משרד-הבריאות התעורר סוף-סוף מאדישותו והחליט לכפות על יצרני המזון והיבואנים לסמן באמצעות מדבקות את המוצרים המסוכנים לבריאות הציבור, לצד אלה שפחות מזיקים. כך אפשר כבר למצוא מדבקות בצבע אדום של מוצרי-מזון ובהם כמות גדולה של סוכרים, מלח ושומנים מיותרים והם ממש לא מומלצים לשימוש, במקביל למדבקות ירוקות המעידות על מוצרים נטולי חומרים מזיקים ומסוכנים.
הרעיון החיובי הזה אמור היה להיות מיושם כבר מזמן, אבל בישראל כמו בישראל לוקח לרגולטור הציבורי זמן רב לבצע את תפקידו ואולי מדובר בסימן מעודד לבאות, להרחבת שטחי הפיקוח והבקרה של משרד-הבריאות על המזון שאנחנו אוכלים.
אלא שבתוך כך גלוי וידוע הדבר כי אנחנו אוכלים כמויות גדולות של רעל!
הרעלים הבאים לקרבנו מקורם בשורה ארוכה של מקורות, רובם ככולם הצליחו איכשהו להימלט מהפיקוח והבקרה הנדרשים על-ידי משרדי הבריאות והחקלאות והמטרה המשותפת למשתמשים ברעלים השונים והמגוונים היא אחת: כסף.
השימוש ברעלים, שעל חלקם נעמוד בהמשך, תכליתם להאריך את חיי-המדף של המוצר, להעניק לו צורה וצבע וטעם שיגרמו לנו לרצות להמשיך לרכוש אותו, להגן על תעשיות-ענק של מוצרי מזון שונים מירקות ופירות, עבור בבשר, עופות ודגים וכלה במשקאות, תוספי-מזון ומוצרי מתיקה למיניהם ובכלל זה פירות-יבשים. כל דברי המזון הללו מכילים כמויות משתנות של רעל, חלקו גלוי ומסוכן וחלקו נסתר ומסוכן עוד יותר ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לצרוך המוצרים הרעילים, תוך התעלמות מהסכנה הבריאותית הנשקפת לנו, סיפור שראוי לדיון נפרד בכל הקשור למורכבות נפש-האדם.
בשלב הזה נעמוד בקצרה על המוקדים הרעילים ביותר המצויים בסל-המזון שלנו:
הבשר שאתם אוכלים : כדי למנוע התפרצות מגיפות ('הפרה המשוגעת' בשנת 2002 בארץ) או מגפת 'הפה-והטלפיים' (2004) או 'שפעת החזירים' (2009), אשר גורמים הפסדי ענק לתעשיית-הבשר, נוהגים להכניס לתערובות המזון של חיות-המשק תרופות אנטיביוטיות שונות. כך התברר למשל כי בארה"ב 80% מהאנטיביוטיקה משמשת לבעלי-החיים בתעשיית-הבשר, הביצים והחלב וגם דגים, עופות ועגלים 'זוכים' לקבל חומרים אנטיביוטיים. מעבר להכנסת האנטיביוטיקה לחיות בתעשיית-הבשר ולכל היתר, התברר במרוצת הזמן כי יש די והותר חיידקים שפיתחו עמידות בפני האנטיביוטיקה והם מערימים על התרופה הזאת וגורמים לחללים בקרב חיות-המשק, או שעושים דרכם באמצעות החיות שמוצאות דרכן לצלחת שלכם ללא הפרעה!.
השילוב בין יצרני-התרופות ל'לובי' החזק של חברות-חקלאיות, הביא גם לתוספות של 'זרזי גדילה' שנועדו להעשיר את המזון של בעלי-החיים המגיעים בסופו של תהליך לצלחות שלכם. בקבוצה הזאת מצויים חומרים כגון סלבומיצין (במינון של 5 גרם לטון) ,צינק בציטרצין (50-100 גרם לטון) ,בציטרצין (55 גרם לטון) ,וירג'ניאמיצין (20 גרם לטון) , ומקסוס (5-7 גרם לטון).
בישראל קיים היתר לתוספת אותם 'זרזי גדילה' למזון לבהמות במינון מוגדר ובמועדים קבועים, אלא שבישראל כמו בישראל, אין על כך שום פיקוח ובקרה ואכיפה כך שכמות 'זרזי הגדילה' הללו (שהם רעלים כשלעצמם!) אינה מוגבלת בפועל.
