איך היינו ל'חיות פוליטיות' ?

מערכת הבחירות השלישית והמיותרת שכפו עלינו הפוליטיקאים, יכולה לשמש הזדמנות נאותה לנסות ולבחון לעומק את התופעה המוזרה, לפיה הפכנו להיות 'חיות פוליטיות' , העושות דרכן כמו עדר לעבר הקלפיות בתוך זמן קצר ובניגוד לכל שיקול דעת ומחשבה תחילה, כאילו מדובר בסוג של תגובה אוטומטית לגירוי חיצוני. זאת גם הזדמנות לנסות ולעמוד מקרוב על המנגנון האנושי שמאז ומעולם הפעיל בני-אדם לשמש 'חיות פוליטיות' ואולי גם להבין כיצד התרחשו הדברים מאז קין והבל ועד לבחירות הקרובות הצפויות בישראל.

'פוליטיקה' לקוחה מהמילה היוונית 'פוליס' שהייתה יחידה פוליטית-אוטונומית ביוון ובתרגום חופשי היא מבטאת תחום הדעת העוסק בענייני ציבור או מדינאות. אגב בעברית הופיעה 'הפוליטיקה' כבר בימי המשנה בגמרא, במסכת-תרומות בדברי רבי יהודה (...' אבל לא מן הכופרין על בני המדינה מפני שהיא מאכל 'פוליטיקיו') או על-פי ר' עובדיה מברטנורא שהטעים כי המילה 'פוליטיקיו' שימשה לתאר ' אנשים חשובים בני פלטרין של מלכים'.

רצח קין את הבל

נהוג גם להתייחס לרצח קין את הבל כאילו מדובר היה בקנאה פשוטה בין שני אחים שלא יכלו לסבול זה את זה, אבל זאת גישה קלה ושטחית משום שלמעשה מדובר בתחילתה המעשית של הפוליטיקה לאחר הגירוש מגן-העדן, משום שהרצח הזה היה המעשה הפוליטי הראשון כאשר נשזרו בו שני מרכיבים אלמנטריים של המעשה-הפוליטי מאז ועד היום: כלכלה וטריטוריה!

בעקבות רצח קין את אחיו הבל גם נוצרו דפוסים שמלווים את הפוליטיקה האנושית מאז ובהם 'בדוי ראיות', 'הפרת אמונים' וכמובן 'טיוח' ('השומר אחי אנוכי?!'), מרכיבים שכבר הובילו לימים להקמת וועדות-חקירה ואפילו להדחה של פוליטיקאים בתום מאבקים לקבלת חסינות ומכאן שלא מדובר בהמצאה ישראלית, אלא בהשתלשלות אירועים שהחלה כאמור ברצח קין את הבל ונמשכת עד ערב הבחירות הקרובות בישראל של שנת 2020.

בתוך כך אפשר לזהות בפוליטיקה אבני-יסוד מוכרים היטב ובהם השאיפה לכוח, לשררה, לשליטה, במקביל למאבקי-אגו מדממים ואינטרסים אישיים וכתוצאה מכך נוצרו תופעות מוזרות של נאמנות-עיוורת למנהיג, במקביל לכמיהה ל'מנהיגות חזקה' וגם לחוסר-נאמנות, בגידה בעקרונות, בריתות שונות והפרתן ו'כיסאולוגיה' המנומקת לא פעם בתירוצים שלא מחזיקים מים בדבר 'טובת המדינה' וכדומה.

אם הדברים האלה מוכרים לכם אין זאת שניחנתם במודעות פוליטית שדוחפת אותכם לא רק להיות קשובים למתרחש בזירה הכי יצרית בעולם אלא גם לעשות מעשה, להזדהות עם מפלגה או מנהיג, לבחור בקלפי וכמובן להכפיש את היריבים הפוליטיים של מפלגתכם האהובה או מנהיגכם הנערץ. התופעה הזאת לא צריכה להדאיג איש, משום שמשחר האנושות (ע"ע קין והבל) היא הייתה לחלק בלתי נפרד מההתנהגות האנושית בכל מקום בעולם, אבל מן הראוי לנסות וללמוד מדוע וכיצד היא גרמה לנו להיות 'חיות פוליטיות'?

