האם ישראל באמת מדינה מושחתת ?

למרבה ההפתעה התשובה לשאלה המופיעה בכותרת שלילית, מדינת-ישראל אינה באמת מושחתת, יש בה שחיתות גואה המתבצעת כבר שנים רבות על-ידי פוליטיקאים, חברי-כנסת, שרים ואנשי-ציבור בעמדות מפתח והשחיתות הזאת מחלחלת כלפי מטה ומכה בשכבות נרחבות של האוכלוסייה הישראלית.

לפני הדיון הנרחב יותר בנושא רגיש זה, ראוי לציין כי שחיתות אינה מונח משפטי שמוגדר בחוק, ההקשר שלה בעיקר חברתי-מוסרי ומתייחס לאנשי ציבור שמפעילים את סמכותם בדרך עבריינית תוך שימוש פסול במשאב הציבורי הציבורי העומד לרשותם ושאמור היה לשרת את הציבור הרחב. אולם מעבר לכך ולאווירה האופפת דמויות ומעשים בעלי 'ניחוח של שחיתות', יש כמובן את הסף הפלילי בו מצויות עבירות ובראשן שוחד, מרמה, גנבה, זיוף, קבלת דבר במרמה, עדות שקר, רישום כוזב, הפרת אמונים ועוד ובקטגוריה פלילית נפרדת עבירות-מין.

האבחנה הזאת אינה מקרית משום שבלעדיה קשה להפריד בין שחיתות כללית הנובעת לא פעם מאווירה ציבורית הניזונה מאינטרסים פוליטיים או אחרים, לבין עבירות פליליות שבוצעו ואשר הובילו לכתבי-אישום ולהרשעות בדין. מתוך כך ראוי תחילה לעסוק דווקא בהן, משום שמדובר בעובדות מוצקות ולא ברחשי-לב או נטיות פוליטיות שנועדו להזין אווירה של מצגי-שחיתות.

דומה כי גזר-הדין החמור שהושת לאחרונה על פאיונה קירשנבאום ממפלגת 'ישראל ביתנו' לפיו עתידה (אולי) לשבת במשך 10 שנים מאחורי סורג ובריח ולשלם קנס של 900 אש"ח, לאחר שהורשעה בקבלת שוחד, יכול לשמש דוגמה נאותה לשחיתות שלטונית ואישית של מי שנמצאה עד לא מכבר בתפקידים בכירים ובכלל זה בממשלה. כאן לא מדובר ב'אווירה' של שחיתות אלא בביצוע עבירה פלילית חמורה בגינה הורשעה ונענשה כדין.

אם פתחנו בעניינה של הגברת קירשנבאום, זה אולי המקום להרחיב את היריעה דווקא סביב הפרשות שליוו את מפלגתו של אביגדור ליברמן 'ישראל ביתנו' בשנים האחרונות, בהן נחקרו על-ידי המשטרה לא פחות מ-480 חשודים שהיו מעורבים לכאורה בביצוע עבירות פליליות ובהם בין השאר:

* רונית קירשנבאום, אחותה של פאיונה. התיק נגדה נסגר בספטמבר 2016 בשל חוסר ראיות ו'חוסר עניין לציבור'!.

*טלי קידר, יועצת שר החקלאות דאז יאיר שמיר, הורשעה בגין קבלת שוחד.

* סטס מיסנז'ניקוב, שר-התיירות, הורשע בגין מרמה והפרת אמונים.

*דאוד גודובסקי, ראש-מטה המפלגה, הורשע בגין קבלת שוחד.

*רמי כהן, מנכ"ל משרד החקלאות, הורשע בגין קבלת שוחד ואיומים.

*בתיה כהן, אשתו של רמי כהן, הורשעה בעסקת-טיעון.

זאת רשימה חלקית של מורשעי 'ישראל ביתנו' אבל לצדה יש עוד חבורה 'מכובדת' הקשורה בעבותות ל'ישראל ביתנו' בצורות שונות ושחבריה הורשעו גם הם בפלילים ובתוכם :גרשון מסיקה (ראש המועצה האזורית שומרון), אפי פלס (גזבר), דב ליטבינוף, אבנר קופל, משה קלינסקי, חיים בן-שושן, עובד יחזקאל ועוד.