למי שלא יודע, הרי שבנוסף להזרקת אנטיביוטיקה לבשר שאתם אוכלים, מזריקים לתוכו גם מים! לבשר המעובד בישראל נוהגים להזריק כמויות של מים והיא המדינה היחידה בעולם בה מותר התהליך הזה על בסיס 'חוק הבשר ומוצריו-1994' וזאת על רקע האיסור לייבא בשר לא מוכשר. הכשרת הבשר מתבצעת באמצעות המלחה והדבר גורם לבשר לאבד 10% מערכו ולכן, על-מנת למנוע הפסדים, אושרה בארץ הזרקה של עד 10% מים, אולם בפועל מזריקים 40%-50% מים, כולל חומרים שנועדו לספוג את המים בבשר כמו למשל ג'לטין. אגב הזרקת המים לבשר גם מקטינה את החלבון המצוי בו וגורמת עקב כך ירידה תלולה באיכותו התזונתית!.
נקניקיות, המבורגרים, קבב, נקניק מסוגים שונים, מכילים תוספים שנועדו להעניק טעם ומרקם למוצר שמבוסס על בשר באיכות נמוכה. התוספים תורמים ליצרנים להקטנת עלויות ומאפשרים לצרכנים לקבל מוצר שאולי נראה טוב, אבל רחוק מהדבר האמתי. החומרים הללו כוללים כאמור מים, חלבון צמחי, פוספטים, ג'לטין, צלולוזה, סודה לשתייה, שמרים, עמילנים שונים, סודיום, אסקוברט וחומרי טעם וריח, כמו למשל מונוסדיום, ג'לוטומט ותבלינים. אגב כך יש לציין כי בשנת 2004 חוקקה הכנסת חוק, ביוזמתה של ח"כ לשעבר לאה נס ולפיו חל איסור על הזרקת מים לבשר טרי וקפוא, אבל עדיין מאפשר זאת לבשר מעובד.
בתפריטי החיות שאתם אוכלים, מצויים גם תוספי-מזון כימיים שנועדו לשפר תשואתם הכלכלית כמו למשל ה'ארסן' אשר מצוי בחומר שנקרא 'רוקסרזון' שנועד לדכא מחלות-מעיים בעופות. ה'ארסן' משמש גם רעל בהדברה חקלאית ובישראל חל איסור להאכיל עופות ב'ארסן' או אפילו לשווק עופות שניזונו מהחומר הזה, אולם ממשיכים לשווק אותו בתוסף-מזון לעופות בשם '3 נטרו-20' וגם בתוסף ששמו 'קופוליק' שמיוצר בהודו ובסין.
רעלן נוסף שנמצא בבשר הוא ה'קדיום'. מדובר במתכת רעילה שחשיפה מצטברת אליו פוגעת בכליות ובעצמות ואותו 'קדיום' נמצא בכמויות גדולות בדשנים של החקלאות ובמים מזוהמים, מקורות המזון והשתייה של בעלי-החיים, בדרכם לצלחת הביתית או למסעדות-הבשריות!.
על כל אלה צריך כמובן להוסיף חיידקים כמו סלמונלה, ליסטרייה ואי-קול. בזכות מנגנון התנגדות ועמידות בפני אנטיביוטיקה שפיתחו החיידקים, נוצר מצב לפיו כ-30% מהעופות נושאים חיידקי סלמונלה. החיידקים מגיעים לבעלי-החיים באמצעות המזון שניתן להם במשקים הגדולים ומדובר בדרך-כלל בתערובת המכילה דגנים וקמח-בשר (שעשוי מבעלי-חיים שנטחנו לשם כך עד דק) וזאת משום שקמח-הבשר מכיל חלבון זול לייצור.
לקמח-הבשר בו מאכילים את הבהמות, מתווספת צואת-עופות! בדו"ח מבקר-המדינה נחשף כי עגל אחד מובאס בכמות ממוצעת של 1.5-3 ק"ג צואת-עופות ביום! בסך-הכל נצרכים בישראל, על-פי מבקר-המדינה,יותר מ-175 אלף טון צואת-עופות בשנה והיא מכילה כמובן גם שאריות של תרופות, חיידקים ו'זריזי גדילה'...