נהוג לקבוע כי 'הפוליטיקה' המוכרת לנו החלה ביוון (400-600 לפנה"ס למניינם) כאשר נדרשו הפילוסופים הראשונים לשאלה בדבר הסדר החברתי הראוי. באותה העת החלה החברה השבטית ליצור מעמדות ובהן קניין פרטי, שווקים, בתי-עסק ומלאכה, חלוקת עבודה וכסף. נדרשו הסדרים מדיניים וכלכליים למגורים בעיר-מדינה וכך נוצרו מעמדות, שליטה ונשלטים, בעלי-בתים, עבדים, חקלאים, בעלי-קרקעות, סוחרים ובעלי-מלאכה.

מתוך כך הציג אפלטון את השיקולים הכלכליים במסגרת פילוסופיה אידיאלית לניהול החברה והמדינה ואריסטו ('תורת המדינה' ו-'תורת המידות') הציג את החלוקה לשליטים ונשלטים. אריסטו השווה את התנהלות המדינה לזו של משק-בית (אוקונומיה) והטעים כי כשם שלא ניתן לבטל את היחסים החברתיים בין בני המשפחה, כך לא ניתן לבטל את הפוליטיקה שמהווה את היחסים בין בני-אדם במדינה והוסיף כי רק אם יחסלו את כל בני-האדם, תפסיק הפוליטיקה להתקיים! מכאן נבע המושג לפיו האדם הוא 'הומו פוליטיקוס', חיה-פוליטית מטבעו ואינו יכול לחדול להיות פוליטי כיוון שהפוליטיקה היא חלק אינטגרלי בחברות האנושית ואין להילחם בהימצאותה אלא להפך: יש לנצל את המרכיבים הבונים שבה.

אריסטו הוסיף וקבע כי הפוליטיקה היא אמצעי לסייע לבני-האדם לחיות זה עם זה וזאת משום שבניגוד לחיות-חברתיות אחרות (נמלים ודבורים למשל) האדם לא מונע רק על-ידי אינסטינקטים, אלא שהוא יצור חושב וביכולתו לגרום שינויים ומכאן המסקנה לפיה החיים-החברתיים הם התגלמות הפוליטיקה וכאמור 'יש אנשים טובים להישלט ויש אנשים טובים לשלוט'.

אצל אפלטון נמצא כי ישנה חלוקה ברורה בחברה לקבוצות שלכל אחת מהן תפקיד, כאשר לרובד הנמוך בחברה נועד תפקיד העבודה ואילו לרובד הגבוה נועדה ההנהגה.

היוונים אחראים לכך שההיסטוריה כולה הפכה להיות היסטוריה-פוליטית ואילו הרומאים הרחיבו את היריעה כאשר האזרח פינה את מקומו לנתין והדמוקרטיה למונרכיה וה'פוליס' לאימפריה, אבל שתי האסכולות העתיקות הללו, הניחו יחד את המסד לחשיבה הפוליטית והגדירו אותה במושגים שנותרו מאז ועד היום בשיח-הציבורי בעולם כולו.

מי זקוק ל'מנהיגים חזקים' ומדוע?

זאת וגם זאת: צריך לזכור כי 'המדינה' אינה מעשה-בראשית ואף לא תוצר של הטבע אלא המצאה שנוצרה על-ידי בני-האדם ולאחר שהפכה להיות ערך אוניברסלי, התברר בעצם כי אין חיים משותפים אחרים על כדור-הארץ זולת המדינה ומכאן נוצרה החשיבות לריבונות ולאותה טריטוריה של קין והבל.

מרבית ההוגים הגדולים כמו רוסו, מקיאוולי, הובס, בודן, לוק ואחרים, נתנו דעתם כיצד למנוע את התפוררות השלטון והשקיעה אל מצולות האנרכיה וכיצד ליישב זכויותיו של היחיד עם זכויות החברה, מה שהפך לשאיפה למציאת פשרה עד ימינו, תהליך שנעשה ועדיין מתבצע באמצעות כלים פוליטיים שונים.

