גרמניה הכירה באחריות לרצח-העם שביצעה בנמיביה- למה זה חשוב?

גלוי נאות : המאמר המתפרסם כאן לא מיועד למי שממשיך להתעניין ב'ביצה-הפוליטית' העכורה בישראל או למי שמעדיף לצפות בתכניות רדודות ועמוסות פרסומות מעל המרקע. המאמר הזה מיועד למי שמסוגל להתייחס ברצינות לתהליכים היסטוריים-חברתיים, שאינם זוכים לכותרות ולדעת 'מומחים ופרשנים' בעיני עצמם ולכל מי שאינו כלול בין צרכני תת-התרבות ההמונית. למי שסבור כי אינו שייך לציבור הזה, מומלץ לדלג על המאמר ולהמשיך לעסוק בעולמות-התוכן בהם בחר.

יחד עם זאת התרחש בשבוע שעבר אירוע מדהים, כאשר ממשלת גרמניה הצהירה כי היא נוטלת על עצמה את האחריות לטבח הנורא שביצעה לפני כ-113 שנים בנמיביה של היום ומתוך ההכרה שלה בהשמדת-העם, היא עומדת להשקיע לפחות 1.1 מיליארד יורו בשארית קהילות שבטי ה'נאמה' וההררו' שנפגעו בזוועה שביצעו הגרמנים.

באופן מפתיע מאוד התכתבה הידיעה הזאת עם אחד הפרקים בספר ושמו 'קניה אהובתי', שנמצא בשלבי עריכה אחרונים טרם הדפסתו ובו מסופר בין השאר על השמדת-העם בנמיביה, כמו גם על מחנות-הריכוז האכזריים שהפעילו הבריטים בקניה בשנות ה-50 ועל מעלליהם האכזריים בטנגניקה (טנזניה של היום).

הנה כי כן, סוג של סגירת-מעגל היסטורי שמשתרע על פני היבשת-השחורה ואשר עשוי גם להשפיע על ישראל במובנים שונים, כפי שיסופר במאמר המתפרסם כאן.

בשבוע שעבר הגיעה מברלין הצהרה דרמטית שנעלמה כמובן מתשומת-הלב הישראלית העסוקה ב'ביצה הפוליטית' הסרוחה וגם לא עוררה הרבה רעשים בתקשורת המערבית, אף על-פי שהושמעה מפי שר-החוץ הגרמני הייקו מאס ולפיה תשקיע גרמניה 1.1 מיליארד יורו במשך השנים הבאות בקהילות ה'נאמה' וה-'ההררו' שהושמדו כמעט לגמרי בזוועות שביצעה גרמניה בקולוניה לשעבר בין השנים 1904-1908. ההתחייבות הדרמטית הזאת של ממשלת אנגלה מרקל באה לאחר הכרה רשמית של ברלין באחריותה להשמדת-העם שביצעו הגרמנים בנמיביה של היום ודבריו של שר-החוץ הגרמני לפיהם 'אנחנו מבקשים סליחה ועושים מחוות הכרה לצורך פיוס'.

הגרמנים הזהירים נשמרו מלהגדיר את התשלום הענק הזה כ'פיצויים', מחשש שמא מדובר יהא בתקדים אבל אין ספק שמדובר בצעד אמיץ, אם כי מאוחר מאוד, שיהיו לו מן הסתם השלכות רבות בעתיד גם על מקומות אחרים בעולם בהם בוצע 'רצח-עם'. למרבה ההפתעה התכתבה ההודעה הגרמנית עם פרק מיוחד בספר 'קניה אהובתי' שנמצא בשלבי עריכה אחרונים לקראת הדפסתו ובו תיאור נרחב ומפורט של מעשי הזוועה הגרמנים נגד שני השבטים של נמיביה, במקביל לחשיפה דרמטית של הפעלת מחנות-ריכוז אכזריים על-ידי השלטון הבריטי בקניה. בשני המקרים הללו מדובר ברצח-עם, ב'ג'נוסייד' ובפשעים נגד-האנושות, שעד כה לא באו מבצעיהם הגרמנים בנמיביה והבריטים בקניה על עונשם וכל זאת כמובן על רקע השמדת-העם הארמני בידי התורכים בסיוע ותמיכה של הגרמנים.

בספר 'קניה אהובתי' יש כאמור תיאור מפורט של השמדת-העם בנמיביה לצד מעשי הזוועה, הרצח וההתעללות שביצעו הבריטים במחנות-הריכוז שהפעילו בשנות ה-50 בקניה ומכאן ההפתעה שנגרמה נוכח פרסום הידיעה על אודות ההכרה הגרמנית בפשעים שביצעו בקולוניה שלהם לפני כ-113 שנים.

אז מה בדיוק התרחש שם וכיצד התגלגלו הדברים עד כדי 'רצח-עם'?

