'העם רוצה צדק חברתי'. שביתות פועלים גדולות בשנות ה-80 של המאה ה-19 הביאו לקיצור יום-העבודה ל-8 שעות ובשנות ה-30 של המאה ה-20 הוכרה הזכות להתאגדות מקצועית ולשיפור תנאי העבודה.

הוגים וחוקרים כבר נתנו את דעתם על המשמעות של 'מרי אזרחי' ועל מקומו בגזרת חוקי-המדינה. כך למשל התייחס ד"ר חמי בן-נון (מחבר 'מרי אזרחי') למאמר שכתב שי מנוחין בשם 'אמונה מצפון וערכים' העוסק בבעייתיות האבחנה שבין אי-ציות פוליטי לבין אי-ציות מצפוני ומציע פתרון מרתק: "להרחיב את גבולות אי-הציות האזרחי כך שיכלול את הפן המוסרי ואת הפן הפוליטי גם יחד". לדעת שי מנוחין מדובר בכך שההבחנה בין המונחים עמומה ומושפעת מהחלטות פוליטיות ומטרות אידיאולוגיות ולמעשה אינה מושגית אלא נועדה ליצור מעמדות של 'לא מצייתים' הנשענים על מקור אי-ציות, שנועד לגרום לשינויים פוליטיים ונשען על אדנים פוליטיים ולא בהכרח מוסריים".

מאמריו של שי מנוחין מעלים על נס מצד אחד את ההבדלים בין פרט אחראי ( אדם, אזרח, חייל טוב) לבין פרט חסר-אחריות (מכחיש, מציית בעיוורון) ומתוך ראייה פסיכולוגית-חברתית הוא מעדיף כדברי ד"ר בן-נון את הראשון על משנהו. הדברים הללו מתכתבים עם הפילוסוף האמריקני ג'ון רולס שבספרו 'אי-ציות אזרחי' טוען כי 'חובתו המוסרית של כל אדם היא להתנגד'!.

עכשיו אפשר בקלות יתירה להציב לתוך המשוואה הזאת את מי שבכל זאת יצטרף ל'עדר הישראלי' וילך לקלפיות בבחירות הקרובות ולהגיע למסקנה כי מדובר באזרחים חסרי אחריות, המצייתים בצורה עיוורת להוראת השלטון ונכנעים לפוליטיקאים פעם אחר פעם.

פרופסור ישעיהו לייבוביץ המנוח, הציג בספרו 'האדם הלוחם ומדינתו' את סולם הערכים שלו וממנו גזר כי "למדינה אין בעצם משמעות ערכית שכן היא כלי בלבד, מכשיר הנחוץ למען דברים המוחזקים כערכיים" ובכל מקרה: ההכרעה לא לציית, עולה מתוך האדם, כאשר הגורם שהביאו לכך הוא זה המבחין בין הכרעה פרטית-מצפונית לבין הכרעה-פוליטית. מערכת הבחירות הקרובה היא דוגמא מובהקת למבחן בין שתי ההכרעות הללו, כאשר הבחירה היא בין העדפה פוליטית (לבחור במפלגה כלשהי) לבין העדפה פרטית-מצפונית, שלא מוכנה להשלים מבחינה ערכית-מוסרית עם קיום הבחירות. על רקע זה מוזמן כל אחד להציב את עצמו משני צדי המתרס ולהחליט בעצם אם הוא בעל מצפון מוסרי או בעל אינטרס פוליטי.

הוסיפו לכך את הטענה לפיה ' יש מצבים בהם קיימת סיבה לא לקיים דבר חקיקה או הוראה חוקית על-אף שאלה מנומקים באינטרס מדיני או חברתי' (ד"ר בן-נון) וכי למעשה 'המרי-האזרחי' הוא פוליטי גרידא ותכליתו להשיג שינוי פוליטי עבור המדינה ואזרחיה'. אי-השתתפות במערכת-הבחירות הקרובה לא תבטל אותן ואין מקום לאשליה כזאת, גם אם יפרוץ בישראל 'מרי אזרחי' רחב היקף, משום שמרבית הציבור שבוי עדיין ב'תרבות-העדר' ויפקוד את הקלפיות. אבל בעקבות 'המרי האזרחי' הזה תתחיל אולי להיווצר מאסה חברתית קריטית, שתביא להגדלת המשתתפים ב'מרי האזרחי' הבא ובהדרגה יווצר מצב חדש לפיו כל ממשל 'נבחר' שיקום כתוצאה מבחירות, יאבד את סמכותו המוסרית לשלוט ויאלץ לשנות את חוקי-המשחק', כלומר: להביא לשינוי בשיטת-הבחירות, להגביל תקופת הכהונה של ראש-ממשלה ושרים ובעיקר להטיל מגבלות קשוחות על תנאי 'העבודה' של חברי-הכנסת, למנוע מהם להמשיך לשלוח-יד לקופה-הציבורית ולבזבז מיליוני שקלים לטובתם. זהו השינוי הפוליטי שעומד לנגד 'המרי האזרחי', זאת המטרה וזה תכליתו לטובת המדינה ואזרחיה.

