הזדמנות לקיים שיח-ציבורי גלוי על הגזענות בחברה הישראלית-יהודית

רצח ג'ורג' פלוייד בארה"ב בידי שוטר לבן שחנק אותו למוות בנוכחות חבריו השוטרים, הצית אש גדולה ברחבי אמריקה ועד מהרה הפכו הפגנות המחאה הענקיות גם למעשי ביזה של כנופיות עברייניות, מה שפגע לא מעט במאבק הלגיטימי של האוכלוסייה האפרו-אמריקנית נגד אי-השוויון בחברה האמריקנית ונגד היחס הברוטלי של המשטרה דווקא נגדה. הגזענות האמריקנית הלבנה כלפי 'השחורים' באמריקה לא החלה היום ושורשיה העמוקים נעוצים בחברה האמריקנית כבר יותר ממאות שנים, כאשר הובאו אליה אלפי עבדים מאפריקה והיא המשיכה שנים ארוכות להתבסס ולהיות חלק בלתי נפרד מ'התרבות' הלבנה בעיקר בארצות-הדרום של ארה"ב אבל לא רק.

האפליה הגזענית כלפי האוכלוסייה השחורה נמשכה גם כאשר נפסקה העבדות ואפילו שנים רבות לאחר מאבקם הממושך של 'השחורים האמריקנים' לקבל זכויות שוות ובכלל זה את הזכות לבחור וגם אחרי שהנשיא ג'ונסון המשיך את דרכו של הנשיא קנדי (שנרצח) והעניק להם בשנת 1965 שורה של זכויות-אזרח המעוגנות בחוקה האמריקנית. אחר-כך אפילו נבחר בארה"ב הנשיא השחור הראשון בתולדותיה ברק אובמה, אבל גם זה לא הביא עמו את השינוי המתבקש, כי לגזענות האמריקנית הלבנה יש כפי הנראה שורשים כל-כך עמוקים עד שארה"ב תזדקק אולי לעוד מאות שנים, עד שתפטר מהמחלה הנפשית הממארת הזאת.

האירוע המסעיר של רצח ג'ורג' פלוייד על-ידי שוטר לבן, אינו הראשון שמתרחש וסביר להניח כי גם לא האחרון וכך גם העובדה לפיה אפליית 'השחורים' ב'ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות' תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מ'תרבותה', אלא שאנחנו מצאנו עניין מיוחד דווקא באירוע שחרג מגבולות ארה"ב, על רקע הרצח המדובר ואשר התרחש בבריטניה.

הזעם והפגנות המחאה על רצח ג'ורג' פלוייד המשיכו להסעיר לא רק את ארה"ב, אלא הגיעו למקומות רבים נוספים בעולם ובהם צרפת, דרום-קוריאה(!) ובריטניה, כאשר מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות להביע הזדהות עם האמריקנים 'השחורים' ולמחות נגד האפליה וההתעמרות 'הלבנה' בהם.

עד כמה שנראה אולי הדבר מוזר, דווקא האירועים הללו יכולים לשמש לנו הזדמנות נאותה לקיים סוף-סוף שיח-ציבורי גלוי על המתחולל בחברה הישראלית-יהודית בכל הקשור לגזענות השוררת כאן, לפני שאירועים מסוג זה יתרחשו בישראל ויגמרו בבכי...

יכול מאוד להיות שלא היינו מתעכבים כלל על המחאות וההפגנות הללו בעיקר בבריטניה, אלמלא נתקלנו בפרסומים וצילומים אודות אלפי תושבים בריטים שנטלו אף הם חלק פעיל בהפגנות המחאה ובדרכם הוציאו את זעמם ותסכולם נגד פסלים שונים, של דמויות מן העבר הבריטי 'המפואר', שהיה ביטוי להיסטוריה רוויית-דם וגזענות מבית-המלוכה הבריטי. לאחר שפגעו המפגינים בפסלים של ווינסטון צ'רצ'יל ('הוא היה גזען') ועוד דמויות ברחבי לונדון, פשטה המחאה למקומות נוספים באי-הבריטי וכך הגיעה לעיר בריסטול, שם התרחש האירוע שכל-כך משך את תשומת ליבנו, כאשר מפגינים זועמים השליכו למי הנמל של העיר בריסטול את פסלו של אדוארד קולסטון.

נודה על האמת כי עד לאותו רגע, לא ידענו מי האיש אשר זכה בכבוד הרב שיציבו במרכז בריסטול פסל על שמו ואשר כ-125 שנים לאחר מכן, ישליכו אותו למים המזוהמים של נמל-בריסטול וכאשר נחשפנו לסיפור, שמאחוריו גילינו בפעם המי-יודע-כמה, כי לגזענות האמריקנית שלוחות רחבות ידיים ושורשים עמוקים גם ב'בריטניה הגדולה' וכי גם בקרב הבריטים עדיין שורדת באופן לא מפתיע הגזענות הזאת.

אז מי היה אותו אדוארד קולסטון?

האיש הזה נולד בעיר בריסטול בשנת 1636 ולימים נודע גם כפילנטרופ, איש-עסקים מצליח וחבר-פרלמנט. הוא היה מעורב בעסקים עם 'החברה הממלכתית לסחר באפריקה' בין השנים 1680-1692 שעסקה במיוחד בסחר-עבדים. החברה הזאת הובילה כ-84 אלף גברים, נשים וילדים אפריקנים שנסחרו לעבדים במערב אפריקה, כאשר כ-19 אלף מהם מתו בדרכם לאיים הקריביים, כשאדוארד קולסטון משלשל לכיסו הון-עתק הודות לסחר-העבדים של החברה בה היה גורם מרכזי.

