הנה סיפור שהתרחש כאן הרבה לפני עידן הקורונה והרחק מאוד מהצרות האופייניות לישראל של קיץ 2020 ואשר, כך נראה לנו, רק מעטים מאוד מודעים לקיומו ובהם בעיקר 'עכברי היסטוריה'. האמת היא שנחשפנו אליו לגמרי במקרה, בעת הכתיבה והעריכה של הספר 'קניה אהובתי' ובמהלך התחקיר המקיף להכנת הספר, נתקלנו לפתע בזיכרונות של תושב קניה יוצא-הודו, שבדיעבד התברר כי סבו לחם בארץ-ישראל והנה נפתח פתאום מעגל-היסטורי מפתיע, שהוביל אותנו לסיפור המופלא הזה.
עם תחילת מלחמת-העולם הראשונה פנתה האימפריה הבריטית לחלק ממדינות החסות שלה, בבקשה לקבל סיוע לטובת המאבק נגד התורכים ובתוך כך גם לנסיכויות בהודו. ההודים נענו בחיוב לבקשה הבריטית ובין השאר שלחו מנסיכות ג'ודפור את גדוד הרמחים המאומן שלה ובראשו המפקד טהאקור דלפט סינג, יליד 1893 שלמד באנגליה והצטרף לצבא הבריטי.
כך החלה למעשה המעורבות ההודית במלחמה לצד הבריטים על ארץ-ישראל, לאחר שבשנת 1916 כבר השתתפו בקרבות-חפירה בצרפת. אותו סינג יחד עם חייליו מגדודי הרמחים,הגיעו מאירופה למזרח-התיכון ונטלו חלק בכיבוש חצי-האי סיני ותעלת-סואץ. בסך-הכל השתתפו במערכה על ארץ-ישראל כ-100 אלף חיילים הודים, רובם ככולם הינדים, אולם לצדם היו גם מוסלמים שעד מהרה מצאו את עצמם נלחמים באחיהם המוסלמים מהצבא העותומני.
המערכה הצבאית על ארץ-ישראל התנהלה לשביעות רצונו של הגנרל אלנבי ואחרי הצלחת המתקפה הבריטית בשרון, כיבוש עפולה ונצרת, המשיך הגנרל אלנבי לכיוון צמח וגשרי-הירדן בואכה הדרך המובילה לדמשק. בשלב הזה כלל לא עלה בדעתו להתעכב עוד בקרבות מיותרים, שהרי אצה דרכו להמשיך צפונה ולמגר את שארית הצבא התורכי וכך למעשה כבר פסח לגמרי על העיר חיפה.
אלא שבדיעבד התברר כי מדובר היה בשגיאה טקטית, שלמעשה גרמה לכך שהעיר חיפה נכבשה למעשה בטעות ובזכות החיילים ההודים.
בתום המתקפה המוצלחת של גנרל אלנבי ב-19 בספטמבר ב'קרב מגידו', הגיע לכוחות הבריטים דיווח של סיור-אווירי שחג מעל לחיפה ב-22 בספטמבר 1918 ולפיו 'הכוחות העות'ומנים התפנו והעיר ריקה'. הבריטים המעודדים מהדיווח הזה, מיהרו לארגן טור מכוניות משוריינות לעבר העיר אבל כאשר הגיעו לבאלד א-שייח' (נשר של היום), נתקלו באש חזקה ונדרשו להם 4 שעות להיחלץ מהמלכודת. אירוע זה גרם לאלנבי לזנוח את כל שאר תכניותיו ולהחליט לכבוש את חיפה ולשם כך שיגר אליה שלושה גדודים ובהם חטיבת-הרמחים ההודית.
לפי התכנית המקורית הושארו שני גדודים כעתודה ואילו האחרים נשלחו יחד עם יחידת פרשים אוסטרלית לתקוף את רכס-הכרמל והתותחים הכבדים שהציבו שם התורכים, במטרה לבלום התקפה בריטית מכיוון הים.
ב-23 בספטמבר בשעה 14.00 עמדה להתחיל ההסתערות הבריטית על העיר, אלא שכאשר התקרב הכוח הבריטי לנהר-מוקטה (הקישון), נפתחה עליו אש-מקלעים חזקה ומרבית הסוסים שקעו בבוץ ובביצות שסביב ואז התברר כי הבריטים לא למדו את לקחי הקרב של סיסרא בדיוק באותו המקום...
בשלב הזה באו לידי ביטוי הגבורה והנחישות של הרמחים ההודים שהסתערו חזיתית דרך אחד המעברים הצרים של הנהר, לעבר הכוח התורכי שהמשיך להמטיר עליהם אש צפופה. בראש במסתערים עמד מפקדם טהאקור דלפט סינג אלא שהוא נפגע מאש האויב התורכי כאשר הגיע סמוך למה שמוכר היום כ'צ'ק-פוסט'.
תאוות הנקם של החיילים ההודים לא ידעה גבול, לאחר ששלושה לוחמים נוספים נהרגו והם המשיכו להסתער בחמת זעם על העיר חיפה ש-30 אלף תושביה נותרו מסוגרים ונפחדים בבתיהם.
ב-23 בספטמבר 1918 הסתיים הקרב הגדול על חיפה והתורכים נכנעו לרמחים ההודים והניחו את נשקם. לתורכים היו עשרות הרוגים בלחימה ואף הותירו בידי הבריטים וההודים 1351 שבויים. בסיום הקרב ערכו הרמחים-ההודים מצעד-פרשים מרשים ברחוב דרך-יפו לקול מצהלות התושבים ובכך נחתם פרק דרמטי בתולדות שחרור עיר-הכרמל.
רב-סרן סינג זכה לימים במדליית הצלב-הצבאי והוענק לו תואר 'גיבור חיפה'. לוח זיכרון מיוחד המציין את תרומת החיילים ההודים הוצב בבית-הקברות הבריטי במבואות חיפה וכן על לוח זיכרון בבית-הקברות בפורט-תאופיק במצרים.
בשנת 1922 הוקמו בדלהי הודו שלושה פסלים לזכרם של הלוחמים ההודים שנשלחו לארץ-ישראל מ-3 הנסיכויות מהן הגיעו וכל שנה מתקיים במקום טקס-צבאי מיוחד לזכרם. גופותיהם של החיילים ההינדים שנהרגו בקרב על חיפה נשרפו ואפרם פוזר בנהרות בהודו והחל משנת 2010 מקיימת 'העמותה לתולדות חיפה' טקס אזכרה מיוחד לזכר משחריריה ההודים של העיר.
הנה כי כן, פרשה היסטורית מרתקת שנבלעה בכרוניקה המתעדת את מלחמת-העולם הראשונה בארץ-ישראל. האזכור שלה כאן, נועד לא רק לטובת 'עכברי ההיסטוריה', אלא דווקא למי שמרבית עולם-התוכן שלו נסב סביב 'תרבות' וירטואלית, שאינה מכירה בעבר וכן להזכיר למי ששכח או לא ידע, כי גם ההודים האמיצים שותפים היו לאחד הפרקים המרתקים של שחרור ארץ-ישראל.
חיילים הודים מוסלמים לחמו בחיפה באחיהם המוסלמים מהצבא התורכי, צחוק גורלה של ההיסטוריה.