האם בנט שקד וסער באמת 'בוגדים' ?

נכון למועד כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור גורלה של הממשלה החדשה אשר מתוכננת לקום בשבוע הבא, הודות ל'תרגיל המסריח' מבית מדרשם של נפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער ובתמיכת הרשימה האיסלאמית של ד"ר עבאס, אבל בכל מקרה מדובר בצעד פוליטי דרמטי שכבר זכה לא רק בביטויי בוז ושנאה, אלא גם באזהרה חמורה וחסרת תקדים מפי נדב ארגמן ראש השב"כ ולפיה קיימת סכנה לרצח פוליטי.

מאחר שלאזהרתו של ארגמן לא צורף מידע על הרצח העתידי המדובר, מותר להתייחס אליה כאל סוג של 'כסת"ח', שמא אם וכאשר יתרחש חלילה הנורא מכל, לא יוכל איש לבוא אליו בטענות על שלא טרח להזהיר את המדינה וראשיה מפני חיסול-פוליטי נוסף, אלא שעיקר העניין נתון מן הסתם בשימוש הגובר והולך במושג 'הבגידה', כפי שהתפרש מהמעבר של בנט , סער ושקד מהעמדה הימנית המוצהרת של המפה הפוליטית לעבר הצד השמאלי-ערבי של אותה המפה וזאת על רקע הבטחות, הצהרות והבטחות שלהם כי לעולם לא יהא כדבר הזה!.

המעבר הקיצוני של הפוליטיקאים האלה טומן בחובו (עדיין) את האפשרות להקמת ממשלה הזויה בה יכהן בעל 6 מנדטים בלבד כראש-ממשלה, הנתמכת על-ידי רשימה איסלאמית קיצונית ונשענת על תמיכת 'הרשימה הערבית המשותפת', כאילו הפכה 'ימינה' בבת אחת לשלוחה של מפלגות השמאל ו'מר"צ' בראשן ומתוך ההכחשה של גדעון סער ל'עקרונות' הימניים שהיו לו כאשר עדיין היה ב'ליכוד'.

אלא שדווקא על רקע זה וכאשר הרוחות עדיין לוהטות בזירה הפוליטית משני עברי העימות, צריך לשאול האם באמת נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער וחבריהם ב'ימין' המוצהר, אכן ראויים להגדרתם כ'בוגדים'?

האם אפשר לתייג אותם כמי שעשו את מעשה הבגידה ולהתייחס אליהם ככאלה?

מתברר כי במבט מפוכח, למרות הזעם והכעסים כלפיהם, העניין יותר מסובך ולא כל-כך קל להצטרף להסכמה הימנית הכללית על הבגידה המיוחסת להם וזאת משתי סיבות: מאז ומעולם נהגו פוליטיקאים בארץ ובעולם לעסוק ב'בגידות' וכי ידוע הדבר שממש אסור להאמין למוצא פיהם של פוליטיקאים.

מה זאת 'בגידה פוליטית' ?

צריך אולי להתחיל את הדיון הזה בהגדרה של מושג הבגידה ומבחינה לשונית (ומעשית) מדובר במעילה באמון ביחסים שבהם התקיים אמון בין בני-אדם וכי מדובר בעשיית מעשה הנוגד את האמון שניתן בעושהו. מתוך תמצית ההגדרה הזאת ברור ומובן הדבר כי נפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער הם בבחינת 'בוגדים', שהרי לא רק מעלו השלושה באמון שניתן להם על-ידי בוחריהם, אלא שעשו מעשה הנוגד לחלוטין את האמון הזה!

רגע לפני שננסה לצלול לעומקה של הסוגיה, ראוי להדגיש כי מדובר בדיון שנסב על בגידה פוליטית ולא חלילה על מעשה ריגול או שיתוף-פעולה עם האויב, שהרי נמצאים הללו בזירה שונה לחלוטין. מתוך כך ברור כי אין הכוונה למי שבחרו לפגוע בביטחון המדינה בגלל מניעים אידיאולוגים (אודי אדיב או מרדכי ואנונו וטלי פחימה למשל) או תמורת בצע כסף (כמו נחום מנבר למשל) אלא במי שפשוט רימו, שיקרו והוליכו שולל ציבורים גדולים כאשר לא עמדו בהבטחותיהם אלא עשו בפועל בדיוק ההפך ממה שהבטיחו.