אגב כך ראוי להזכיר אולי למרבה הפליאה, כי גם הפילוסוף האנגלי המפורסם ג'ון לוק, היה אף הוא חבר באותה חברת-סחר, למרות שזכה בשם עולמי כ' אבי הליברליזם' ושינה במקצת את דעותיו כלפי סחר-העבדים...

יש להניח כי אדוארד קולסטון ביקש לכבס את מצפונו נוכח העיסוק בסחר-עבדים ולכן תרם כספים רבים לטובת בתי-תמחוי וכנסיות בעיר מולדתו בריסטול ושמו הונצח במקומות רבים בעיר ובכלל זה בדמות פסל גדול שהוצב במרכזה של בריסטול ואשר הושלך השבוע למי הנמל במחאה לא רק על רצח ג'ורג' פלוייד בארה"ב הרחוקה, אלא בעיקר נוכח המדיניות הגזענית של הבריטים בביתם ובמושבות שניהלו ברחבי העולם ובמיוחד על רקע העובדה שמדינה שלימה השלימה עם הנצחת סוחר-עבדים, כאחד מסמלי התרבות שלה!.

אדוארד קולסטון מת בשנת 1721 ובשנת 1895 הציב הפסל ג'ון קאסידי את פסלו במרכז בריסטול, שעמד על כנו כ-125 שנה עד השבוע הזה. בעקבות השלכת הפסל של סוחר-העבדים למי הנמל הגיעה תגובתה של פריטי פאטל, מזכירת-הפנים של הממשלה הבריטית, אשר אמרה לא פחות ולא יותר, כי השלכת הפסל 'היא מעשה מחפיר לחלוטין'... לתפיסת עולמה של הגברת הזאת, השלכת הפסל של סוחר-עבדים בריטי ראויה לגינוי אבל הצבתו במרכז העיר במשך 125 שנה אינה 'מעשה מחפיר' אלא אות ומופת ל'תרבות הבריטית הנאורה'!.

האמת ניתנת להיאמר, כי מי שקצת בקיא בהיסטוריה הבריטית לא צריך להיות מופתע מהסיפור הזה, נוכח הפשעים נגד האנושות שביצעה 'האימפריה הבריטית' בכל מקום בו שלטה ברחבי העולם ובכלל זה במזרח-הרחוק ובעיקר ביבשת-אפריקה, שם הקימו בקניה מחנות-ריכוז בהם כלאו, עינו ורצחו יותר מ-120 אלף אסירים משבט ה-KIKUYU שביקשו לגרש את הבריטים מארצם ורשימת הפשעים של 'הממלכה המיוחדת' עוד ארוכה מאוד.

זאת וגם זאת: מי שהתיימרה במשך שנים להתהדר בצביעות בהנחלת תרבות ליברלית מפותחת ובמשטר מלוכני מכובד, עסקו בפשעים חמורים נגד האנושות, תוך רמיסת זכויות של עמים, בגזענות וכמובן בסחר-עבדים, בו היה אותו אדוארד קולסטון מהמובילים שאף זכה בכבוד להיות מונצח שנים כה רבות בפסל שהושלך סוף-סוף לנמל בריסטול.

אבל איך קרה שבמשך תקופה כה ארוכה לא נמצאו בבריטניה מי שעברו על ההנצחה המבישה הזאת ללא תגובה או מחאה? כיצד הסכימו מיליוני תושבים בבריטניה בכלל ובעיר בריסטול בפרט, לעבור בשתיקה על עצם הנצחתו של סוחר-עבדים, לא רק בפסל הזה אלא במקומות רבים נוספים בעיר? מדוע רק עכשיו, על רקע רצח ג'ורג' פלוייד מעבר לאטלנטיק, התעוררו התושבים ונזכרו כי מדינתם מנציחה בכבוד רב דמות שעסקה באחד 'מקצועות' הבזויים והנאלחים בתולדות האנושות?

למצער אין לנו תשובה משכנעת ומניחה את הדעת, למעט הידיעה כי גם בריטניה 'הגדולה', חרף השינויים הגדולים שהתחוללו בה בכל הקשור לזכויות המיעוטים (והנשים?) עדיין גזענית וטרם השתחררה מהמחלה הנפשית הממארת הזאת לחלוטין. אחרת קשה להסביר לא רק את תופעת הנצחתו רבת השנים של סוחר-עבדים בריטי (וחבר פרלמנט!) אלא בעיקר את העובדה שעד השבוע נמשכה הנצחתו ללא הפרעה ואולי ההוכחה הטובה ביותר להשערה בדבר הגזענות הבריטית, מצויה בדברי אותה מזכירת-מדינה שמיהרה להוקיע את השלכת הפסל למי נמל בריסטול ולא את עצם קיומו הממושך?

הנה כי כן, אירוע מרתק בשולי רצח ג'ורג' פלוייד האמריקני בידי שוטר לבן, מה שמזמין לחשוב על העובדה כי הגזענות והשנאה של האדם-הלבן למיעוטים שאינם בני צבעו ועדתו, עדיין מצויה בכל מקום ונראה כי היא גם מתכוונת להישאר כאן עוד זמן רב.

זאת אולי הזדמנות נאותה לקיים שיח-ציבורי גלוי על הגזענות בחברה הישראלית-יהודית לפני שגם כאן זה יגמר בבכי...

האיש הזה אוצר בחובו סבל של מי שנולד וחי במחלה-נפשית ממארת של גזענות-לבנה. ומה אצלנו?

הערה: מי שמבקש ללמוד יותר על אודות הגזענות הלבנה בארה"ב, מומלץ בחום רב ספרו של David r. Goldfield ושמו Black White and Southern מסמך מרתק ומאיר עיניים.