איך הפכנו להיות 'חזירים קפיטליסטים'?

רק בשבוע שעבר התבשרנו כי על רקע המבוי-הפוליטי הסתום בישראל' לא מתבצעת כמעט שום פעילות של וועדות-הכנסת וכתוצאה מכך 'תקוע' בין השאר תקציב של 150 מיליון ש"ח שנועד לטובת ניצולי-השואה ואין איש שיאשר העברתו לניצולים. הסיפור הזה נובע מהמצב בו אין-ממשלה בישראל אבל הוא מאפיין את הגישה הכללית הנהוגה גם בימים כתיקונם' כאשר ניצולי-שואה ושכבות חלשות אחרות באוכלוסייה הישראלית' פשוט 'נשכחות' על-ידי השלטון ורק בעקבות זעקות-שבר, הפגנות והתערבות התקשורת' זוכות לקבל את אותו מעט המגיע להן.

ישראל הפכה להיות מדינה חסרת חמלה ורחמים כלפי חולים, נכים, קשישים, עניים, מובטלים, חלשים וניצולי-שואה. לאנשים האלה אין 'לוביסטים' וגם לא מאגרי-כוח והשפעה פוליטיים ולכן הם מושלכים הצידה כאילו היו סרח-עודף ומציק. זאת הגישה של מדינת-ישראל והטיב להגדיר אותה בזמנו שמעון פרס המנוח כאשר תאר בשנת 2004 את מדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו שר-האוצר' וכינה אותה "קפיטליזם חזירי"!.

מה בעצם קרה לנו? כיצד הפכנו ממדינה בעלת חזון סוציאליסטי, מחברה הדואגת לנחשליה ותומכת בנזקקיה' לחברה 'האוכלת את יושביה' ומשליכה לרחוב את נזקקיה? איך קרה שהחמלה היהודית הידועה בערבות הדדית ועזרה לזולת' פינתה מקומה להסתרת-פנים אכזרית ולהתעלמות גלויה ממי שמחזר על הפתחים ונאלץ למנוע מעצמו רכישת תרופות בגלל מחסור בכסף? מה הביא לכך שקשישים, חולים, ניצולי-שואה ועריריים נאלצים לחטט בפחי-אשפה למצוא לעצמם שאריות מזון? איך קרה שרק הודות לפעילות של עמותות, ארגונים ומתנדבים טובי-לב, נמנע כאן אסון חברתי גדול יותר.

מה זה 'קפיטליזם חזירי'?

צריך אולי להתחיל בניסיון להבין את התופעה בהבנת משמעות המושג "קפיטליזם חזירי" ולציין כי מדובר בכינוי-גנאי לשיטת ממשל הנוהגת בדרך של צמצום המגבלות והמיסוי על בעלי-הון וחברות גדולות, אך מצד שני פועלת להגבלת המנגנונים של הגנת העובדים ומצמצמת את מחויבות הממשלה בהשקעות לטובת הכלל ותמיכה בשכבות החלשות. אפשר אולי למצוא הגדרות נוספות אבל המשותף לכולן נמצא בהיותן ביטוי ל'קפיטליזם' שהיא תורה חברתית-כלכלית, המבוססת בעיקרה על הזכות של פרטים וקבוצות לבעלות על הקניין ולשימוש החופשי בו. המושג הזה נטבע על-ידי וויליאם תאקרי בשנת 1854 ומקורו במלה הלטינית CAPITALIS שפירושו הון.

עוד לפני בחינת התהליכים שעברו עלינו בתוך הסיפור הזה, ראוי כבר עכשיו לציין כי "הקפיטליזם החזירי" הוא הביטוי המוחצן לקיומו של 'ג'ונגל קפיטליסטי' בחברה בו קיימת הערצה למצליחנים, או בעברית שגורה בפי יודעי-דבר 'למי שעשו את זה'!. העושר בקניין, נכסים וכספים, הפך במערב בכלל ובישראל בפרט לא רק לעגל-הזהב החדש אלא למושא חלומותיהם של מרבית התושבים וכך נוצרה שכבת אוכלוסייה המדורגת בעשירונים העליונים של החברה ומהווה מקור לחיקוי ולקנאה.

