האם יש אסלאם מתון?

במשך שנים ארוכות מתחולל וויכוח עקר בדבר צביונו ומהותו של האסלאם, בעיקר בקרב חוקרים אקדמאים, פוליטיקאים ומעצבי דעת-הקהל ואחרים, כאשר השאלה הכובשת מעת לעת את השיח-הציבורי היא : האם יש אסלאם מתון?

עצם הצגת השאלה מניחה מראש כי מדובר באסלאם אשר 'מטבעו' ותכונות היסוד שלו הנו קיצוני וכי המתינות שאולי מצויה בו אינה מעידה אלא על החריג והשולי. התובנה הזאת זכתה למקום מרכזי בחשיבה המערבית וקנתה לעצמה מקום של קבע בעיקר בגלל המעורבות ההיסטורית המתמשכת של האסלאם בשפיכות-דמים ברחבי העולם, מאז הופעתו לראשונה ועד לימינו בתקופת עריפת הראשים מבית-היוצר של דאע"ש ומעשי טרור בלתי פוסקים.

יחד עם זאת צריך להודות כי במרבית המקרים מדובר בוויכוח המתנהל מתוך בורות וחוסר ידע של העוסקים בסוגיה הזאת ומרבית הטענות הנשמעות מייצגות דעה-פוליטית או השקפת-עולם ולא התייחסות סובייקטיבית נטולת דעות-קדומות.

הסיפור האסלאמי ( אסלאם בתרגום חופשי לעברית פירושו 'השלמה או התמסרות) הגיח לעולם במאה ה-7 בחצי-האי ערב תחת הנהגתו של מוחמד (570-632 לספירה) כדת סינקריסטית המשלבת אמונות שונות מהיהדות, הנצרות ומסורות ערביות קדומות. אחד העקרונות המנחים באסלאם, מעבר לאמונה בא-ל אחד כמובן, שואב את כוחו מתוך כך שבעולם מתנהלת מלחמה בין המאמינים מ'דאר אל סלאם' (בית הא-ל) לבין 'הכופרים' שאינם מאמינים והם ב'דאר אל חרב' (מקום המלחמה). התכלית הבסיסית של מאמין אסלאמי לנצח את 'הכופרים' ולהשליט בעולם כולו את הדת של הנביא מוחמד גם בדרך אלימה ובמלחמה ואם עדיין אין הדבר מתאפשר, יש להמתין בסבלנות עד שיבשילו לכך התנאים.

מאחר שהנביא מוחמד לא הותיר אחריו בן יורש ורק ציווה את מאמיניו כי ימנו את יורשו לאחר שיקיימו ביניהם 'התייעצות', נפתח פתח למריבה גדולה בתוך הדת, שנותרה לכאורה ללא מנהיג מוכתר ומכאן ואילך התחולל כמובן הפיצול שגרם לעימות המתמשך בין 'סונים' לבין 'שיעים' ופלגים נוספים.

מי שמבקש ללמוד משהו על עיצוב תפיסת-העולם האסלאמית מוזמן להתרשם מדבריו של סייד אבו אלא עלי אל-מאודודי, מי שהקים בשנת 1941 את המפלגה האסלאמית ההודית 'גומעאת-א- אסלאמי' והטעים כי 'המדינה האסלאמית אינה יכולה להגביל את פעולותיה כי הגישה שלה אוניברסלית וחובקת כול'. הוא הדגיש כי מנקודת השקפה אסלאמית אין מקום לתחום אישי פרסונלי ופרטי וכבר בשלב זה אפשר לזהות בקלות רבה דמיון למדינות פשיסטיות או קומוניסטיות.

מי הם 'אויבי האנושות'?

כדי לנסות להבין מה בעצם עומד מאחורי השקפת-העולם האסלאמית (על פלגיה השונים), אפשר להיעזר בהגותו של סייד קוטב, מי ש- אל-מאודדי היה אביו הרוחני והפך להיות אחד האידיאולוגים החשובים והמשפיעים ביותר בתנועת 'האחים המוסלמים', כפי שכתב בין היתר בספרו 'ציוני דרך' (1964): " האנושות ניצבת על עברי פי פחת אך לא מסיבות חומריות אלא בשל התרוקנותה מערכים." לדעת קוטב אין למערב האינדבידואלי או למזרח הקומוניסטי יכולת לגאול את האנושות ושתי הגישות האלה כבר סיימו תפקידן בהיסטוריה. לשיטתו של סייד קוטב העולם מתקיים בתקופת 'ה-ג'אהלייה' (בעברית: בערות, בורות וברבריות) והיא התקופה שלפני בוא האסלאם, בה חיו בני-האדם ללא ערכים כמו מתינות, איפוק ריסון יצרים ובמיוחד ללא הכרה ואמונה בא-ל האחד והיחיד.

