ביום שאחרי הקורונה...

הכותרת של מאמר זה נראית אולי הזויה ומנותקת מן המציאות, בעיקר משום שסופו של הנגיף שכבר מוטט עולם ומלואו כלל לא נראה באופק ובמקומות רבים ובהם ישראל, מנסים עדיין בקושי רב להתמודד עם מה שהוגדר כ'גל השני'. יתר על כן קיימת הסכמה כללית בארץ ובעולם כי הקורונה כאן כדי להישאר עוד זמן רב והאפשרות היחידה העומדת בפני העולם היא לסגל אורח-חיים שיצליח איכשהו להמשיך ולהתקיים לצד הנגיף הבריאותי והקורונה-הכלכלית.

ובכל זאת, קיימת גם סברה כי בעוד זמן (לא ידוע) ימצא חיסון גואל, שלפחות יצמצם באופן משמעותי את הגל העכור הזה ויוריד את עקומת מספר הנפגעים לרמה שניתן לחיות אתה ואולי אפילו יביא הדבר להדברתו הסופית של הנגיף המתעתע עולם ומלואו. לאיש אין כמובן מושג ירוק מתי יתרחש הדבר וההנחה הרווחת בקרב 'המומחים' היא שהקורונה תמשיך להכות בנו עוד זמן רב עד אשר תואיל בטובה להניח לנו.

צריך לזכור כי כבר היו דברים מעולם:

בשנת 1897 החל ארנסט דושן הצרפתי לעסוק בהמצאה חדשה ששינתה את פני הרפואה בעולם, אף שרק בשנת 1928 פיתח אותה הרופא והביוכימאי אלכסנדר פלמינג והפך אותה ל'פנצילין' שנודע כתרופה אנטיביוטית מצילת חיים. בשנת 1942 נכנסה התרופה לשימוש מסחרי הודות למאמצים של הכימאים צ'ין ופלורי ומאז הכל היסטוריה.

האנטיביוטיקה אגב נכנסה לשימוש ראשון בשנת 1929 על-ידי אותו אלכסנדר פלמינג ועוד הרבה קודם לכן בשנת 1899 נרשם 'האספרין' בשמו המסחרי והיה למשכך הכאבים הנודע בעולם.

הנה כי כן דוגמאות אחדות מתוך רשימה ארוכה של תרופות וחיסונים שנתגלו לעולם ואשר שינו ללא הכר את פניו וסייעו להדביר מחלות ולהוריד את רמת התמותה ולכן אין בעצם סיבה לא להיות אופטימיים בכל הקשור למציאת חיסון נגד נגיף הקורונה, מה שמחזיר אותנו לשאלה המרכזית: אז מה יקרה ביום שאחרי הקורונה ?

אין ספק שכל החיים על כדור הארץ יהיו שונים לגמרי מאלה שהיו מוכרים טרם פרוץ הנגיף ואפשר להתעכב על מספר מרכיבים כדי להתרשם מהשינויים הצפויים לעולם בכלל ולנו בישראל בפרט:

עבודה ותעסוקה

סביר להניח כי מרבית הרגלי העבודה המוכרים יעברו שינוי מהפכני ויותר ויותר חברות ואנשים יסיטו את מקום עבודתם, במידת האפשר, מהמשרדים ומקומות התעסוקה לתוך ביתם ולכך צפויה מן הסתם השפעה גדולה לא רק על אופי העבודה, אלא גם על מבנה התא המשפחתי והשלכותיו על היחסים בו.

אחרי משבר עולמי בתעסוקה ייווצרו שינויים משמעותיים במבנה הפנימי של עולם-העבודה וזאת מאחר שרבים יצטרכו לעבור למגזרים חדשים ולצורך כך יעברו הסבה מקצועית לתחומים לא מוכרים להם, דבר שיגרור גם תנודה גדולה בעולם התעשייה בכלל ובפרט בעולם ההי-טק, שלא לדבר על תנועה גדולה של אנשים ממקום למקום לחפש לעצמם מקורות תעסוקה ופרנסה חדשים.

אחרי השקעה של מיליארדי דולרים ויורו בניסיון לשקם את הכלכלה במדינות העולם העשיר ובמיוחד העני, יגיע מן הסתם 'יום התשלום' מה שאומר בעברית פשוטה כי יצטרכו למצוא מקורות למימון המענקים הנדיבים וההלוואות שהוענקו בזמן הנגיף. הפירוש המעשי לסיפור הזה לא מבשר טובות ל'יום שאחרי' משום שממשלות ובנקים יחפשו מקורות כספיים חדשים להחזר ההשקעות הללו וזה יכול להוביל למשבר-כלכלי חדש דווקא אחרי חיסול הקורונה משום שכידוע כסף לא גדל על העצים ובסופו של יום מישהו יצטרך לשלם.