בשנת 2015 המליצה המשטרה להעמיד 36 מהם לדין-פלילי ובסופו של דבר הורשעו 18 אנשים והושתו עליהם עונשי מאסר בפועל וקנסות.

על רקע פרשת 'ישראל ביתנו' הידועה לשמצה במסכת הפלילית של אנשי ציבור בכירים, נשאלה לאורך השנים השאלה מה וכיצד הצליח מנהיג המפלגה אביגדור ליברמן לצאת מהפרשה הזאת ללא פגע? האם לא ידע דבר על כספי השוחד ומעשי המרמה שהתחוללו סביבו? אותם הדברים אמורים לגבי יאיר שמיר, שר-החקלאות של מפלגתו, שחלק מאנשיו נמצאו אף הם אשמים בביצוע עבירות פליליות?

אביגדור ליברמן נחקר בחודש יוני 1996 כשהיה מנכ"ל משרד ראש-הממשלה בחשד שלקח לכיסו כספי עמותה בראשה עמד, אך החקירה לא הבשילה לכתב-אישום. באפריל 1977 הומלץ להעמידו לדין בפרשת 'בר-און חברון' (קנוניה שרקם למנוי יועץ-משפטי מועדף) אך הפרקליטות נסוגה בה ברגע האחרון. בשנת 1999 הוגש נגדו כתב-אישום על תקיפת קטין ואיומים וליברמן הורשע בתיק זה בשנת 2001 בעסקת-טיעון, הושת עליו לשלם פיצויים בסך 10 אש"ח וקנס של 7 אש"ח. הוא נחשד גם בקבלת כספים במרמה באמצעות חברת 'נתיב אל המזרח' שבבעלותו וקבלת שוחד מידיו של האוליגרך הרוסי מיכאל צ'רני, אולם בחודש דצמבר 2012 סגר היועץ-המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין את התיק בגלל 'היחלשות הראיות' נגד ליברמן.

הסיפור של אביגדור ליברמן (כמו גם זה של שר החקלאות שלו שמיר) מהווה דוגמה ליכולת שלו להתחמק מדין-פלילי ולהישאר כביכול 'נקי' אבל להשאיר סביבו אווירה של שחיתות מסואבת ולמרות הכל כבר הגיע לעמדות פוליטיות בכירות והיום הוא משמש שר-האוצר של מדינת-ישראל! השאלות בדבר מעורבותו בעבירות הפליליות של חבריו ב'ישראל ביתנו' ובעיקר של חברתו פיונה קירשנבאום, עדיין פתוחות.

אגב ליברמן לא היחיד שהצליח להתחמק מדין-פלילי בנסיבות מוזרות שהרי גם אריאל שרון עלה בידו לחמוק ממאסר בפרשת 'האי היווני': בין השנים 1998-2001 יזם איש העסקים דוד אפל (הורשע במתן שוחד ונאסר) הקמת פרויקט תיירותי ענק על אי ביוון. הוא העסיק את גלעד שרון, בנו של אריאל שרון שהיה אז שר-החוץ והתשתיות הלאומיות ועלה חשד כי העסקה זאת נועדה להסתיר מתן שוחד לאב אריאל שרון. בתוך כך הסתעפה הפרשה וגם שמו של אהוד אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים, השתרבב בסיפור אבל באפריל 2004 החליטו מני מזוז והפרקליטות לא להגיש כתבי-אישום בפרשה וכך חמק לו אריאל שרון מהדין-הפלילי. ריח השחיתות נדף למרחוק אבל מסיבות שונות לא חצה גם במקרה הזה את הסף-הפלילי.

מי שלא כל-כך הצליחו בעבר הרחוק לחמוק מהדין-הפלילי היו למשל אשר ידלין אשר בשנת 1976 היה על סף מנוי לתפקיד נגיד בנק-ישראל והורשע בקבלת שוחד. הוא נדון ל-5 שנות מאסר (מהן ריצה בפועל 4 שנים) ולקנס. בשנת 1977 נחשד אברהם עופר, אז שר-השיכון בממשלת רבין, בקבלת שוחד והוא התאבד עוד לפני תחילת ההליך הפלילי נגדו.