ההוגה האסלאמי בעל ההשפעה, הטיף מתוך כך לתחייה מוסלמית שתחזיר עטרה ליושנה ו'תחייה' זאת תושג לטעמו על-ידי 'קבוצה מאורגנת ופעילה שתהא נפרדת ועצמאית מהחברה הג'אהלית ותצא לדרך בהחלטה נחושה שתחצה את אוקיינוס ה'גאהלייה תוך התבססות על המקור הראשון לאמונה האסלאמית הלוא הוא הקוראן, אותו יש לקרוא כציווי אלוקי למתווה של דרך-חיים על-פי 'השריעה' (ההלכה) בלבד, כמו חייל בשדה-הקרב המקבל את הפקודה, גם אם בסופו של דבר ייאלץ להקריב את חייו'.

סייד קוטב תוקף כל ניסיון להחליף את ריבונות הא-ל בריבונות ארצית וקובע כי 'כל אלה שאינם מקבלים את דרך האסלאם, את ההכרה בא-ל האחד והיחיד כריבון ומכתירים במקומו עקרונות קיום אחרים (לאומיים, טריטוריאלים, מעמדיים וכד') אינם אלא " אויבי האנושות האמתיים"

מכאן סלל סייד קוטב את הנתיב המעשי שתכליתו לגרום לג'יהאד שמטרתו 'קיום ממלכת הא-ל על פני האדמה וחיסול ממלכת בני-האדם והפקעת השליטה מידיהם, על-מנת להשיב אותה אל ריבונם'.

הג'יהאד דורש מכל לוחם לנטוש את ארצו ומולדתו, כמו אברהם, ואף את משפחתו וקהילתו וללכת בדרכי הא-ל. כל נאמנות שאינה שמורה לא-ל, נאמנות שבטית, משפחתית, לאומית, גזעית, נאמנות לצבע או לאדמה, היא עלובה ונחשלת. " רק האמינים כמו נוח, אברהם ולוט ניצלים, כל השאר, היינו 'הכופרים', הא-ל אינו זקוק להם" קבע סייד קוטב.

מכאן נמצאה הדרך הקצרה לקבוע כי " הקפיטליסט היהודי הכופר, אותו ארכי-אויב מונע הגעתה של האנושות אל הגאולה ולכן הוא חייב להיות מחוסל במסגרת המאבק לחיים ולמוות"!.

חוקר מדע-המדינה מתיאס קונצל קבע בספרו 'ג'יהאד ושנאת יהודים' (2002) כי לא זו בלבד שהתנועה האיסלאמיסטית היא פשיסטית, אלא שבמוקד שלה מדובר בעמדה קיצונית ביותר ועל-פיה לא רק שכל דבר יהודי הוא רע, אלא שכל דבר רע הוא יהודי במהותו.(כך נוצר הקשר בין הנאציזם לאיסלאמיזם, צירוף של הזיה אנטי-יהודית ומתודולוגיה שיטתית ורציונלית למימושה של הזיה זאת).

התופעה המדוברת לא התחוללה בחלל ריק, משום שתנועת 'האחים המוסלמים' נוסדה ב-1928, באותו עשור-וחצי בו הופיעו המפלגות והתנועות הטוטליטריאניות, שתפסו עד מהרה את השלטון במדינותיהן: המפלגה הבולשביקית ב-1917, המפלגה הפשיסטית-איטלקית בשנת 1922 והמפלגה הנאצית בשנת 1933. אל מול קריסת החליפות של קונסטנטינופול ב-1923 הביע חסן אל-בנא, מייסדה ומנהיגה הראשון של תנועת 'האחים המוסלמים' במצרים, צער רב וחרטה על שקיעת האסלאם ופיזור מאמיניו בטריטוריות השונות שנמצאו תחת שלטון המעצמות האירופיות וזאת משום שאל-בנא ביקש לקדם את רעיון הפאן-אסלאמיזם באמצעות איחוד המוסלמים נגד השלטון הקולוניאלי וכל זאת במטרה לכונן מחדש את החליפות האסלאמית. הרעיון הזה עמד לימים בבסיס הקמתה של דעא"ש אשר ביקשה להשיב כאמור עטרה ליושנה באמצעות החרב.

