סביר להניח כי אבותי שחיו בספרד ועברו בשנת 1814 לגרמניה, שם התיישבו בכפר קטן ושמו ברלין, זכו לקבל מידע בחדר קטן מול מורה ש'הרביץ בהם תורה'. שיטת ההוראה הזאת לא השתנתה כבר מאות בשנים וכך מצאתי גם אני את עצמי בכיתה עמוסה תלמידים, מול לוח גדול ועליו סימני גיר-לבן ומורה קשוח שדרש מאתנו לדקלם את המידע שניסה להעביר אלינו ובדיוק אותה שיטת הוראה נהוגה עד היום בכיתות-הלימוד של נכדיי ונכדותיי.
יכול להיות שאת מקומו של לוח-העץ והגיר המתפורר, כבר תפסו אמצעים אחרים, אבל השיטה נותרה כפי שהייתה בערך מהתקופה בה המציאו 'השומרים' את כתב-היד בעולם ובמשך דורות כינו אותה בשמות שונים, אבל היא נודעה כ'הוראה פרונטלית'.
השיטה הזאת דרשה מורים שידעו כיצד להעניק לתלמידים ידע ומידע הדרושים להם לעתיד לבוא וזאת על-מנת שבסופו של תהליך, המתמשך על-פני כ-12 שנים, הם יצאו מתוך שרשרת הקניית הידע אזרחים מועילים לחברה.
לצד המורים הללו קמו מערכות ענק, שהתפארו ביומרה לשמש 'משרדי חינוך' שנעזרו בהקמת מנגנונים פנימיים ובתקציבי-ענק, אף על-פי שבמרוצת הזמן הוכיחו כי אין להם ולא כלום עם 'חינוך' אלא עם הקמת 'שרשרת-מזון' המורכבת מהישגים מדידים. מתוך כך החלה לצמוח תעשיית הציונים שהפכה חזות הכל וחרצה גורלם ועתידם של מיליוני תלמידים בארץ ובעולם, כאילו שיקפו נאמנה את היכולות והסגולות של התלמידים בכל הקשור למיומנות שרכשו לקלוט, לספוג ולעכל את הידע שקיבלו מהמורים.
המערכת הזאת שאבה כמובן את כוחה המוסרי והמעשי מהעובדה לפיה תלמיד שהצליח לשרוד את הטיפוס בשלבי קליטת הידע ויכול להעיד על כך באמצעות תעודת-בגרות נושאת ציונים גבוהים, עתידו להתקבל למוסדות אחרים לאספקת ידע, כמעט מובטח (בתנאי כמובן שמשפחתו יכולה לממן זאת). מדובר בשלב מכריע שבעצם מעצב את עתידו של התלמיד, בוגר המפעל הראשון 'לתעשיית ציונים' ומכריע את גורלו למצוא מקום בחוג כלשהו במוסד הבא בתעשייה הזאת ואשר בדרך-כלל מכתיר עצמו בתואר 'אקדמיה'.
עד כמה חשוב סיומו של התהליך המתואר, תעיד העובדה לפיה רק המצטיינים שצלחו אותו, מגן-הילדים ועד קבלת תואר-אקדמי ראשון (לפחות), צפויים גם למצוא משרות בכירות במשק ולהבטיח את עתידם הכלכלי-חברתי ולא פעם גם המקצועי-פוליטי. כל השאר מוצאים עצמם מדשדשים על רצפת הנשורת של הבינוניות ונאלצים לאלתר פתרונות חלופיים לעתידם, הרחק מן הצמרת.
מה בעצם קרה כאן?
