הסיפור המדהים של אשר-אוסקר אדר !

הערה: הסיפור המתפרסם כאן מופיע בשם 'הנביא' בספר 'קניה-אהובתי' שכתבתי ואשר נמצא בשלבי עריכה אחרונים.

אוסקר אדר נולד ב- Lauf לא הרחק מנירנברג גרמניה בשנת 1925 לזוג הורים קאתולים ווילהלם וסופי ולימים נולדה במשפחה גם אחותו הילדה. האב עבד כאיש-אחזקה בתחנת-כוח מקומית ואוסקר למד בבית-הספר בעיירת הולדתו, שם נחשף לראשונה לתנועת-הנוער הנאצית ונשבה בקסמיה. הוא גילה עניין רב בתנועה הנאצית ובהדרגה דבק בה והיה פעיל בולט בשורותיה עד שלפני הגיעו לגיל-18 התגייס לצבא הגרמני והודות להתעניינותו במכניקה ומדעים הוצב ב'לופטווהפה' חיל-האוויר הגרמני. מרבית הזמן הוצב אוסקר אדר בבסיס באוסטריה ומעולם לא נודע על פעילותו כטייס-קרב עד שבשלהי מלחמת-העולם השנייה נפל בשבי האמריקני לאחר שמטוסו הופל. הוא שוחרר מהשבי זמן קצר לאחר המלחמה, בעוד אביו ווילהלם ששירת בצבא-הכיבוש הגרמני בצרפת, ישב גם הוא כמחצית השנה בשבי עד שחרורו וחזרתו הביתה לגרמניה המובסת.

השחרור מהשבי ומהצבא וסיום המלחמה הציבו את אוסקר אדר בתחנה הבאה של חייו כאשר התקבל לעבודה בבנק-הלוואות בפרנקפורט, אלא שאז נחשף לראשונה לזוועות שביצעו הנאצים במהלך המלחמה ולשואה הנוראה שהתרחשה בגללם. החשיפה הזאת יצרה סדקים עמוקים באמונתו ודבקותו של אוסקר אדר בנאציזם ואט-אט חל שינוי מהותי ביחסו לתנועה שהמיתה אסון כה גדול על אירופה בכלל ועל גרמניה בפרט.

במקביל החליט גם לשנות את דרכו המקצועית והחל ללמוד משפטים עד שהוסמך לתואר דוקטור במקצוע זה, אלא שנפשו הסוערת לא הניחה לו להתמסד חרף השכלתו החדשה ובניגוד לדעת אביו ווילהלם, יצא למסע למזרח-הרחוק ולהודו, שם גילה עניין רב בגישה של חלק מהכתות ההודיות לחיים ולא הסתיר את התלהבותו מתורתו ודרכו של מהאטמה גנדי. כעבור זמן מה המשיך לנדוד צפונה לכיוון הרי ההימאלייה, פגש קבוצת מאמינים 'סופית' ואף החל ללמוד בודהיזם, מה שהוביל אותו לשקוע בכתבי-קודש וב'ברית החדשה' ומשם באופן טבעי נמשך לתנ"ך וליהדות. לא ברור באיזה פרק זמן התרחש התהליך הזה אבל בסופו של דבר מצא עצמו אוסקר אדר כמי שמאמין באלוקי ישראל וכמי שהחליט כי רק בארץ-ישראל ימצא מנוחה לנפשו הסוערת.

סביר להניח כי סייעה לכך פגישתו עם נוצרייה יווניה בשם אברילייה שעבדה בישראל בדרכה להודו לטפל שם במצורעים ואשר סיפוריה על ארץ-ישראל עוררו בקרבו התרגשות והתלהבות כאחד כך שבסופו של דבר ולאחר מסע ממושך מהמזרח-הרחוק הגיע אוסקר אדר בשנת 1957 לירושלים.

בעת שהותו בירושלים החליט לרדת ולסייר בים-המלח ושם נפגש באותה השנה עם הסופר אהוד בן-עזר שלימים סיפר כי דמותו של אוסקר אדר העניקה לו את ההשראה לכתיבת ספרו 'אנשי סדום' (עם-עובד 1968) אף על-פי שאוסקר עצמו טען לימים כי כלל אינו זוכר את המפגש עם בן-עזר. אחרי הימים שעשה בים-המלח חזר לירושלים ושם נפגש עם הפרופסורים מגנס , ארנסט סימון, דוד פלוסר ומרטין בובר ('הייקים') שכיוונו אותו להיפגש עם מרדכי תל-צור בקיבוץ הזורע. מאחר שתוקף ה'ויזה' שלו מוגבלת הייתה ל-3 חודשים בלבד נאלץ אוסקר לצאת את הארץ ולחזור לגרמניה במסע ארוך שחצה את תורכיה, יוון ויוגוסלביה ובהגיעו למולדתו החליט משום מה להשתקע למשך זמן מה דווקא במזרח-גרמניה בה עשה כשנה ומחצה עד שבשנת 1959 חזר לישראל ולקיבוץ הזורע, שם החל ללמוד עברית באולפן ובמקביל עבד בבית-יתומים בקריית-ביאליק.