בואה של הנקמה

בשנת 1923 הקיץ הקץ על האימפריה ועל החליפות האסלאמית והמאמינים באסלאם איבדו בבת אחת את המרכז הפוליטי והדתי שלהם (קונסטנטינופול), מה עוד שעל חורבותיה הוקמה רפובליקה חילונית. את 'השריעה' (חוק הא-ל האסלאמי) החליף חוק אירופי זר ומכאן נוצר הצורך למסע נקמה.

מטרת הנקמה הייתה שרטוט חזון אוטופי, לפיו חובה לחזור למקורות ולשחזר את המודל של 'אל-מדינה', גם במחיר שיתופי-פעולה עם תנועות אנטישמיות קיצוניות כמו זאת של הנאצים. מכאן נסללה למשל הדרך להקמת לגיונות מוסלמיים במסגרת הצבא הגרמני, משטרת-הביטחון והזרוע-הצבאית של ה-אס.אס. ואחר-כך באמצעות המעורבות הגדולה של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני במאמץ הנאצי נגד היהודים.

הייחס האסלאמי-ערבי כלפי הנאצים היה תומך ואוהד ונמצאו לכך ביטויים רבים, כמו למשל מכתב ששיגר ביולי 1933 אחד השייח'ים בפלסטין להיטלר ובו כתב בין השאר "ישמור אותך הא-ל, בכל יום אני מביא את תפילתי למענך לא-ל וגו'". במצרים החלו תושבים לברך אחד את השני ב'הייל היטלר' ובערים רבות בסוריה ובלבנון נפוצו כתובות גראפיטי ובהן נכתב 'היטלר יורשו של עלי'.

פעילותו הענפה של חאג' אמין אל-חוסייני למען השלטון הנאצי ונגד היהודים כבר נסקרה רבות ורק נוסיף בעניין זה כי ב-21 באפריל 1943 הציג את תפיסותיו בייחס ליהודים בעת ביקור שערך במכון הבינלאומי לחקר השאלה היהודית בפרנקפורט ובהרצאתו טען כי היהודים היו הראשונים להתנגד למוסלמים וכי על-פי הקוראן היהודים " נושאים את הקללה הנצחית ולעולם אינם יכולים לעשות טוב " ואחר-כך הוסיף ואמר: " אפשר להשוות את היהודים לחרקים נושאי מחלות...גרמניה היא הארץ היחידה שהחליטה לסלק את השאלה היהודית מהעולם, עד עתה כל אחד נלחם בסכנה הזאת בנפרד, מעתה נלחם בה יחדיו, בצורה זאת נגיע למטרתנו יחד".

באביב 1944 נוכח החלטת הקונגרס האמריקני לתמוך בהקמתה של מדינה יהודית, הכריז חאג' אמין בשידור רדיו: " ערבים! קומו כאחד והילחמו למען זכויותיכם הקדושות, הרגו את היהודים היכן שאתם מוצאים אותם, מעשה זה ישמח את אלוקים, את ההיסטוריה ואת הדת, זה ישרת את כבודכם, אלוקים עמכם!".

ממרחק הזמן ניתן היה לחשוב כי כל הדברים הללו כבר חלפו מהעולם ואינם עוד, אבל המציאות מוכיחה כי מאז חאג' אמין אל-חוסייני ואלה שקדמו לו, שום דבר בעצם לא השתנה: האסלאם בכללו עדיין מאמין כי מטרתו הקדושה לחזור לימי החליפות המוסלמית שהגיעה מחצי-האי ערב ועד האוקיינוס האטלנטי וכי נוכח הכתוב בקוראן ולאור דברי הנביא מוחמד, מדובר במצווה קדושה שתכליתה כאמור להשמיד את כל 'הכופרים' בעולם.

אז האם יש אסלאם מתון?

v