אלא שלמקור להתנגשות העזה שהתחוללה בין השקפות-העולם החברתיות-כלכליות ואשר הביאה בין השאר ליצירת אותו "קפיטליזם חזירי", קדמו מהלכים רבי משמעות שראוי לעמוד עליהם בקצרה, על-מנת להתייחס לתמונה הכללית שנוצרה במהלך השנים.

נראה כי הבסיס לכך מצוי דווקא ב'לידת הבורגנות', מושג נפוץ בתחומי המחקר הסוציולוגי-היסטורי-כלכלי המתאר מעמד-חברתי שאינו עוסק בעבודת-כפיים. המקור הלשוני של הבורגנות במינוח 'בורג' שבצרפתית פירושו מגדל או מצודה והיה כינוי לשוכני הערים מוקפות-החומה.(אגב המושג הזה מופיע גם בתלמוד-הירושלמי במסכת עירובין-ה' שם נכתב: " שיהיו מהלכין מצור לצידון על-יד מערות ועל-יד בורגנין וגו" ואילו בערבית 'בורג'ה' הוא מגדל...).

'לידתה של הבורגנות' בימי הביניים המאוחרים, בתקופת צמיחת הערים כתוצאה מן המעבר שהתרחש מהכפר אל העיר והתבססות הכלכלה על עיבוד קרקעות השייכות לאצולה, במקביל להקמת בתי-מלאכה עירוניים והחלשות מעמדות הכמורה והאצולה. ביניהן צמח מעמד שכלל גם עניים, סוחרים, בעלי מקצועות-חופשיים, משרתי המלוכה ובעלי בתי-מלאכה. 'הבורגנים' בהיותם החלק העשיר במעמד השלישי נאלצו לשלם את רוב המסים למדינה, בעיקר משום שהכמורה והאצולה פטורים היו מלשלם.

בעקבות המהפכה-הצרפתית ומהפכות אחרות באירופה, נטלה הבורגנות תפקיד מוביל בשינוי המשטר המלוכני-פאודלי לכיוון משטר פרלמנטרי, בו רוכז עיקר הכוח בידי הבורגנים. המהפכה-התעשייתית מאמצע המאה ה-18) אפשרה התעשרות חסרת תקדים של חלקים בבורגנות האירופית ולמעשה יצרה שני תת-מעמדות: הזעיר-בורגנות (בעלי עסקים קטנים ומקצועות חופשיים) והבורגנות-הגבוהה (בעלות על עסקים גדולים וניהולם).

קרל מרקס ראה בבורגנות שלפני המהפכה-התעשייתית, מעמד מהפכני המוביל את השינויים בחברה המודרנית ובעלת יכולת חסרת תקדים לעתיד לבוא, אבל בגלל התבססות השיטה הקפיטליסטית-תעשייתית, תפסה הבורגנות עמדת-כוח והפכה למעמד ריאקציוני ושמרני כאשר כוחה בא לה מתוך כך שהייתה מעמד של בעלי-רכוש ואמצעי-יצור ואילו עושרה נבע, על-פי קרל מרקס, מניצול בני מעמד העובדים המגולם ב'פרולטריון' (מעמד נמוך של עובדים שכירים נטולי רכוש בניגוד לבעלי-ההון והאמצעים). העושר של הבורגנות רק גדל כשבעלי אמצעי היצור שומרים אותו לעצמם ואת הערך העודף, הנובע מהפער בין השכר המשולם לפועל לבין המחיר המבוקש עבור הסחורה בשוק ומכאן שאותם הפועלים המייצרים את הסחורות גם משלמים תמורתן יותר ממה שהם מקבלים בתמורה לעבודתם וזהו תהליך המוביל להתרוששות גוברת והולכת. קרל מרקס ייחל לכך שמעמד הפועלים יתעורר וישתחרר מהניצול בידי הבורגנות וקיווה כי יגיע עידן של קומוניזם-מרקסיזם אשר יוביל למאבק 'הפרולטריון' לנשל את הבורגנות מנכסיה כדי שאלה יועברו בסופו של דבר לידי 'הפרולטריון' על-מנת להקים חברה נטולת מעמדות.