אותה העת פגש אוסקר את אדריאן, עולה חדש מרומניה ובין השניים נרקמו יחסי חברות הדוקים, מה שהוביל אותם לרכוש חלקת אדמה של 8 דונמים מידי אסתר קרנסקי ב'רמת השניים' ביקנעם. (חלק מנחל השופט ברמות-מנשה שנקרא על-שם יואב זולר ויצחק קליצ'בסקי השומרים שנרצחו במהלך המרד הערבי בשנת 1936 כאשר שמרו על מטעי המושבה יקנעם. 'רמת השניים' הייתה נקודת התיישבות שכעבור זמן קצר ננטשה).

אוסקר ואדריאן התגוררו במגדל-שמירה משנות ה-30 בלי חשמל ומים אבל עיבדו את הקרקע והקימו לעצמם שני צריפים למגורים ולהשכרה וכבר הגו רעיון להקים בקתה נוספת שתשמש מעין 'צימר' עבור מטיילים. הוריו של אוסקר הגיעו אז ארצה לבקר אותו וכאשר חזרו לגרמניה שלחו לו 1000 מרק לרכישת הבקתה החדשה.

באותה תקופה חל מפנה חד בחייו של אוסקר כאשר גילה כי נחלת שבט אשר כללה כפי הנראה גם את יקנעם שהרי שלטה על החוף הצפוני של ארץ-ישראל בואכה צידון ולכן החליט להוסיף לשמו את שם השבט וכך היה לאשר-אוסקר אדר. בתוך כך החל להגביר את לימודי היהדות שלו כשהוא נעזר ברב יצחק-מאיר חרל"פ מיקנעם, ממנו למד גם כיצד להתפלל ולמעשה החל בתהליך ממושך של גיור.

אשר-אוסקר אדר האמין בכל ליבו בהשכנת שלום בין יהודים, נוצרים ומוסלמים ועל רקע זה אף חיבר מאמר שהכתיר בשם 'שאלו שלום ירושלים' ואשר עותק שלו הגיע גם לסופר אהוד בן-עזר אבל הוא נתן ביטוי מעשי נוסף לגישתו כאשר קרא לחלקה המשותפת לו ולאדריאן ביקנעם בשם 'עמק השלום'.

בשנת 1967 זמן קצר אחרי מלחמת ששת-הימים חזר אשר-אוסקר לבקר את הוריו בגרמניה להודיע להם כי החליט להתגייר אלא ששם קיבל את ההודעה על כך ש'עמק השלום' נשרף כולו ועלה באש. כאשר חזר ארצה התברר כי החשד להצתת הבקתות שלו ושל אדריאן נפל על אוסטרי בשם הרמן שהתיישב במקום וביקש כפי הנראה להשתלט עליו.

אשר-אוסקר אדר השלים את תהליך הגיור שלו בבית-הדין הרבני בחיפה והיה לאשר-אברהם בן-אברהם. הוא גם נשא לאשה את נעמי, פליטת-שואה מצ'כסלובקיה ואם לבת מנישואיה הקודמים, בטקס שניהל הרב עדין שטיינזלץ המנוח. הוא עזב את יקנעם ועבר לירושלים שם החל ללמוד בשנת 1969 לתואר במחשבה-יהודית ואז הגיע איכשהו לגוש-שגב לפגישה דרמטית עם גינטר דויטקהום, ממנו רכש את הבית שהקים הגרמני שהגיע למקום מנהריה. (סיפורו מתואר בהרחבה בספרי 'קניה-אהובתי)

אשר-אברהם בן-אברהם התגורר עם רעייתו נעמי ובתה בבית שבגוש-שגב והמשיך להיות פעיל ב'אגודת הידידות בין יהודים למוסלמים' עד פטירתו בשנת 2013.