בספר 'קניה אהובתי' יסופר על האירועים שרק מעטים גילו בהם עניין ועוד פחות עוסקים בכך כיום, אבל ראוי לזכור כי הכוחות ששלטו בעולם במאה ה-18 חילקו בינם לבין עצמם את יבשת-אפריקה וכך מצאו עצמם גרמנים, בריטים ואחר-כך גם בלגים וצרפתים, מנצלים עד תום את עושרה של אפריקה ואת תושביה, כשהם אונסים לא רק את הנשים אלא גם את מרבצי-הטבע והאוצרות ומחלקים את הקרקעות הגזולות ליצור מהן מדינות מלאכותיות בהתאם לאינטרסים שלהם. כך למשל הפכו חלקים גדולים מדרום-מערב אפריקה לשטחים בשליטה גרמנית, כפי שלימים הייתה מזרח-אפריקה ובעיקר קניה לחלק בלתי נפרד מהקולוניה הבריטית.

כבר בשנת 1805 החלה 'החברה המיסיונרית של לונדון' לפעול באזור דרום-מערב אפריקה, בנמיביה של היום ועד מהרה הקימה בשנת 1811 את העיר ביתניה. כתוצאה משורה של הסכמים בין המעצמות נכנסה גרמניה לעובי הקורה וייסדה בשנת 1884 את 'דרום-מערב אפריקה הגרמנית' ובשנת 1890 גם את זנזיבר במזרח היבשת וכך קבעה את דריסת-הרגל שלה ביבשת-השחורה.

לאחר שנים אחדות של שקט ששרר בין השליטים הגרמנים לבין השבטים המקומיים, פרץ המרד הראשון של האפריקנים שהסתיים בסוג של הסכם בשנת 1894 אלא שלא עבר זמן רב ולחלק הזה של אפריקה החלו להגיע המוני גרמנים בגלל גלויי מרבצי-יהלומים ברחבי האזור הדרום-מערבי בו שלטה גרמניה, מה שגרם למעשה למרד השני שפרץ בשנת 1904.

הגרמנים סירבו כמובן להיכנע למרד שמקורו בשבטים 'נאמה' ו-'ההררו' בנמיביה והחלו לנקוט נגדם יד-חזקה, שהביאה לעשרות אלפי גברים, נשים וילדים מעמי השבטים הללו, מסכת אכזרית של רציחות, עינויים, מעשי-אונס, הרעלת בארות-מים וגירוש אלפים למדבר-קלהרי על-ידי הכוחות הגרמנים וזאת בתגובה לניסיונותיהם של השבטים להתקומם נגד השלטון הגרמני בארצם.

עד מהרה הפך הדיכוי הגרמני ל'רצח-עם' מלווה במעשי-זוועה וכפי שיסופר גם בפרק המיוחד ב'קניה אהובתי', מדובר היה ב'ג'נוסייד' של ממש, בו נמצאו עד מהרה גם מניעים גרמנים-גזעניים, שבאו מאוחר יותר לידי ביטוי במהלך השואה.

כך למשל הכריז הגנרל לוטר פון-טרוטה, מפקד הצבא הגרמני בנמיביה, כי על שבט ה'ההררו' לעזוב מיד את הארץ, או שאנשיו ייהרגו ומאחר שאנשי השבט הזה סירבו לנטוש את ארצם, נפלו בהמוניהם קרבן למעשי הזוועה של הגרמנים.

ב-12 בינואר 1904 ניסו השבטים להתנגד בכוח לגרמנים ובראשם המנהיג סמואל מההררו אולם כבר בחודש אוגוסט הובסו על-ידי הצבא הגרמני וב-4 באוקטובר 1904 כתב הגנרל פון-טרוטה לרמטכ"ל שלו אגרת ובה הטעים כי " אני מאמין שהאומה הזאת צריכה להיות מושמדת כאומה, אני חושב שעדיף שתיעלם כולה מאשר תזהם את חיילנו".

השמדת-עם ופשעים נגד האנושות

בתוך כך התפתחו דברים דומים גם בחלקה המזרחי של אפריקה, בשטח של 'מזרח-אפריקה הגרמנית', לימים טנגניקה וכיום טנזניה, כאשר בשנים 1905-1907 פרץ שם 'מרד המאג'י-מאג'י' (מים בסוואהילית) נגד הגרמנים. המרד הזה החל אחרי שהגרמנים שרפו שדה-כותנה בטנגניקה ועד מהרה הפך האזור כולו לשדה-קרב בו נחלו המורדים כישלון חרוץ מול מכונת המלחמה הגרמנית החמושה ובסופו של דבר נהרגו כ-75 אלף אנשי שבט ה'מאג'י-מאג'י', נוסף לעשרות אלפים אחרים שנרצחו, עונו, גורשו ומי שנותרו בחיים נאלצו להתמודד עם 'אדמה חרוכה' שהותירו אחריהם הגרמנים.