הרעיון האוטופי הזה החזיק מעמד כ-70 שנה ואף גבה מחיר דמים נורא במשטרים הקומוניסטים, אלא שאלה התמוטטו והותירו את העולם נתון בידי הצד השני של המטבע החברתי-כלכלי, כאשר הקפיטליזם ביסס עקב כך את מעמדו בעולם.

מה קרה לנו מאז ?

ההתנגשות בין שתי תפיסות העולם המנוגדות השפיעה בזמנו גם על מדינת-ישראל הצעירה, אשר בשנותיה הראשונות נצמדה לקווי-המתאר של משטר סוציאליסטי ושאפה לאמץ לעצמה אופי של 'מדינת רווחה'. בישראל של שנות ה-40-50 נחשבה הבורגנות לשם-נרדף להתעשרות קלה על חשבון הפועלים וזאת על-ידי בעלי-הון המקורבים לשלטון. רוב הציבור הישראלי נשא אז בעול הכלכלי הודות לעבודה יצרנית של ממש והמדינה ניסתה להגן על העובדים באמצעות מגוון שירותי רווחה וסעד כנהוג במשטרים סוציאליסטים.

אפשר אולי להצביע על קו פרשת-המים, במעבר החד ממשטר סוציאליסטי-חברתי לתחילת הסחף לעבר 'הקפיטליזם החזירי' בישראל, לאחר מלחמת ששת-הימים. הניצחון הצבאי המדהים, ההשתלטות על שטחי-מולדת ובעיקר תחילתו של שגשוג כלכלי חסר תקדים, בנוסף לזינוק בתנופה של תעשייה, בנייה ופיתוח, גרמו לשינוי פני המשק והחברה הישראלית, תהליך שקיבל משנה תוקף ותנופה בשנים הבאות.

אחד הביטויים המוחצנים לתהליך הזה, היה במשבר הכלכלי שפקד למשל את הקיבוצים, מי שהיו הסמל של כלכלת-הרווחה וגאולת הארץ ואשר מצאו את עצמם נלחמים על קיומם מול משק חדש ושונה עד לצעד הבלתי נמנע של הפרטה.

אבל ברקע עדיין נותרו שתי עמדות בסיסיות: מדינת-הרווחה הסוציאל-דמוקרטית, לעומת מדינת-הקפיטליזם של 'הכלכלה החופשית' ובדיעבד התברר כי ישראל בחרה במודע באפשרות השנייה.

מי שמבקש להעמיק ולהבין את מהותה של הכלכלה הקפיטליסטית ואת מניעיה מוזמן למשל לעיין בספרו של ג'והן מיינרד קיינס , מגדולי המחשבה הכלכלית הסוציאל-דמוקרטית במאה ה-20 שכתב ב- " התאוריה הכלכלית של התעסוקה הרבית והכסף" בין השאר:

" ישנן פעילויות אנושיות רבות-ערך הנזקקות למניע של עשיית כסף ולסביבה של בעלות פרטית על רכוש להבשלתן המלאה". הקביעה הזאת הניחה מאוחר יותר את המסד לגישה לפיה יש עדיין מקום להתערבות הממשלה בכלכלה בעת שפל-כלכלי לצורך ניהול הטבע האנושי ועידון הקפיטליזם, אבל במבחן התוצאה התברר כי " המוצר האמתי של 'הקפיטליזם החזירי' הוא הפרט ועד מהרה התחוור גם כי הציבור הרחב מאמץ לעצמו צרכנות של מותגים ויוצר בכך תלות מחולטת ביצרן.