גינטר דויטקהום, גרמני נוצרי תימהוני שהגיע בשנת 1963 לנהריה, שם הקים פרויקט בשם 'אוהל מועד' בתוך גן ענק ומלבלב שטיפח. לימים נודע האיש כ'נביא' שהטיף לעבודת-השם ולאהבת הבריות ואף הוסיף את השם 'גדעון' לשמו הפרטי. תקופתו של 'הנביא' בנהריה הסתיימה כאשר התחבר לאשה גרמנייה שהגיעה ארצה והשניים עזבו את עיר 'הייקים', עברו תחילה לגוש-שגב שם הקימו את הבית שמכרו לאשר-אוסקר אדר ולאחר מכן עברו להתגורר ב'בעל חצור' לא הרחק מהכפר הערבי סילוואד בבקתה שבנו.

בחודש פברואר 1973 נרצח גדעון-גינטר דויטקהום 'הנביא' בבקתה בה שהה על-ידי עיזאת מוחמד חליל ועבדאללה אבו-פרדה. על השניים נגזרו עונשי מאסר-עולם בגין הרצח אולם הם השתחררו ממאסרם בשנת 1985 במה שנודע כ'עסקת ג'יבריל'. גופתו של 'הנביא' נקברה בבית-הקברות הפרוטסטנטי על-יד בית-לחם ולא ידוע על מבקרים שעלו מאז לקברו וגם לא ברור אם עשה זאת אותו אשר-אוסקר אדר במהלך 40 השנים שחלפו מאז הרצח ועד פטירתו...

הסיפור המיוחד הזה כמעט שלא מוכר ולא ידוע אלא בקרב הדמויות שהכירו הן את 'הנביא' דויטקהום וכן את בעל 'עמק השלום' ביקנעם אשר-אוסקר אדר. מעבר לכך שמדובר בסיפור על אודות אנשים יוצאי-דופן שהחליטו לחרוג ממנהג אבותיהם ולקשור נפשם בארץ-ישראל, במיוחד מהיותם גרמנים-נוצרים ומי שתמכו במהלך חלק מחייהם בנאצים, מדובר בפרשה מרתקת שמזמינה להשקיע מחשבה בסוגיה שכבר לא מעסיקה אותנו בדבר הקשר החריג והמוזר בין גרמניה לישראל, בין גרמנים ליהודים על כל המשתמע מכך.

הסיפור המשולב של גדעון-דויטקהום ואשר-אוסקר אדר אינו הראשון שמבטא קשר עמוק ולגמרי לא מובן בין גרמניה לישראל, קשר שעובר כחוט השני לאורך כל הדורות, החל מהשתתפות גרמנים במסע-הצלב לארץ-ישראל בשנת 1147, עבור בחיבורים דתיים וחברתיים לארץ-הקודש והתנחלות אגודות גרמניות בארץ כמו ה'טמפלרים' ואחר-כך הכת הגרמנית הנוצרית בית-אל שתקעה יתד במושבה זיכרון-יעקב, שלא לדבר על 'הסכם השילומים' עם ממשלת גרמניה בשנות ה-50 ועוד אירועים רבים שקשרו בין גרמניה לישראל כשמעל לכל מרחף כמובן ענן-השואה העכור והנורא.

יכול להיות שרק העוסקים בהבנת נפש האדם מסוגלים להבין את מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה במאות השנים שעברו בין גרמנים ליהודים ובין גרמניה לישראל ומכאו שסיפורם של אשר-אוסקר אדר וגדעון-גינטר דוייטקהום, עד כמה שנראה מוזר ומפותל, אינו חריג כל-כך. בסופו של יום מדובר בשתי דמויות שקשרו נפשן לארץ-ישראל, כל אחת בדרכה המיוחדת, למרות הרקע המשותף להן ובו מרכיב דתי דומיננטי ואולי גם תחושה של צורך לכפר על מעשי-אבות.

צריך לזכור כי למרות ההכללה המתבקשת באשר לגרמנים והקשר שלהם ליהדות ולארץ-ישראל אין לגזור גזרה שווה ביניהם שהרי 'הטמפלרים' שהיו בארץ הזדהו עם הנאצים לעומת קבוצות גרמניות אחרות שהביעו הסתייגות פומבית מהנאציזם ובתוכם גם ה"ה אדר ודוייטקהום. בכל מקרה מדובר בסיפור חיים מרתק מבית-היוצר של הגרמנים, שנראה כי עד עצם היום הזה טרם השכילו כיצד לחיות בשלום עם 'הבעיה היהודית'...

מאחורי החזות הזאת מצויות נפשות סוערות שייצרו סיפור מרתק