צריך לבחון את מעשיהם של נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער וחבריהם, לא רק על רקע המציאות ההזויה אליה נקלעה ישראל בתום מערכות בחירות שלא הוכרעו, אלא דווקא מתוך נקודת מבט היסטורית ואז לקבוע אם אכן 'מתאימים' הללו לקווי-המתאר המגדירים 'בגידה פוליטית' מהי.

פרופסור נתן בן-יהודה, סוציולוג העוסק בסטיות-חברתיות, כבר פרסם בשנת 1994 את ספרו Betrayal and Treason ובו הטעים כי 'המניעים למעשה הבגידה אינם משתנים ולא חשובים, כי אין מדובר אלא בתירוצים'. פרופסור בן-נתן מציג השקפה פשוטה ובהירה למי שעוסק ב'בגידה פוליטית' וקובע כי " צריך לשם כך יכולת לשקר ולתמרן אנשים ומצבים ומוטיבציה לעשות זאת, בעוד הרוב מגלה נאמנות למסגרת בה חי, במיוחד כשמדובר במסגרת מדינית או חברתית".

צריך אולי להוסיף לכך את המשך הדברים של פרופסור בן-נתן שהטעים כי " האמון הוא גורם חשוב בלכידות החברה וכשהוא מופר, מקובל לראות בכך איום ממשי על שלמות החברה ועל יכולתה לשרוד!".

לדברים הללו משמעות רבה כאשר בוחנים שוב את מעשיהם של בנט, שקד וסער שהרי מדובר בהפרה בוטה של אמון, גם אם מנסים הללו לתרץ את מעשיהם בנסיבות שונות ובעיקר 'לטובת המדינה' (סוג של שקר גס שלא ראוי להחזיק מים).

בראייה היסטורית אפשר בהחלט לשלב את בנט, שקד וסער ברשימה 'מפוארת' של 'בגידות היסטוריות' מן העבר הרחוק והקרוב גם יחד ולהיווכח כיצד מתאימים השלושה לדמויות הבוגדניות שהטביעו חותמם על המתרחש בעולם.

* אפשר להתחיל למשל עם יוסף בן מתיתיהו או 'יוספוס פלביוס' מי שהעביר בשנת 38 למניינם את נאמנותו לרומאים ואף שינה את זהותו תמורת הכרה במעמדו כהיסטוריון.

* יהודה איש-קריות, אחד מ-12 השליחים המוזכרים בברית-החדשה שבגד בישו ומסר אותו לשלטונות רומא.

* ממשלת וישי הצרפתית, שיתפה פעולה עם מדינות-הציר וגרמניה הנאצית, נחשבה סמל לבוגדנות בערכיה של צרפת.

*נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה שהשלים עם מעשיו של היטלר וגרם לסיפוח צ'כסלובקיה לידי הגרמנים וחתם על 'הסכם מינכן' הידוע לשמצה.

* הסכם מולוטוב-רחיבנטרופ מ-1939 בין ברה"מ לגרמניה בדבר אי-תוקפנות הדדית, הופר כעבור שנתיים בצעד בוגדני של הגרמנים.

* היסטוריונים רבים רואים גם באליעזר בן-יהודה, מנהיג המרד הגדול נגד הרומאים, סוג של בוגד משום ששכנע יותר מ-900 אנשים שהתבצרו על המצדה להתאבד במקום ליפול בשבי הרומאי.

* וידקון קוויזזלינג, מי שכיהן כראש ממשלת נורבגיה עד 1945 ושיתף פעולה עם הנאצים, חרף מעמדו ותפקידו. שמו היה לימים סמל גנאי לבגידה והוא הוצא להורג בגין בגידתו.