כאשר נערכת מדינה לבחירות (פחות או יותר דמוקרטיות כמו בישראל) עושים המשתתפים שימוש בפוליטיקה ומביאים לידי ביטוי (לא פעם קיצוני) עמדות, השקפות-עולם ו'אג'נדות' מעולם-התוכן הפוליטי. בפוליטיקה, בניגוד אולי לשטחים אחרים, יש אמנם 'מנהיגים' ומובילי דעת-קהל ומועמדים לתפקיד זה או אחר, אבל בכל מקרה לא מדובר במהלכים של יחידים אלא של רבים, מפלגות, תנועות, איגודים וכדומה. הטיב לתאר זאת ההוגה הישראלי המרתק יובל נח-הררי שהטעים כי " כל הישגי הענק של המין האנושי במרוצת ההיסטוריה, אם מדובר בבניין הפירמידות או הטיסה לירח, התבססו לא על יכולת אישית אלא על יכולת לשתף-פעולה בגמישות ובמספרים גדולים". לשון אחר: הפוליטיקה דורשת הפעלה משותפת של בני-אדם בקבוצות גדולות ואינה יכולה להתקיים בזכות פעילות יחידה, היא זקוקה לצורך מימושה והפעלתה להרבה מאוד 'חיות פוליטיות'.

ז'אן ז'אק רוסו (1712-1778) הפילוסוף הצרפתי בעל 'האמנה החברתית' ,מהכתבים המשפיעים ביותר על הפילוסופיה הפוליטית במערב, התייחס לאריסטו וכתב: " האדם במהותו הוא ייצור מדיני שכן האדם ניחן בשפה והמדינה היא שותפות משוכללת יותר מכוורת דבורים או קן-נמלים. האדם ניחן בכושר דיבור ובשפה, דבר המועיד אותו להיות פוליטי ולחיות בארגון-מדיני". הדברים הללו נכתבו על רקע דברי אריסטו שקבע כי 'כושר ההידברות מאפשר השתתפות בחיים הפוליטיים והוא מהותי לאדם שהוא חיה פוליטית!'.

אלא שהסיפור הזה מסובך יותר ממה שנראה על פניו: כמו שבעולם-הטבע יש חיות המנהיגות את עדריהם וקובעות את כללי ההתנהגות של העדר, כך גם בחברה-האנושית, בה 'מנהיגים חזקים' מנהיגים את 'החיות הפוליטיות' שלהם ביד-רמה.

דברי-הימים עמוסים בדמויות פוליטיות שהיו 'מנהיגים חזקים' אשר הובילו את עמיהם לקטסטרופות איומות וגרמו לנהרות-דם של נתיניהם. די להזכיר את היטלר, סטאלין, מוסוליני, נאצר, קדאפי, מאו ועוד, כדי להבין כי 'חיות פוליטיות' אנושיות זקוקות משום מה ל'מנהיגות חזקה' ומוכנות לסור למרותם של אותם מנהיגים אפילו באופן עיוור. סביב ל'מנהיגים החזקים' התפתח במקביל פולחן-אישיות, כאשר המסד לשליטתם בעדרים הלאומיים, מורכב מהערצה, פחד, כעס (על אויב חיצוני לא פעם מדומה) ומאישיותו הנרקסיסטית של המנהיג הנתפס כגואל ומושיע כל-יכול.

כיצד קרה שעמים שלמים הלכו שבי אחר רודנים עריצים ו'מנהיגים חזקים' שבסופו של דבר המיטו עליהם הרס ושואה?

את התשובה החלקית אפשר למצוא כפי שכבר הצגנו בדבריו של אריסטו כאשר קבע כי ' יש אנשים טובים שנועדו להישלט ויש אנשים טובים שנועדו לשלוט' ומדובר כפי הנראה מהעתק של המתרחש בעולם-הטבע, כאשר העדר הולך בעקבות המנהיג ומקבל עצמו את הכללים שהלה קובע מתוך ציות מוחלט.

זאת אולי התשובה לכך שמיליוני גרמנים הצטרפו לתנועה הנאצית והלכו שבי אחר אדולף היטלר (שנבחר באופן דמוקרטי!) ולכך שמיליוני סינים שילמו בחייהם בהסכמה נוכח מנהיגותו של מאו טסה-טונג ושבמשך 70 שנה צייתו עשרות מיליוני סובייטים לסטאלין ודבקו בקומוניזם. הגרמנים, הסינים, הרוסים ועמים אחרים היו גם הם בסך-הכל 'חיות פוליטיות' ממושמעות, שהאמינו כי רק 'מנהיג חזק' יכול להוביל את העדר-הלאומי שלהם אל ההצלחה והגאולה.