בתוך כל אלה מצויה גם התערובת הניתנת לתרנגולות ואשר מכילה חומרים ממוחזרים כמו שמן-דגים, קמח-דגים, קמח-בשר, נוצות וזבל-עופות וכמובן אנטיביוטיקה מאיצי-גדילה ועוד חומרים כימיים. המזון שאוכלות החיות, התנאים בהם מגדלים אותן והחומרים שמחדירים להן, נועדו כולם להגדיל את הרווחים מנתח-הבשר שהם יהפכו להיות ועוד לא דיברנו על הגיהינום השורר במשחטות...
הדגים שאתם אוכלים : כ-20% מהדגים שאוכלים בישראל גדלים בברכות ומדובר בממוצע של כ-18 אלף טון, אליהם יש להוסיף כ-135 אלף טון דגים מיובאים ו-2500 טון מדייג בים ובכנרת וכמות דומה של דגים שמגדלים בכלובים. הסוגים האהובים ביותר בארץ הם האמנון,(שחלקו מיובא מסין!) הקרפיון, הדניס והבורי וכולם גם יחד עלולים להיות נגועים בחיידקי סלמונלה, ויברי, אי-קולי ועוד רעות חולות.
מרבית הדגים שמגדלים חיים במים מלאי הפרשות מזוהמות, בעיקר באמוניה ובניטריטים ונגועים בטפילים, כתוצאה מהצפיפות השוררת בברכות-הדגים, כמו גם מתולעים, כינים וטפילים. כדי להמית את הדגים, לפני שהם עושים דרכם לצלחות שלכם בבית או במסעדות, משתמשים ב'פורמלין' וכן ב'רומקס'. איגוד הבריאות-העולמי כבר אסר את השימוש ב'פורמלין' לאחר שהוכח כי מדובר בחומר מסרטן ואילו ה'ברומקס' הוא המקבילה התעשייתית של ' K-300'!
צריך גם לזכור כי מחלה שכיחה אצל הדגים היא ה'סטרפטוקוקוס', מדובר בחיידק מסוכן בעיקר לנשים בהריון שעלול לעבור לעובר ולגרום להפלות. חיידק זה מסוכן גם לקשישים והוא נמצא בעיקר בדגי ה'אמנון'.
תופעה אחרת המוכרת בדגה, היא המצאות כספית-רעילה שלמעשה הופכת אותם, אם לא מתגלה הדבר מבעוד מועד, לסוג של פצצת-רעל מתקתקת.
חומרי הדברה בירקות ובפירות שאנו אוכלים : במשך שנים ממושכות כבר התריע ארגון 'אדם טבע ודין' על כך שהציבור בישראל חשוף לחומרי-הדברה במזון ברמה מסוכנת לבריאות ואשר חורגת מהממוצע במדינות מפותחות. השימוש בחומרי-הדברה נהוג בעולם על-מנת לשמור על צמחים ממזיקים, אבל הם חודרים לצמח ולמזון המגיע לצרכנים ומדובר בחומרים רעילים.
בישראל אחראי משרד-החקלאות על התוצרת הטרייה מהשדה עד השיווק ומשרד-הבריאות אחראי מנקודת השיווק ועד לצרכן אולם הצרה היא שבשני הגופים הללו, למרות המודעות שנעשה שימוש בחומרי-הדברה, אין די פיקוח וגם אין מספיק דגימות לחשיפת החריגות של השימוש בחומרי-הדברה.
ידוע הדבר כי בישראל נעשה שימוש יתר בחומרי-הדברה בפירות וירקות בכמות גבוהה מהמותר (יש גם שימוש נרחב בחומרי-הדברה בחסה ובתות-שדה לטובת שומרי-המצוות, המבקשים למנוע מתולעים וחרקים לא נראים להיכנס למוצרים אלה מטעמי-כשרות) ומכאן שנעשה למעשה שימוש בזרחנים ובאורגנים האסורים לשימוש למשל באירופה, אלא שהתחום הזה פרוץ לחלוטין ומרבית חומרי-ההדברה בהם עושים המגדלים שימוש הם סינטטיים ורעילים.
הביצים שאתם אוכלים : חיידקי הסלמונלה כבר מצויים בשורה ארוכה של מוצרים מהחי והצומח ובהם עופות, בשר-בקר, סלטים שונים, חלב שלא עבר תהליך פסטור ובביצים. מדובר בחיידק צואתי שחי במערכת העיכול של בני-אדם וחיות שונות ועלול לפגוע בבריאות, לא פעם אף בצורה חמורה.