מאחורי הגישה הקפיטליסטית (טרם הפיכתה להיות 'חזירית') נמצאת מדיניות הידועה בשם 'לסה פר'. מדובר במערכת כלכלית בה מתבצעות בחופשיות עסקאות בין צדדים פרטיים ללא התערבות ממשלתית כגון רגולציה, סדרי-עדיפויות, תעריפים וסובסידיות. הרעיון הזה הופיע לראשונה אצל ה'פיסיוקרטים' במאה ה-18 (האסכולה הפיסיוקרטית מקורה בקרב הוגים צרפתים ששאפו לשנות את מדיניותו של לואי-ה-15 (1715-1774) להפחית את הרגולציה והמסים על החקלאות. אחד מאבות התאוריה הזאת היה פרנסואה קניי שטבע את המונח המפורסם 'לסה פר לסה פרה' ומדובר ככל הנראה בתאוריה הכלכלית המפותחת הראשונה). במרוצת הזמן התברר כי למעשה מדובר בקריאה נגד התערבות ממשלתית בסחר, מה שהיה לימים לשם-נרדף ל'כלכלת שוק'.

מי שהפליאה להציג את יתרונות השיטה הקפיטליסטית ויצאה נגד כל צורה של קולקטיביזם פשיסטי או סוציאליסטי, היא הסופרת היהודיה Ayn Rand כאשר פרסמה בשנת 1957 את ספרה 'אטלס המתנער ממשאו', Atlas Shrugged או כפי שנודע בשמו העברי 'מרד הנפילים' (מהדורה חדשה בעברית בהוצאת זמורה/ביתן בשנת 2012). בספר מדהים זה (מומלץ בחום רב לאוהבי ספרות איכותית ולמי שמבקש להתמודד עם חשיבה-חברתית עמוקה מאחורי סיפור הרקע המרתק) מתארת Ayn Rand את מצב העולם, אילו פרשו ממנו אילי-ההון, התעשייה וההגות ובעקבות הצלחתו המסחררת של הספר, אף הקימה את 'תנועת האוביקטיביזם'. אגב בעקבות המשבר-הכלכלי של שנת 2008 חל זינוק חד במכירת ספריה של Ayn Rand מול ביקורת נוקבת של ארגוני-השמאל בעולם.

אם לתמצת את הקוטב האחד של המאבק הכלכלי-חברתי, אפשר להניח כי יזמה פרטית, בעלות פרטית על הון, קניין ונכסים, התנהלות של שוק-חופשי נטול מגבלות ממשלתיות ואחרות- זאת המהות של הקפיטליזם ורק שיטה זאת טומנת בחובה את האפשרות להעניק לחברה רמה גבוהה של שירותים חברתיים ובכלל זה חינוך ובריאות.

מצד שני מצוי הקוטב הסוציאליסטי של הגישה הכלכלית-חברתית ובטבורו ההשקפה לפיה אין שום הצדקה שכל אמצעי היצור והבעלות על קניין, נכסים והון יהיו בידי חלק קטן של החברה וכי אין גם בסיס מוסרי וערכי שרק מעטים יעשו הון על חשבון החברה כולה וכי יש לדאוג לכך שהאמצעים הכלכליים יפוזרו באמצעות המדינה כך שרבים ככל האפשר יוכלו להנות מהם.

בשנות ה-60 של המאה שעברה נראה היה כי הגישה הסוציאליסטית-חברתית נוחלת ניצחונות רבים יותר מאשר הקפיטליזם. הדבר התכתב היטב עם 'מהפיכות הסטודנטים' בצרפת, גרמניה, איטליה ועם תופעת 'ילדי הפרחים' שפשטה במקביל בארה"ב. אלא שמאז התרחשו בזירה החברתית-עולמית תופעות שהפכו את הסטודנטים המוחים לבורגנים, במקביל כאמור להתמוטטות המדינות הקומוניסטיות והזירה נותרה פרוצה לקפיטליזם.