העניין הוא שבעצם שום דבר בעניין זה כלל לא השתנה והמציאות הפוליטית של המאה ה-21 מוכיחה זאת באופן בולט. די להזכיר מספר 'מנהיגים חזקים' המובילים עד היום עדרים של 'חיות פוליטיות' כדי להבין שמדובר אולי בטבע-האדם, ממש כפי שהגדירו זאת הוגי יוון-העתיקה: רג'פ ארדואן נשיא תורכיה, רודריגו דוטרטה נשיא הפיליפינים, קים ג'ונג-און נשיא צפון-קוריאה, רמזן קדירוב נשיא צ'צ'ניה, אונג סן סו-צ'י נשיאת מיאנמר, באשר אל-אסד נשיא סוריה, ניקולס מדורו נשיא וונצואלה, עומר אל-באשיר נשיא סודן ופול באיה נשיא קמרון- כל אלה אינם אלא חלק מרשימת 'המנהיגים החזקים' בעולם ואף שבעיני רבים במערב חלקם מוגדרים כמטורפים, הם המובילים את 'החיות הפוליטיות' של עמיהם כמעט ללא התנגדות משמעותית.

ההסבר המקובל בקרב החוקרים נעוץ בכך שעדרים מעדיפים להיות מונהגים על-ידי מי שאפשר לסמוך עליו שיגן עליהם מפני איומים וסכנות ולכן בוחרות גם 'חיות פוליטיות' ב'מנהיגים חזקים', גם אם הם מושחתים ולא יציבים בנפשם, משום שמוטב לחסות תחת כנפי מנהיג כריזמטי, הבוטח בעצמו ובעל יכולת מוכחת של הנהגה לטובת העדר.

לרשימה 'המכובדת' הזאת יש שמוסיפים גם את ולדימיר פוטין נשיא רוסיה, את דונלד טראמפ נשיא ארה"ב ואפילו את בנימין נתניהו, ראש ממשלת-ישראל. המשותף לאלה האחרונים משתקף באישיות דומיננטית שמושכת אליה מאמינים בדרכם המיוחדת, להציג את המציאות כפי שאמורה להשתקף בקרב 'החיות הפוליטיות' הנאמנות להם במדינותיהם ולא תמיד מתוך קשר למתרחש באמת,. בכל מקרה מדובר בסוג דומה של 'מנהיגים חזקים' אך כאלה הנוקטים שיטות אחרות לטובת 'החיות הפוליטיות' שלהם.

עד כמה שישמע הדבר אולי מוזר, מתברר כי יש קשר בין 'חיות פוליטיות' בני-אנוש שהיו לאומות ומדינות, לבין מבחר של חיות מהטבע, שהיו לסמלים-לאומיים, עניין מעורר מחשבה כשלעצמו.

גגיה, פינלנד, צ'כיה וצרפת ,ר כסמל-הלאומי שלה, אות וסימן לאימפריה האוסטרו-הונגרית והרומית ואוסטרליה מתגאה בקנגרו האדום והיען כסמל-לאומי, משום שהללו מסמלים את הקדמה כי אינם מסוגלים ללכת לאחור. איסלנד אימצה כסמל-לאומי את השור, העיט והדרקון כמי ששומרים עליה, ארה"ב מכירה בעיט-הלבן כציפור הלאומית המחזיקה 13 זיתים ו-13 חיצים כאות לשלום ומלחמה, בריטניה רואה באריה ובחד-הקרן סמל-לאומי, גרמניה מניפה את העיט-השחור בעל מקור ורגליים אדומות כסמל-לאומי ובהמשך נמצא את דנמרק, לוקסמבורג, נורווגיה, פינלנד, צ'כיה וצרפת , כמי שהפכו דווקא את האריה לסמל-הלאומי שלהן. אגב, בארצות-ערב מככבים העיט והבז כסמל-לאומי, ברוסיה עושה זאת עיט דו-ראשי ואילו בקניה תרנגול-הבית והעגור. ( מדוע נמצא דווקא העיט כסמל לאומי ומה זה אומר על העם שבחר בו? איך זה שסמל המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הוא חמור, לעומת הפיל המשמש סמל המפלגה הרפובליקנית? שאלות שדורשות יריעה רחבה יותר אבל טמונות בהן תשובות מרתקות...).

הנה כי כן נקבע כבר בימי קין והבל כי לעולם נמשיך כפי הנראה להיות 'חיות פוליטיות' אבל צריך לקוות כי נשכיל לממש את המלצתו של אריסטו ולפיה " אין להילחם בהימצאותה של הפוליטיקה אלא לנצל את המרכיבים הבונים שבה".