העולם המציא שיטה להכשרת התושבים הצעירים שלו, שתכליתה להפוך אותם, בתום תהליך מתוכנן היטב, לאנשים יעילים, מועילים, יצרנים, שמסוגלים לתרום לקידום החברה בה הם חיים. זאת 'השורה התחתונה' של כל המערכות העוסקות באספקת ידע ומידע ואין זה משנה כלל אם מדובר בישראל, קונגו, קניה, בוליביה או אפילו עיראק וצפון-קוריאה. בכל המקומות הללו מדובר פחות או יותר באותה שיטה בדיוק, להשגת המטרה הזהה ובדרך-כלל רק השפות השונות מבדילות בין מקבלי, שואבי ומוסרי הידע והמידע לתלמידים.
אבל נראה כי בקרוב עתיד להתחולל שינוי גדול בזירה הזאת וסימניו ניכרים כבר במקומות רבים בעולם ואפילו בישראל ניתן לחוש בהם: היעלמם ההדרגתי של מספקי הידע והמידע (המורות והמורים) והחלפתם בבינה מלאכותית מסוגים שונים!
כבר היום מתאפשר לילדים לרכוש ולקבל ידע ומידע באמצעים שאינם דורשים התערבותם של העוסקים בהוראה. אם פעם נדרשתי לבלות שעות ארוכות בחיפוש אחר משמעות הגדרה כלשהי ונזקקתי להכוונת המורה שלי, היום אפשר בלחיצה קלה על מקש-מחשב, לשוטט ב-'ד"ר גוגל' או ב-'ויקיפדייה' וכל המידע לו אני זקוק, מונח לנגד עיניי בשניות אחדות. אם נזקקתי פעם לשיעור מסובך ומשעמם כדי להבין את המשמעות של תהליכים מורכבים בהיסטוריה או מדע-המדינה, אני נעזר בהרצאה שמשודרת אלי באמצעות המחשב (ע"ע 'האוניברסיטה הפתוחה') ויכול ללמוד את הנושא ביתר קלות ואפילו לגרום ל'מרצה' לחזור על דבריו עשרות פעמים מבלי שאסתכן ב'הפרעה' להרצאה.
ההתפתחות הטכנולוגית האדירה והמהירה, פתחה בפני צרכני הידע והמידע לא רק אופקים חדשים ואפשרויות כמעט לא מוגבלות, היא גם מאפשרת חיבורים בין צרכנים שונים באמצעות האינטרנט. תלמידים בבריטניה, הולנד, ישראל וערב-הסעודית, כבר מסוגלים להזין זה את זה בידע ומידע שנחוץ להם למשל בלימודים לתואר ראשון בחקלאות-אורגנית, או בהבנת משוואות מסובכות במתמטיקה, כמו גם מושגי-יסוד בפיזיקה ובמקרים רבים גם אין צורך בשליטה בשפה-האנגלית-הבינלאומית, משום שמחשבים רבים יודעים לתרגם בתוך רגעים לכל שפה מדוברת בעולם. במקרים הללו ובעוד רבים הדומים להם, אין כבר צורך במורות ומורים.
מתי יתחילו לעסוק ב'חינוך'?
אבל בכך לא די, שהרי השינוי הטכנולוגי המהפכני הזה, גורר אחריו עוד ועוד תופעות, במיוחד בתחומי הארגונים העוסקים בהוראה, במנגנונים המשרתים אותם ומעל לכל בעולם-התוכן החדש.
כבר יש היום די מחשבים מסוגים שונים, המסוגלים 'לדבר' ולהשיב במהירות-שיא, כמעט על כל שאלה וזהו המסד עליו יתנהלו בעתיד הלא רחוק ספקי המידע החדשים. מכאן יחול גם שינוי מבורך בשיטה הקדומה של מבחנים וציונים, בעיקר משום שתלמידים יתמודדו מול מחשבים ולא מול שאלונים שיעניקו להם את הניקוד המיוחל לפיתוח עתידם באקדמיה ומעבר לה. היכולת ליצור חיבורים בין רובוטים ומחשבים תהפוך את נוכחות ספקי-המידע (המורות והמורים) למיותרת לגמרי וכאשר ניתן ללמוד כבר עכשיו כמעט כל שפה בעולם באמצעות מחשבים ולקרוא אין סוף ספרים מקווננים במחשב, למה צריך התלמיד את אותה דמות לחוצה ושחוקה שתספק לו מידע, במטרה שיעמוד ברף הנדרש שנקבע על-ידי המנגנון הממשלתי של משרד-החינוך.