הגירה

צריך לשים לב לעוד תופעה מעניינת שהביא עמו הנגיף: גלי ההגירה המוסלמית מארצות אפריקה והמזרח-התיכון כמעט גוועו לחלוטין מחמת סגירת הגבולות והמעברים ומחשש להגברת ההדבקה ההמונית, שלא לדבר על פחדם של המהגרים מהמתחולל באירופה. מה יקרה אחרי הקורונה בעניין זה? קשה לקבוע אבל ברור שגלי ההגירה הללו כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו בעבר, בעיקר משום שמרבית מדינות אירופה ימשיכו מן הסתם לחסום למשך זמן רב את גבולותיהם כדי להיות בטוחים שאינם חשופים לגל שלישי ורביעי של הנגיף ומכאן הקושי המתמשך של המהגרים לחדור ל'יבשת המובטחת' שכלל לא רוצה בהם.

פוליטיקה

דווקא מתוך ההקשר הזה אפשר לעבור גם למרכיבים הפוליטיים הצפויים להתרחש ב'יום שאחרי'. כבר לפני פרוץ הנגיף ובמהלכו, ניתן היה להתרשם מהחיזוק שחל במעמדו של הימין במספר רב של מדינות אירופה, מה שהוביל בהדרגה לא רק להגדלת כוחן של המפלגות הללו, אלא גם להגברת הלאומיות שמובילה בהכרח לגילויי לאומנות קשוחה. סביר להניח כי התופעה הזאת תתרחב גם בעתיד ויותר ויותר מדינות יתייצבו בצד הימני של המפה הפוליטית, מתוך תחושת התגוננות, גאווה לאומית, חשש מפני הגירה וכל אלה גם יחד.

מתוך כך נשאלת כמובן השאלה באשר למעמדו ועתידו של האיחוד האירופי, בלי שום קשר ל'ברקזיט' של בריטניה. נכון אמנם שלאחרונה הצליחו הקנצלרית הגרמניה מרקל (הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי) והנשיא הצרפתי עמנואל מקרון להביא, לראשונה מאז מלחמת העולם-השנייה, לאישור מענק חסר תקדים של כ-750 מיליארד(!) יורו לארצות הדרום העניות באירופה ולמדינות אחרות (ולא לישראל...) והיה זה צעד מתבקש, רגע לפני איום ממשי על המשך שלמותו של האיחוד האירופי. אבל אין שום ערובה לכך ש'ביום שאחרי' ימשיך האיחוד להתקיים במתכונתו הנוכחית, בעיקר משום שאיפות בדלנות שכפי הנראה יתגברו מצד יותר ויותר מדינות. להשפעה של צמצום או פירוק האיחוד האירופי עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על העולם כולו בעיקר 'ביום שאחרי'...

מערכת היחסים העכורה והמתוחה בין סין לבין ארה"ב כבר הפכה טרם פרוץ הנגיף לסוג של כיפוף-ידיים, שהשפיע לא רק על המערכות הכלכליות והמסחריות בין שתי המעצמות ועל השווקים והבורסות בעולם אלא גם על הפוליטיקה הפנימית בארה"ב. סין נתגלתה לאמריקנים בפעם המי-יודע-כמה כאגוז קשה לפיצוח (בעצם מאז מלחמת קוריאה) והדברים אף הביאו להאשמתה כאילו הייתה מקור לנגיף הקורונה במקרה הטוב ואפילו כמי שחשודה בהפצתו בכוונת מכוון, מה שעד כה לא הוכח. סביר מאוד להניח כי גם 'ביום שאחרי' לא יתפתח רומן אהבה לוהט בין בייג'ינג לבין וושינגטון וכי במקרה הטוב ימשיכו השתיים לנהל מערכת יחסים עכורה וחשדנית, מה שלא יוסיף שום דבר חיובי לכלכלה העולמית, אלא שהדבר תלוי במה שיתרחש בחודש נובמבר הקרוב, כאשר ילכו האמריקנים לקלפיות ויחליטו אם לגרש את דונלד טראפ מהבית-הלבן בתום קדנציה אחת בלבד, או לאפשר לו להמשיך כנשיא.