המעמד המשפטי של 'מרי אזרחי'

צריך גם לשים-לב לעובדה שלמעשה אין קטגוריה משפטית בשם 'מרי אזרחי' והעדר זה אינו מאפשר דיון בו בשדה-המשפט. במשפט-הפלילי יש פעולות המהוות הפרת-חוק ולכל אחת מהן יש גם שם מבחין, אבל לא קיים אקט בשם 'מרי אזרחי'. כאשר מוגש כתב-אישום או כאשר יש הכרעת-דין, לוקחים בחשבון איזה חוק הופר ולא אם הופר עקב 'מרי אזרחי'. כך גם בעניין ההפרדה שבין מוסר לבין פוליטי, משום שכל התבוננות בפוליטיקה באמצעות משקפיים מוסריות, לא מאפשרת לבחון ולהעריך נכונה את הפעולה המדוברת ואף לא לדון בה. מכל אלה עולה כי החשש מפני עבירה על חוקי-המדינה, בעת קיום 'מרי אזרחי' משולל יסוד-משפטי ולכל היותר ניתן יהא להגיש נגד מפגינים ומוחים כתבי-אישום על חסימת כבישים או על הפרת הסדר-הציבורי.

ובכל זאת, למען ההגינות, צריך להתייחס גם לשאלה היכן עובר הגבול בין מחאה-ציבורית לבין 'מרי אזרחי'?

כאשר מדובר למשל בפקודה חוקית, שעל-פי כל אמות המידה היא אכן חוקית, אולם היחיד אינו יכול למלא אותה מבחינה מצפונית והוא מוכן לשאת בתוצאות על סירובו, מדובר באי-ציות, במחאה ובמקרים בהם מדובר בציבור רחב, מדובר ב'מרי אזרחי'. מכאן עולה כי במקרה של החרמת הבחירות מדובר מבחינה חוקית אך ורק במחאה ואפילו לא ב'מרי אזרחי', אלא אם כן מתלווים למחאה הזאת אלמנטים נוספים ולא חוקיים. נוסף לכך לא ברור אם אי-ציות עלול להוביל ישירות לאנרכיה ולפיכך גם לא בטוח שלפיכך יש צורך לחייב ציות ללא סייגים.

הנושא הזה נגזר מתוך מציאות שלא קיימת בישראל ולפיה עדיין יש מדינות המחייבות בדין השתתפות בבחירות.

במסמך מטעם 'מרכז המחקר והמידע של הכנסת' שנכתב בידי יובל וורגן והודיה קין בנושא 'חובת הצבעה בבחירות ארציות ומוניציפליות', מופיעה רשימה של מדינות בהן חלה חובת הצבעה בבחירות ארציות וחובה זו מעוגנת בחוק!

ברשימה הזאת מצויות מדינות כגון אוסטרליה (חובת בחירות משנת 1924) ,אורוגוואי (מאז 1934) ,אקוודור (מ-1936) , ארגנטינה (מ-1912) , בוליביה (מ-1952) ,בלגיה ( מ-1919 לגברים ומ-1949 לנשים) , ברזיל , הונדורס , יוון , גוואטמלה , מצרים (מאז 1956) , שווייץ (מ-1904) , איטליה וטורקיה (רק לגברים) ועוד.

מדינת-ישראל אינה מופיעה ברשימה הזאת (למרות שבשנות ה-60 נהוג היה להחתים בתעודות-הזהות חותמת המעידה על השתתפות בבחירות!) ומכאן האמירה המקובלת כי מדובר 'בזכות שהיא חובה אזרחית' כביכול.

נוכח מה שהתרחש לאחרונה, אנחנו מוותרים על הזכות ועל החובה-האזרחית וזאת קריאה אחרונה בהחלט לאזרחי המדינה, להחרים את הבחירות הקרובות ולהפוך זאת ל'מרי אזרחי'!