ככל שתהליך זה יתקדם ועמו ייעלמו ספקי-המידע האנושיים, כך יצטמצם גם המנגנון הבירוקרטי הענק שעדיין שולט על עולם-התוכן, הפדגוגיה ושיטת אספקת המידע ובחינתו ומכאן אפשר בהחלט להניח כי את מקומם של אלפי פקידים ורגולטורים במשרד-החינוך, יחליפו רובוטים ומחשבים מתוחכמים, שיעשו את העבודה מהר יותר, בדיוק רב ובמחיר זול יותר, שלא לדבר על סגירתם של 'הסתדרות וארגון המורים'...
התמונה שציירנו כאן רחבה, עמוקה ומורכבת הרבה יותר, אבל היא בהחלט מייצגת נאמנה מגמות שכבר הפכו מציאותיות ואפשר לראות את הנתיבים הברורים אליהם מוביל השינוי המהפכני בתחום אספקת-המידע לתלמידים, כך שבסופו של יום, לא יצטרכו צרכני-המידע להגיע יותר למוסדות הסגורים, לצורך שאיבת מידע וגם ספקי-המידע ומפעיליהם, ייעלמו מתוך המציאות-העתידית הקרובה.
מתוך הנחה כמעט וודאית, שהתהליך הזה, שנמצא כבר בעיצומו, אכן יתממש כצפוי, נותרה השאלה בדבר החלופה שתהא לבתי-הספר ולמורים, לצד הזמן-הפנוי שיעמוד לרשות התלמידים שממילא ילמדו מתוך בתיהם ושכונותיהם?
דווקא בנקודה הזאת, עשויות לצמוח חדשות טובות, משום שאולי לראשונה בתולדות המוסדות לאספקת-מידע תמצא ההצדקה המעשית לכינוי שנטלו על עצמם כ'מוסדות חינוך'. יכול להיות ש'משרד-החינוך' יעסוק במתכונתו החדשה בתכלית שלשמה בעצם הוקם (ולא הצדיק!) וינתב את משאביו האנושיים ותקציבי הענק שלו לעסוק בחינוך-נטו. זאת תהא הזדמנות פז לנטרל את חוליית אספקת-המידע והציונים מ'שרשרת-המזון' של בתי-הספר ולאפשר להם לחנך ילדים, תלמידים ובני-נוער, שהרי את המידע הנדרש לחיים, יקבלו הללו ממילא מבלי הצורך במורים ומורות. יתכן מאוד שהחינוך ימצא סוף-סוף מקום של כבוד בתרומתם של מי שהיו ספקי-המידע בבתי-הספר והמוסדות הללו יתמקדו אך ורק בתחום שתכליתו לעצב את דמותם של הצעירים אשר ינהיגו בעתיד את המדינה והעולם.
זהו התהליך 'הטבעי' והמתבקש של השינויים הצפויים והוא יתרחש, למרות התנגדות ממסדית של ממשלות ופקידים שבמקרה הטוב עלולים רק לעכב אותו, אבל לא למנוע את התרחשותו.
ומאחר שאנחנו סבורים כי כך אמנם יקרה, נותרה עוד שאלה פתוחה: באיזה 'חינוך' מדובר? כיצד יהפכו מורים ספקי-מידע לפתע למחנכים של ממש ולמה בדיוק יחנכו את הדורות שקלטו, ספגו והכילו מידע רלוונטי חדש מבלי להסתייע במורים? האם מדובר יהא בישראל בחינוך-יהודי או לאומי, או אולי מערבי אוניברסלי?
אלא שזהו כבר סיפור אחר לגמרי.
Comments