לא כל העולם השתגע לאמץ את הקפיטליזם החופשי ונטול המגבלות. המודל הסקנדינבי למשל ידע לרסן את את ההשתוללות ולנתב מקורות כספיים ומשאבים לטובת הכלל, בעיקר בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות ומדינות כגון דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שבדיה ואיסלנד, עדיין מייצגות את הגישה הזאת בהצלחה מעוררת קינאה ולצידן גם גרמניה ואולי גם הולנד ובלגיה.

מי שעוסקים בתחום הזה תמימי דעים כי מדיניות קפיטליסטית גורמת להעמקת הפערים בין עשירים לבין עניים וכי בעקבות כך גם נוצרות באותה המדינה מערכות מקבילות של שירותים ציבוריים כגון רפואה-פרטית וחינוך-פרטי, לעומת מסגרות ציבוריות דומות. פערי הרמה והאיכות בין המערכות הללו משפיעים באופן ניכר לא רק על הבדלים תרבותיים ועל רמת שירות-ציבורי ירוד אלא גם על הדורות הבאים, שהרי מי שנאלץ להסתפק במערכת-חינוך ציבורית, סיכוייו לעתיד קלושים לעומת בוגרי בתי-ספר פרטיים למשל.

ישראל בדרך לאנדרלמוסיה?

המעבר של מדינת-ישראל למשטר קפיטליסטי כבר גבה ממיליוני תושבים מחירים יקרים, אבל הצרה היא שהשתלטות 'הקפיטליזם החזירי' מבטיחה כי מדובר רק בתחילתו של תהליך הרה-אסון. תופעת 'הטייקונים' לצד קשרי הון-שלטון ו'תספורות' שונות, כל אלה מעמיקים את הפערים החברתיים-כלכליים במדינה וממש מעבר לפינה ממתינה פצצה-כלכלית מתקתקת: כאשר תקלע ישראל למיתון (והוא בדרך!) ימצאו עצמם מאות אלפים במצב של אבדן מקורות הכנסה, אבטלה, יוקר-מחייה גואה וחוסר יכולת למשל לעמוד בהחזר תשלומי המשכנתאות. במצב הזה אין שום סיכוי שדווקא מה'קפיטליזם החזירי' תצמח הישועה ומדובר בתחזית עגומה לקטסטרופה קרובה שתתרגש עלינו.

קשה לראות במציאות הישראלית מקור להצלה, בעיקר כאשר מספר הנוסעים לחו"ל שובר שיאים חדשים, כמות המכוניות החדשות על הכבישים העמוסים גדלה, הרבית על ההלוואות זולה ו-'עם ישראל' (בחלקו) חי!'.

אין גם כוחות פוליטיים שפויים שמסוגלים לצמצם את נזקי 'הקפיטליזם החזירי' בעיקר משום שמרבית מקבלי ההחלטות יונקים מעטיניו.

'הקפיטליזם החזירי' שאימצה המדינה בתשוקה כה רבה, חינך את מרבית הציבור כי יש היגיון בגישה לפיה מוטב 'לאכול ולשתות היום כי מחר נמות' וכי האמירה המקובלת בדבר 'אחרי המבול', היא צו-השעה. רק כאשר תתפוצץ כאן הבועה הכלכלית-חברתית של התפיסה הזאת, ייווצר סיכוי מחודש להתנער מ'הקפיטליזם החזירי', הצרה היא שאז כבר יהא מאוחר מידי וחבל.

'עגל הזהב' של החברה הישראלית בדמות הדולר האמריקני כבר הטביע אותה ב'קפיטליזם חזירי'.