כאשר מדובר בביצים נגועות בסלמונלה מתעוררת כמובן בעיית הגילוי המוקדם של החיידק ומאחר שמדובר בכמויות אדירות של ביצים המשווקות לצרכנים, גדולה עוד יותר הסכנה משום שמקור הביצים במטילות נגועות, בעופות שהוזרקו בהן חומרים כימיים שונים, שנועדו לפתח אותן ובמזון זול ולא נקי שניתן להן. לולים שלמים כבר חוסלו בגלל מחלות שונות שנתגלו בהם אבל הדבר לא מנע חדירת ביצים נגועות לשווקים, כמו גם עופות שחוטים שמהר מאוד הפכו ל'שניצלים' האהובים על הישראלים.
הזהירות המתבקשת מביצים יכולה להסתייע באמצעות הקפדה על כך שהן שהו בקירור כנדרש וכי לא פג תוקף שיווקן, שאם לא כן מדובר בסכנה של ממש להרעלה.
חומרי טעם וצבע שאנו אוכלים ושותים : תוספי-מזון כימיים, במהלך הכנתם או אחסונם, הופכים לחלק מן המזון והם נועדו למעשה להארכת חיי-המדף של המזון. מדובר בצבעי-מאכל, מעכבי חמצון, חומציות, חומרים מייצבים, מסמיכים, ממתיקים ועוד.
חלק מצבעי-המאכל מבוססים על נפט ואחרים מכילים חומצות חנקניות ו'בנזן'- חומר שכאמור אסור לשימוש על-פי משרד-הבריאות, נוכח העובדה שהוכח כי הוא מסרטן. החומרים הללו מוכנסים לדברי-מזון ומשקאות ומחולקים ל-3 קבוצות עיקריות:
* צבעי זפת ופחם, המעניקים גוונים של צהוב, כתום ואדום.
*צבעי 'אזו' המצויים ביותר ממחצית מוצרי המזון והמשקאות ומכילים חומרים סינטטיים ובהם חנקן וחומצות חנקניות.
*צבעים טבעיים המופקים ממזון, כמו צבע-קרמל שמיוצר מסוכר ומצוי בכמות גדולה ב'קוקה קולה' וכן 'בטאקוטרן',
החומרים המסוכנים ביותר הם 'אזורובין' (אדום) , 'אינדיגו קראמין' (כחול). 'טרטזין' (צהוב) ,'סנסט-ילו' ( כתום) ו-'פונסו אלרה' (אדום). מי שמבקש לעקוב אחריהם יכול לעשות זאת באמצעות קרטיבים צבעוניים, משקאות תוססים וממתקים צבעוניים, שהרי כולם מכילים כמות גדולה של חומרי טעם וצבע, רעל של ממש!
פירות יבשים שאנו אוכלים : מבלי לקלקל חלילה את אווירת טו' בשבט שחל בשבוע הבא, קשה לפסוח על הפירות היבשים המכילים גם הם רעלים.
נכון שפירות יבשים מכילים גם ויטמינים ומינרלים חיוניים, סידן, ברזל וסיבים בריאים, אבל ראוי לזכור כי יש בהם חומרים משמרים בכמות גדולה ותוספים מאוד לא מומלצים, כמו סולפיט, גופרית דו-חמצנית, שמן-שעווה, צבע-טרטרזין והמון סוכר, כך שמדובר בעוד סוג של רעלים שאנו אוכלים, מבלי לתת על כך את הדעת.
בשורה התחתונה אפשר לקבוע כי מרבית המזון שלנו מכיל סוגים שונים של רעלים, בדרך-כלל כאלה שמוסתרים על-ידי היצרנים, או שאינם גלויים לצרכנים שאינם מודעים לקיומם. מכל אלה עולות שתי המלצות: לבדוק ולבחון היטב את הרכיבים המתפרסמים על מוצרי המזון והשתייה הנמכרים ולא להאמין לפרסומים אודות מוצרים נטולי צבע-מאכל או חומרים משמרים, כי אין חיה כזאת.
גלוי נאות: מחבר המאמר הזה צמחוני (מטעמים עקרוניים של צער בעלי-חיים).
מי יודע כמה כספית-רעילה יש בדגים האלה בדרכם לצלחת שלכם?!