ברור לחלוטין כי עד נובמבר לא יחול שום שינוי משמעותי במצב הקורונה, לא בארה"ב הפגועה אנושות ולא בשום מקום אחר בעולם. במקרה הטוב גם בנובמבר נהיה עדים לאותה רמת הדבקה ותחלואה וכאן יעמוד הנשיא האמריקני למבחן הגדול ביותר שידע עד כה, נוכח הנגיף המתעתע וקריסת הכלכלה האמריקנית תוך הגדלת מספר המובטלים לשיא חדש, למרות השקעות ענק של הממשל ולא דיברנו על המשבר הבין-גזעי על רקע רצח ג'ורג' פלוייד בידי שוטרים לבנים. דונאלד טראמפ יזדקק מן הסתם לקסם או לנס או לשניהם גם יחד כדי להמשיך להיות בבית-הלבן, למרות שהוא מתמודד נגד דמותו החלולה של ג'ון ביידן שמטיב לשתוק כל הדרך לבחירות. מכל אלה עולה האפשרות שכבר ב'ביום שאחרי' יכהן נשיא אחר ולא דונלד טראמפ בבית-הלבן ולמרות שקשה היום לחזות בתוצאות ובהשפעה הפנימית והעולמית של תסריט כזה, ברור כמעט לכל העוסקים במדע-המדינה, כי אם אכן כך יקרה, תשמע אנחת רווחה מסין, עבור ברוסיה ועוד מדינות באירופה (למעט כמובן בישראל) בנוסח 'ברוך שפטרנו מעונשו של זה'.

למרות שקשה להאמין לנתונים שיצאו עד כה מרוסיה באשר למספר הנדבקים והחולים, ברור כי ולדימיר פוטין הצליח בינתיים להחזיק היטב (כהרגלו) את המכסה מעל הסיר המבעבע בארצו ולא רק זאת, אלא שעלה בידו להשיג ב'משאל עם' תמיכה גורפת להמשך כהונתו לעוד שנים רבות. אלא שגם פוטין הכל-יכול יודע כי לא לעולם חוסן וכי קיימת אפשרות לפיה דווקא ב'יום שאחרי' ימצא עצמו מתמודד עם משבר-כלכלי חמור ביותר ואז ייאלץ להגמיש את עמדותיו הנוקשות, או למצוא עצמו מסולק מהקרמלין. התסריט הזה נראה אולי מופרך אבל כבר למדנו לדעת כי ההיסטוריה מלאה הפתעות ומי שמהמר היום על פוטין כנשיא ב'יום שאחרי' מניח כספו על קרן-הצבי.

מתוך כל אלה עולה תחזית ראלית ולפיה צפויה מהפכה עולמית בקרב המנהיגות, לא רק באירופה אלא גם בארה"ב ודרום-אמריקה וגם אצלנו ובמזרח-התיכון : אנגלה מרקל כבר בדרכה הביתה, עתידו של בוריס ג'ונסון בבריטניה תלוי במה שיתרחש באי הבריטי בעיקר נוכח הרצון הסקוטי לזכות באוטונומיה, מקרון הצרפתי תלוי בהמשך התחזקות הימין בארצו, נשיא ברזיל נמצא כבר זמן רב על חבל מתוח ולא ברור מה יעלה 'ביום שאחרי' בקטלוניה השואפת לעצמאות העלולה להשפיע על גורלה של ספרד ,כך שחלק גדול מהשחקנים המרכזיים בזירה הבינלאומית, כבר לא יהיו בתפקידם ב'יום שאחרי' והרבה מאוד תלוי כמובן במי שיחליף אותם ועתיד להשפיע על ההתנהלות הפוליטית-מדינית-כלכלית של העולם כולו.

כלכלה

הזרמה אדירה וחסרת תקדים של כספים למדינות מרוסקות במהלך הנגיף, סייעה אולי לחלק מהן לשרוד, אבל אין ספק כי המהלכים הללו עתידים לגבות 'ביום שאחרי' רבית גבוהה, כאשר הקופות הריקות יחפשו פתרונות להתמלא מחדש. לדעת כלכלנים ברחבי העולם התגובה הכלכלית הראשונה 'ביום שאחרי' תבוא לידי ביטוי באינפלציה גואה ומתמשכת, שתזכיר אולי את המשבר הנורא של 1929-1930 ובמידה מסוימת גם את משבר-2008.

בדיוק בנקודה הזאת ייבחן החוזק הכלכלי של מדינות מפתח כמו סין, ארה"ב, יפן וגרמניה ומערכת היחסים בין המטבעות השונים, שתשפיע באופן ישיר על הבורסות ועל ההשקעות ברחבי העולם. לעניין הזה חשיבות עליונה על ההתנהלות הכלכלית 'ביום שאחרי' לא רק משום ההשפעה על שוקי העבודה בעולם אלא על כל מערכות היצוא והיבוא והמכסים וההשקעות, שכולם יחד עתידים לעצב מחדש את פרצופה של הכלכלה העולמית ועל כך כבר נאמר כי 'יהיה יותר גרוע לפני שיהיה טוב'...