מתוך הדברים הללו כבר ברור כי נגע השחיתות השלטונית-פוליטית-כלכלית פשה בקרב פוליטיקאים בכירים ואנשי ציבור שהצליחו איכשהו לחמוק מאימת הדין-הפלילי ולא להיות מאחורי סורג ובריח.

כאן המקום להביא את דבריו של Joseph Nye מומחה אמריקני מוערך למדע-המדינה שהטעים כי " בכל מצב בו ישנה שחיתות פוליטית, קדמה לה פעולה (או הימנעות מפעולה) של עובד ציבור לטובתו האישית (או למי ממקורביו) לטובת רווח כספי או לשיפור מעמדו על פני האינטרס הציבורי". ההבהרה הזאת יש בה אולי להסביר משהו מהרקע הנפשי שגורם לאנשים בעמדות בכירות לחצות את הקווים ולהכניס עצמם למעגלי השחיתות, תופעה שמדינת-ישראל עדה לה מאז הקמתה, כאשר הניסוח העממי המקובל לה הוא כי 'הדג מסריח מהראש' וכי רק גבול דק עד מאוד עובר בין מעשי שחיתות לבין ביצוע מעשים פליליים.

מאז קום המדינה ועד כה הורשעו בפלילים כ-40 פוליטיקאים בכירים ובהם נשיא-מדינה, ראש-ממשלה, שרים, סגני-שרים וחברי-כנסת כאשר 64% מהם פשעו בזמן כהונתם בתפקידיהם. מדובר בשלל עבירות פליליות מכל גווני הקשת העבריינית ובכלל זה גם עבירות-מין (כולל אונס).

לצד כל אלה צריך גם לציין כי הנגע הזה לא פסח על מערכת-המשפט כאשר הורשע ונאסר למשל השופט דן כהן בלקיחת שוחד בהיותו בדירקטוריון חברת-החשמל. אבל נראה כי השחיתות הפלילית בשלטון המקומי שברה את השיאים כאשר רק בעשור אחרון הסתבכו לפחות 54 ראשי רשויות מקומיות בפלילים, שלא לדבר על רבים נוספים שנחקרו אך לא הוגשו נגדם כתבי-אישום.

מפת ראשי הרשויות-המקומיות שהורשעו בדין פלילי כוללת בין השאר את:

* צבי בר, ראש עיריית רמת-גן שנדון ל-5 שנות מאסר בגין שוחד.

* שמעון גבסו, ראש עיריית נצרת-עילית שנדון ל-6 חודשי מאסר בגין שוחד.

* אורי לופליאנסקי, ראש עיריית ירושלים שנדון -6 שנות מאסר בגין שוחד ב'פרשת הולילנד'.

* מוטי מלכה, ראש עיריית קריית-מלאכי שנדון לעבודות-שירות בעסקת-טיעון על עבירות-מין.

* מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון-לציון שנדון למאסר על-תנאי בגין הפרת אמונים.

* ישראל סדן, ראש עיריית חדרה שנדון ל-8 חודשי מאסר בגין שוחד.

* אורי עמית, ראש עיריית רמת-גן שנדון ל-9 חודשי מאסר על-תנאי בגין שוחד.

* שוקי פורר, ראש עיריית רחובות שנדון ל-5 חודשי מאסר על-תנאי בגין הפרת אמונים.

* אהוד קינמון, ראש עיריית בת-ים שנדון ל-6 חודשי עבודות-שירות בגין שוחד.

* יצחק רוכברגר, ראש עיריית רמת-השרון שנדון ל-6 חודשי עבודות-שירות בגין קבלת דבר במרמה.

* שמואל רכטמן, ראש עיריית רחובות שנדון ל-9 חודשי מאסר בגין שוחד והיה גם הח"כ הראשון שנאסר.

* איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון שנדון ל-4 שנות מאסר בגין שוחד.