המרד נגד הגרמנים בדרום-מערב אפריקה ובדרום מזרחה של היבשת, הביא עמו כאמור ל'רצח-עם' , לפשעים נגד-האנושות ולמעשי זוועה מצד הגרמנים וכך נרשם למעשה 'טבח-העם' הראשון (ולא האחרון) שבוצע על-ידי לבנים ביבשת-השחורה. פחות מ-50 שנה מאוחר יותר ביצעו הבריטים מעשי-זוועה דומים במחנות-הריכוז שהקימו והפעילו בקניה בה שלטו, אף ששם לא הנהיגו את שיטת 'הפתרון הסופי' כפי שעשו זאת הגרמנים בנמיביה ובטנגניקה אולם 'הסתפקו' בחיסול, הריגה ורציחתם של עשרות אלפי אסירים במחנות-הריכוז הללו.

מי שטורח לבחון ממרחק המקום והזמן את האירועים הללו מבחין מהר מאוד לא רק בזוועה המאפיינת אותם אלא גם בגורמים גזעניים שליוו את דיכוי השבטים. למעשה הקדימה גרמניה באפריקה את זוועות המשטר הנאצי שהגיע מאוחר יותר ואף העניקה השראה להשמדת-העם היהודי בשואה. סימנים ברורים לכך ניתן היה לראות למשל בהגעתו של ד"ר יוזף מנגלה הידוע לשמצה לנמיביה כמרצה בבית-ספר לרפואה, שיחד עם עוזריו ערכו שם ניסיונות-רפואיים במי שהגדירו כ-'תת-אדם' וכך הכשירו את עצמם לזוועות שביצעו אחר-כך במחנות-ההשמדה באירופה. נמיביה הייתה להם סוג של שדה-ניסויים ובהקשר זה אפשר גם להזכיר את היינריך גרינג (אביו של הרמן גרינג, פושע המלחמה הנאצי ומפקד ה'לוופטואפה' הגרמני) שכיהן זמן מה כמושל נמיביה. לכך צריך להוסיף גם התעללות שיטתית של הגרמנים בגופות של לוחמי ה'מאג'י-מאג'י' והעברת גולגלות ואברים מטנגניקה לברלין לצורכי 'מחקר'...

קצינים גרמנים ששירתו באפריקה נמצאו בקשר הדוק עם היטלר ואף פרסמו ספרים על התקופה בה התמודדו עם 'השבטים האפריקנים' ואם לא די בכך, התברר לימים הקשר ההדוק בין הגרמנים לבין השמדת-העם הארמני בידי בני בריתם התורכים, כאשר התפרסמה בחודש אוקטובר שנת 2012 תמונה של קצינים גרמנים סמוך לערימה גדולה של גולגלות מבני העם הארמני שנרצחו, מה שכמובן העיד על הקשר הזוועתי בין הגרמנים לתורכים באשר להשמדת-העם הארמני.

מכאן שמעשי הזוועה הגרמנים בנמיביה ובטנגניקה מאז 1904, שימשו גם מסד לפשעים נגד-האנושות שהם ביצעו מאוחר יותר וניתן בהחלט לקבוע כי 'העניקו' השראה רבה למעשים דומים שביצעו הבריטים בקניה, הבלגים בקונגו ואפילו הצרפתים באלג'יר.

חוקרים העריכו כי הגרמנים השמידו בנמיביה כ-80% משבט ה'ההררו' ועוד כ-מחצית מבני שבט ה'נאמה' ובסך-הכל כ-200 אלף בני-אדם, בנוסף ל-75 אנשי שבט ה'מאג'י-מאג'י' בטנגניקה. מדובר כמובן בהערכות בלבד שכן ברור כי מספר ההרוגים בזוועות הללו גדול הרבה יותר, כפי שידוע למשל כי הבריטים בקניה השמידו לפחות 150 אלף אסירים במחנות-הריכוז שניהלו.

העולם 'הנאור' עמד כמובן מנגד, אף שכבר בשנת 1985 קבע 'דו"ח ויטקאר' של האו"ם כי הניסיון הגרמני להשמיד את השבטים בנימביה ובטנגניקה אכן היה 'ניסיון מוקדם לביצוע רצח-עם'. הפרק האומלל הזה בתולדות היבשת-השחורה נחתם בשנת 1990 כאשר בתום מאבק ממושך נגד דרום-אפריקה (הגזענית עד 1994!) קיבלה נמיביה את עצמאותה, לאחר שקודם לכן בשנת 1961 זכתה גם טנזניה בעצמאותה ושנתיים לאחר-מכן הייתה קניה למדינה עצמאית.