לכך צריך להוסיף את מצבה המחמיר של יבשת-אפריקה, מקור ראשון להגירה לאירופה אבל גם מוכת הקורונה. אם לא ישכילו המדינות העשירות בעולם, בשיתוף הבנק העולמי ואולי גם האו"ם להגיש לאפריקה סיוע כספי וכלכלי דחוף עוד לפני 'היום שאחרי' צפוי להתרחש שם אסון כבד שישפיע גם על אירופה כולה.

יש עוד סדרה של מבחנים שפתרונם לוט בערפל לגבי 'היום שאחרי' כמו למשל מה יתרחש באיראן והאם תגיע לפצצה הגרעינית המאיימת עלינו וגם מה יתרחש בצפון-קוריאה באותו הקשר, אבל נראה על פניו כי רק אחרי התפוגג הנגיף תתבהר במדינות הללו התמונה. מה שמוביל אותנו למזרח-התיכון המיוזע: האם יצליח נאסראללה להמשיך להסתתר עוד זמן רב בבונקר שלו? האם ימשיך הנשיא הסורי אסאד להחזיק במה שנותר ממדינתו? מה יעלה בגורלו של הנשיא המצרי סיסי וכך גם עבדאלה המלך הירדני? אין כמובן שום אינדיקציה ברורה לתחזית רצינית לגבי שאלות אלה, אבל יש סיכוי כי גם במזרח-התיכון 'ביום שאחרי' יתחוללו שינויים מרחיקי לכת שבכל מקרה ישפיעו עלינו באופן ישיר (ועוד לא דיברנו על 'תכנית הסיפוח' והשפעותיה כבר בעידן הקורונה).

ומה יקרה בישראל?

דווקא כאן התמונה המצטיירת ברורה למדי, משום שעוד הרבה טרם 'היום שאחרי' ברור הדבר כי בנימין נתניהו ורעייתו יעזבו את משכנם ברחוב בלפור בירושלים ויתנחלו באחוזתם בקיסריה. נתניהו יותר קרוב לסיום כהונתו הארוכה כראש-ממשלה מהגעת 'היום שאחרי' ולרבים נראה כי האירוע ההיסטורי הזה עתיד להתרחש אפילו בקרוב מאוד, מה שיוביל בהכרח למאבק חסר פשרות במפלגתו לרשת את כיסאו.

במקביל ולמרות הקשיים לחזות בישראל מהלכים פוליטיים מתקבלים על הדעת, נראה כי 'השמאל' הישראלי ימשיך לשקוע במצולות השכחה ודווקא כוחו של המחנה המכנה עצמו 'מרכז' יגדל על חשבון 'הליכוד' שישלם מחיר יקר על הטיפול במשבר הקורונה הבריאותי והכלכלי גם יחד. עלייה של 'המרכז' הפוליטי, בשילוב מפלגה ערבית ואולי גם חלקים מההנהגה החרדית תגרור שינוי פוליטי כמעט חסר תקדים ולפחות מהבחינה הזאת יבשר 'היום שאחרי' מהפכה ישראלית שעשויה אפילו לשנות את היחסים עם עזה ורמאללה גם בהעדרו הצפוי של אבו-מאזן , עליית דחלאן לשלטון במוקעטה והכרה ישראלית בחמאס כשליט בלעדי של הפלשתינאים גם במה שמכונה 'השטחים'

קיים סיכון גדול להתנבא לגבי הצפוי להתרחש במזרח-התיכון בכלל ובישראל בפרט, אבל מי שעיניו בראשו ובוחן מקרוב תהליכים המתרחשים מתחת לפני הקרקע, יכול להתרשם אולי שזה הכיוון עליו הצבענו. יחד עם זאת לישראל צפוי עוד מסע ארוך לצאת מאפילת הקורונה אל האור הממתין לה ב'יום שאחרי הקורונה' בעיקר במאמצים להתגבר על השבר הכלכלי, על חוסר האמון של הציבור בשלטון ובמערכת המשפט, שלא לדבר על תיקון השסעים העמוקים בתוך החברה, כך שגם בזירה הזאת מדובר עדיין במסע ארוך ומסובך שכלל אין ערובה כי אכן יעלה יפה.

כך או אחרת, ברור כעת כי החיים בעולם ובישראל בפרט, יהיו שונים תכלית השינוי 'ביום שאחרי הקורונה' צריך רק לקוות שכאשר תגיע העת הזאת יתרחשו הדברים לטובה ושרק נהיה בריאים.