* וויליאם ג'ונס, מי שנודע לימים כ'לורד האו-האו', שדרן רדיו ששידר לטובת השלטון הנאצי וקרא לבריטים לבגוד במלך במהלך מלחמת-העולם, זכה לקבל עיטור מהיטלר ולבסוף נתלה בעוון בגידה.

* המלך אדוארד ה-8 וויתר על כס-מלכותו בבריטניה בשנת 1936 ונחשב בוגד בממלכה לאחר שהעדיף לחיות עם אהובתו ויליס סימפסון במקום לכהן כנדרש בחוק כמלך אנגליה.

* ישראל דה-האן, פעיל ציוני יהודי-הולנדי ש'התחרד' בארץ-ישראל ועבר לתקוף את הציונות, 'בגידתו' הפכה אותו בשנת 1936 לקרבן הרצח-הפוליטי הראשון בארץ.

* עמוס לוינברג, שבוי ממוצב החרמון במלחמת יום-הכיפורים, נחשב כמי שסיפק לסורים מידע רב ויקר על אודות צה"ל.

* אדוארד סנודן, איש הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב, נחשב בוגד בגין הדלפת מידע על פעולות הסוכנות בה שירת.

התקציר הזה מייצג רשימה ארוכה למדי של דמויות אשר נחשבו בתקופות שונות כמי שבגדו באמון שהוענק להם ומדובר כאמור במכנה-המשותף עליו עמד כבר פרופסור בן-נתן בדבר 'הפרת אמון המאיימת על שלמות החברה ועל יכולתה לשרוד'.

'בוגדים פוליטיים בישראל'

מעשה 'הבגידה הפוליטית' נמשך ברחבי העולם ולאורך כל הדורות ולא פסח כמובן על מדינת-ישראל. בכרוניקה הישראלית מצויה רשימה ארוכה של פוליטיקאים שרמסו ביד גסה את כל ההבטחות שהעניקו לבוחריהם ובמקרים רבים אף נקטו צעדים הפוכים לגמרי ממה שהצהירו כי יעשו.

* ברשימה הזאת מצוי למשל יזהר שי, מי שהיה ממבקריו החריפים ביותר של ראש-הממשלה נתניהו אבל לבסוף מונה להיות שר-המדע של 'ביבי'.

* יוסי שריד, ממנהיגי השמאל, עזב בשנת 2000 את מפלגת-העבודה כדי להקים עם יוסי ביילין ויעל דיין את 'מפלגת יחד'.

* 'התרגיל המסריח' של שמעון פרס בשנת 1990 כאשר ניסה להקים ממשלת שמאל-חרדים צרה במקום ממשלת-האחדות של יצחק שמיר.

* אפרים גור,מי שבעקבות 'התרגיל המסריח' ערק ממפלגת-העבודה לליכוד.

* גונן שגב, בניגוד לעמדותיו, תמך ב'הסכמי אוסלו' ובתמורה קיבל את תיק-האנרגיה, בעוד חברו אלכס גולדפרב מונה לסגן-שר וגם זכה במכונית 'מיצובישי' שהייתה לסמל של בוגדנות פוליטית זולה.

* אריק שרון, בניגוד גמור לכל מהלכיו והבטחותיו, הקים בשנת 2005 את 'קדימה' ויחד עם עוד 13 פורשים מהליכוד, גרם להתנתקות מעוטף-עזה.

* ציפי לבני, אחרי ההפסד לשאול מופז בשנת 2012 הקימה את 'התנועה', חזרה לליכוד ובשנת 2014 עזבה את המפלגה וחברה לבוז'י הרצוג להקמת 'המחנה הציוני'. משם עברה למפלגת 'העבודה' יחד עם אבי גבאי שגם דאג להשפיל אותה.

* אבי גבאי, ניהל משא-ומתן עם בנימין נתניהו כביכול בשם 'העבודה' עד שנאלץ עקב כך לפרוש.

* עמיר פרץ, התחבר ל'גשר' של אורלי לוי-אבוקסיס ואחר-כך חבר למר"צ של הורוביץ, ל'כחול לבן' של גנץ ולבסוף לממשלת ביבי-גנץ. לכל הדעות מוכתר כאחד מגדולי 'הבוגדים הפוליטיים' בישראל.