והייתה גם נקודה-יהודית בסיפור הזה, כפי שמסופר ב'קניה אהובתי' : היהודים הראשונים להגיע לנמיביה היו האחים דה-פאס, סוחרים מקייפטאון דרום-אפריקה שבאו בשנת 1861 והקימו בה חברה לחציבת נחושת. אחריהם הגיע גם קרל פורסטנברג, בנקאי יהודי שהשקיע בכריית יהלומים ובהנחת מסילת-ברזל. אמיל רותנאו הקים בנימביה חברה להשקיה ואילו וולטר רותנאו עבד שם במנהל-הגרמני.

בשנת 1892 הוקם בנימביה בית-הכנסת הראשון ובשנת 1908 היו בה 12 משפחות יהודיות ועמהם 'שוחט' ובשנת 1917 כבר נימנו בנמיביה 27 משפחות יהודיות ועוד בית-כנסת. יהודי נמיביה, כמו גם אלה בטנגניקה, לא היו מעורבים במרד נגד הגרמנים ובשל מספרם הנמוך כלל לא נחשבו כגורם בעל השפעה, בניגוד אולי למעמדם ומצבם בקולוניה הבריטית של קניה.

מה גרם לשינוי?

לטרגדיה הנוראה של השבטים בנמיביה ובטנגניקה היו כאמור השלכות מרחיקות לכת לעתיד לבוא גם באירופה בגלל הגזענות האכזרית של הגרמנים. גרמניה המשיכה במשך שנים ארוכות להכחיש את הזוועות שביצעה באפריקה וסירבה כמובן להכיר באחריותה לביצוע 'השמדת-עם' בטריטוריות שהיו תחת שלטונה, כמו גם התנערה מכל קשר בינה לבין רצח-העם הארמני בתורכיה בת-בריתה.

אלא שמקץ יותר מ-113 שנים קרה משהו שהביא עמו לשינוי הדרמטי והמפתיע כאשר הכריזה גרמניה כאמור על נטילת אחריות ל'רצח-העם' שביצעה, על בקשת הסליחה מהעם בנמיביה ועל כוונתה להשקיע סכומי-עתק במדינה האפריקנית.

לעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה בדיוק גרם לשינוי במדיניות הגרמנית כלפי נמיביה. יש המעריכים שמדובר בסוג של תשורה אנושית שמבקשת הקנצלרית הפורשת בקרוב אנגלה מרקל להותיר מאחוריה על-מנת לבסס עוד יותר את תדמיתה כמנהיגה גרמנית בעלת שאר-רוח ויש התולים זאת באינטרסים פוליטיים-כלכליים אחרים של גרמניה, כאלה שטרם התחוורו לעולם.

כך או אחרת מדובר בדרמה פוליטית-היסטורית והיא עשויה אולי גם להשפיע בעתיד על השכונה המיוזעת והעצבנית שלנו, אחרי שבשנת 2016 הכירה גרמניה בהשמדת-העם הארמני בתורכיה. הסיבה לכך נעוצה באפשרות לפיה עתידה אולי גרמניה להכיר ברצח-העם בסוריה ובעיראק כ'ג'נוסייד', בדומה לזה שהיא עצמה ביצעה בנמיביה ואף לגייס לצידה מדינות נוספות באירופה. מאחר שישראל נחשבת במקומות רבים בעולם 'מדינה מצורעת' בעלת שלטון 'אפרטהייד' גזעני, לא מן הנמנע כי תמצא עצמה מתגוננת מפני האשמות בדבר ביצוע 'רצח העם הפלשתינאי' ובדיוק בנקודה הזאת תזדקק לסיוע והגנה של מי שכבר הודתה בפשעים כאלה כמו למשל גרמניה. ההכרה הגרמנית באחריות ל'פשעים נגד האנושות' בנמיביה עשויה בעתיד לסייע דווקא לישראל, כאשר תואשם בביצוע פשעים דומים ומן הסתם תתבקש ההשוואה בין מעשי הזוועה הגרמנים באפריקה לפני 113 שנים לבין רצח-העם בסוריה ובעיראק זה לא מכבר, לעומת האשמות-השווא ועלילות-הדם נגד ישראל.

הנה כי כן הקשר המיוחד שנוצר בין ההכרזה הגרמנית הדרמטית על אחריותה לביצוע הזוועות באפריקה, לבין התסריט הצפוי להתממש כאן בעתיד הקרוב ובעיקר בין הסיפור הזה לבין הפרקים המוקדשים לו בספר 'קניה אהובתי' שנמצא כאמור בשלבי עריכה אחרונים טרם הדפסתו.

יכול להיות שלחיצת הידיים הזאת מבשרת עידן חדש ביחסים בין הקולוניאליזם הגרמני-בריטי באפריקה לבין העתיד להתרחש גם בעידן 'רצח-העם' במזרח-התיכון.