מדובר ברשימה חלקית של ראשי רשויות-מקומיות שהורשעו בדין-פלילי אבל נראה כי די בה לשקף את התמונה הכללית של ביצוע עבירות פליליות מעל ומעבר למשתמע מהמושג 'שחיתות שלטונית'. ( אגב מדהים לגלות כי במקרים לא מעטים זכו ראשי רשויות שהורשעו בפלילים באהדה ציבורית ובתמיכה בניסיונם להתמודד שוב בבחירות המקומיות על תפקידם הקודם, חומר מעורר מחשבה לגבי האמון הציבורי במערכת המשפט...).

כאמור חלה עלייה הדרגתית בהרשעת פוליטיקאים ואנשי ציבור בגין עבירות פליליות בעיקר בין השנים 2000-2009 במהלכן הורשעו לפחות 15 פוליטיקאים, מגמה שנמשכה גם במהלך העשור הראשון של שנות ה-2000 מה שמלמד כי למרות האווירה הציבורית, התקשורת החוקרת, הרשתות-החברתיות והלחץ הציבורי, עדיין משמשת השחיתות השלטונית כר-פורה לעבריינים פליליים. בהקשר זה ראוי לציין כי בעת כתיבת שורות אלה מצויים בחקירה משטרתית או מול כתבי-אישום, גם ראש-הממשלה לשעבר בנימין נתניהו שמשפטו החל, ח"כ דוד ביטן נגדו כבר הוגש כתב-אישום, השר לשעבר אריה דרעי (בפעם השנייה) והשר לשעבר וחיים כץ.

אפשר גם לבחון את מפת השחיתות העבריינית מנקודת מבט פוליטית וללמוד מהנתונים הרשמיים על כך ש-86% מהרשעות חברי-הכנסת הם משנות ה-90 ואילך וכי העבריינות הפוליטית חוצה מפלגות, למרות בולטות של האגף הפוליטי הימני. מדובר בהרשעות פליליות של חברי-כנסת מהליכוד ( 8 הרשעות לא כולל חברי-כנסת מקדימה ובהם אהוד אולמרט, אברהם הירשזון ויצחק מרדכי (מרשימת-המרכז), מש"ס (7 הרשעות), מקדימה, מהעבודה (5 הרשעות) , מחד"ש, מישראל ביתנו, מהאיחוד הלאומי, ממולדת, מהמפד"ל ואפילו ממפלגת פיתוח ושלום...

על-מנת להשלים את התמונה העגומה הזאת, מן הראוי להציג כאן את המורשעים בפלילים מתוך רשימת הפוליטיקאים, השרים וחברי-הכנסת בישראל, לצד סוג העבירה בגינה הורשעו בדין-פלילי :

* משה קצב - עבירות מין.

* אהוד אולמרט - שוחד.

* אריה דרעי - שוחד ומרמה.

* אביגדור ליברמן - תקיפת קטין ואיומים.

* אברהם הירשזון - גנבה ומרמה.

* חיים רמון - עבירות מין.

* צחי הנגבי - עדות שקר.

* שלמה בניזרי - שוחד.

* יצחק מרדכי - עבירות מין.

* גונן שגב - מרמה, הונאה וסמים.

* סטס מיסניקוב - מרמה והפרת אמונים.

* סאלח טריף - שוחד.

* רפאל פנחסי - מרמה והצהרה כוזבת.

* אהרון אבוחצירא - גנבה והפרת אמונים.

* נעמי בלומנטל - שוחד.

* מיכאל דקל - שוחד.

* שלמה דיין - מרמה.

* באסל גאסאס - מרמה והפרת אמונים.

* סעיד נפאע - יציאה למדינת אויב.

* יוסף בא-גד - זיוף ומרמה.

* מיכאל גורלובסקי - הפרת אמונים.

* יחיאל חזן - זיוף, מרמה והפרת אמונים.

* יאיר פרץ - קבלת דבר במרמה.

* עופר חוגי - קבלת דבר במרמה.

* עמרי שרון - שבועת שקר ורישום כוזב.

* יוסף ונונו - שוחד.

* יאיר לוי - גנבה וזיוף.

* שמואל פלטו-שרון - שוחד.

* שמואל רכטמן - שוחד.

* מרדכי סורקיס - נהיגה רשלנית וגרימת תאונה.

* שלמה לביא - גרימת מוות מתוך חוסר זהירות.

* משה פייגלין - הפגנה בלתי חוקית.

* חנין זועבי - העלבת עובד ציבור.

כאן גם המקום להזכיר כי מתוך הרשימה 'המכובדת' הזאת 70% נדונו למאסר-בפועל אבל קיבלו הקלה בעונשם ולמעשה ריצו עונש מופחת שעמד בממוצע על 23 חודשים לעומת ממוצע של 38 חודשי מאסר שנגזרו עליהם.

הנה כי כן התמונה הכללית של שחיתות וביצוע עבירות פליליות על-ידי נשיא, ראש-ממשלה, שרים, סגני-שרים, חברי-כנסת, ראשי רשויות-מקומיות, בעלי תפקידים בכירים ואנשי-ציבור בישראל ומכאן חוזרים לשאלה המרכזית על רקע הדברים הללו: האם מדינת-ישראל באמת מושחתת?

נראה כי התשובה מורכבת למדי בעיקר משום האווירה הציבורית הגורסת כי אכן מדובר בשחיתות שלטונית לצד ביצוע עבירות פליליות וזאת על רקע תקופת שלטונו של בנימין נתניהו (שלפחות עדיין זכאי בדין ורק הורשע בתקשורת ובקרב שונאי נפשו בכיכרות), אבל המבקש לעמוד על הנזק וההשפעה החמורה של הדברים על החברה הישראלית, צריך למצוא עצמו מתכתב עם חלחולה של השחיתות העבריינית כלפי מגזרים גדולים המאמינים למשל כי 'חובה' לרמות את המדינה, להעלים מסים ופשוט לגנוב ממנה. התפיסה הזאת מקורה באותה שחיתות עליה הרחבנו כאן והיא מעניקה סוג של 'לגיטימציה' לעבריינות פושעת כלפי הקופה-הציבורית.

זאת וגם זאת: לשחיתות העבריינית השפעה ניכרת גם על רמת האלימות בישראל משום שבעקיפין היא תורמת לשיח-ציבורי אלים, במיוחד בגלל האווירה השוררת סביב גלויי שחיתות ואם לא די בכך, גדל והולך חוסר האמון במערכת המשפט שאינה מצליחה לעמוד ב'מבחן בוזגלו' ומתייחסת למושחתים ועבריינים מקרב בעלי המעמד הפוליטי-ציבורי בכפפות של משי לעומת מורשעים 'פשוטים'.

קשה להצביע על הסיבות לשחיתות העבריינית הגואה בישראל ואפשר אולי לשער כי מדובר בצירוף מיוחד של נסיבות, כמו למשל המעבר ממשטר סוציאליסטי לחברה של 'קפיטליזם חזירי', אימוץ 'ערכים' של התעשרות קלה ובמרכזם סגידה ל'עגל הזהב' של הכסף הקל. הערצה של מתעשרים חדשים וחדירה של גורמים עבריינים זרים למשק המקומי וכמובן אבדן הבושה וחוסר הצניעות של מנהיגים ואנשי-ציבור. כל אלה רקחו יחד את המתווה להפיכת השחיתות השלטונית והעבריינית לסימן היכר של המנהיגות והתוצאות ניכרות היטב לעין.

כך או אחרת נראה כי המסקנה המתבקשת היא כי למרות הכל, מדינת-ישראל לא באמת מושחתת אלא שיש בה לא מעט בעלי שררה ופוליטיקאים מושחתים שרק חלקם נתן את הדין על הפשעים שביצעו ואילו השאר התחמקו מענישה אבל הספיקו 'לצבוע' את המדינה בגוונים של שחיתות עבריינית.

תופעת השחיתות השלטונית והעבריינית אינה שמורה לישראל והיא כפי הנראה חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי ללא הבדל מוצא, מגזר או לאום. הדרך היחידה להילחם בה מצויה בחינוך הדור הצעיר לערכים של יושר, אבל בעיקר בענישה קשה ומחמירה של מי שהורשעו בדין והכתובת לכך מצויה במערכת-המשפט, שממילא כבר סובלת (בצדק) מחוסר-אמון של הציבור.

יד רוחצת יד ושתיהן מכשירות את הקרקע לשחיתות שלטונית וביצוע עבירות פליליות