* איציק שמולי, ממפלגת-העבודה ו'מחאת-האוהלים', עשה דרכו לממשלת ביבי-גנץ.

* שאול מופז, פרש מהליכוד אחרי שהצהיר כי 'בית לא עוזבים', עבר ל-'קדימה' ואחר-כך היה ממלא מקום ראש-הממשלה נתניהו.

* סתיו שפיר, החלה דרכה ב'עבודה' אך בשנת 2019 התחברה לאהוד ברק ומר"צ ול'מחנה הדמוקרטי' עד שנעלמה כליל משום שדבקה בה תדמית של חוסר נאמנות להבטחות של עצמה.

* אורלי לוי-אבוקסיס, ללא ספק מהבולטות בזירת 'הבגידות הפוליטיות' בישראל, לאחר תקופה ב'ישראל ביתנו', מעבר ל-'גשר', משם למר"צ ואחר-כך לממשלת ביבי-גנץ והכל כמובן 'לטובת מדינת ישראל'...

על רקע התקציר הזה ראוי גם לא לשכוח כי נפתלי בנט ואיילת שקד כבר הספיקו בעבר לפרק את 'הבית היהודי' וגם להעמיד את הרב רפי פרץ באור פוליטי מגוחך להשגת מטרתם.

עכשיו אפשר אולי לבחון את 'מעמדם' של בנט, שקד וסער על רקע ה'בגידות הפוליטיות' ההיסטוריות, כמו גם על אשר כבר התרחש בתחום זה במהלך שנותיה של מדינת-ישראל. נראה כי לכל הדעות אכן מדובר בדפוסי התנהגות העונים להגדרת 'הבגידה הפוליטית' המקובלת וקשה להאמין להצהרות שלהם בדבר 'הדאגה לעם ולמדינה', שהרי מדובר במהלכים העומדים נגד עמדותיהם המוצהרות למען אותה מדינה ולטובת אותו העם...

יתר על כן, מדובר במקרה של הונאה, שקרים והפרה בוטה של אמון כלפי מי שבחר בהם לכנסת וכל יתר הדיבורים הזוכים לעידוד קולני מהשמאל, אינם אלא תירוצים ריקים מתוכן. מתוך כך עולה שוב כי אסור להאמין למוצא פיהם של פוליטיקאים משום שכל עניינם בהישרדות ובהמשך הבטחת מעמדם, כוחם ופרנסתם ולצורך כך הם מוכנים לשקר, לרמות, להונות ובאותה העת להצטייר כמי שדואגים כביכול 'לעם ולמדינה'.

מתוך הנחה כי המעשים הללו אכן יביאו לכינונה של ממשלה חדשה בישראל, מותר להניח כי סיכוייה לשרוד קלושים למדי וכי הבחירות הבאות צפויות להתקיים במהלך השנה הבאה, מה שכפי הנראה יביא למחיקתם של נפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער מהמפה הפוליטית בישראל, אלא אם כן ימציאו מחדש את 'הבגידה הפוליטית' הבאה.

הערת שוליים: בשבת-קודש הקרובה קוראים בתורה את 'פרשת קורח' והנה חומר למחשבה: נכון שקורח ועדתו התרעמו על מנהיגותו של משה רבנו ע"ה ובסופו של מהלך אף נענשו ובלעה אותם האדמה (למרות 'שקורח לא מת'), אבל האין מדובר בסוג של 'בגידה פוליטית' במנהיג האומה? האין גם בפרשה הזאת להעיד על כך שהפניית עורף למי שהובטחה לו קודם לכן נאמנות מלאה, אינה בבחינת 'בגידה פוליטית' והאם אפשר לכרוך גם ל'פרשת קורח' את מעשיהם של נפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער?

לפחות על פניו, נראה לנו שכן...

גם השימוש בכפפות האלה לא יכול לחפות על הכאב שנגרם לציבורים גדולים נוכח 'הבגידה הפוליטית' הגדולה מבית מדרשם של נפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער.