הישראלים ידועים במעורבות הפוליטית העמוקה שלהם ובגישה הלא-מתפשרת עם דעותיהם הפוליטיות. עניין זה מתבטא במלוא החריפות ערב מערכות בחירות, כאשר 'העדר הישראלי' נחלק למחנות יריבים ומגדיר את שייכותו הפוליטית בהתאם ל'מחנות' (או 'גושים') המועדפים עליו.
אין זאת המצאה ישראלית מקורית משום שהאדם הוגדר מראשית דרכו כ'חיה פוליטית' שזקוק למושאי הזדהות ומאז קום המדינה אכן נחלקו הישראלים על-פי מפתח פוליטי שקבע את סדר-היום הציבורי, תחילה בהנהגת מפלגת מפא"י ומאוחר יותר תחת שלטון 'הליכוד'. לאורך כל התקופה הזאת נוסדו ונמחקו 'מפלגות לוויין' לשני הכוחות המרכזיים בזירה הפוליטית וגם בכך אין שום חדש.
העניין שבכל זאת יצר מנגנון פחות מוכר נחשף כאשר התברר בהדרגה כי מרבית הפוליטיקאים דואגים אך ורק לאינטרס האישי שלהם, אינם בוחלים בשום אמצעי להשיגו ומוכנים לפזר הבטחות-שווא ושקרים להוליך את הציבור שלל ובלבד שהבוחרים יאמינו להם וישלחו אותם לכנסת.
בתוך כך התברר כי מי שזכה במשרה הזאת, מצא לעצמו מקום-עבודה מסודר, הכנסה כספית גבוהה מהממוצע, פנסיה מובטחת, תנאים מפליגים המבטיחים את המשכורת גם מבלי להדרש לנוכחות או לעשייה כלשהי ועוד ועוד.
ברבות הזמן נרקמו גם יחסי הון-שלטון בין 'נבחרי העם' לבין בעלי הון כלכלי ומכאן הייתה הדרך קצרה לחדירת השחיתות למסדרונות השליטה, מה שכבר הביא להרשעה ולעונשי-מאסר שהושתו על חלק מ'הנבחרים'.
לצד כל הדברים הללו היינו עדים לחברי-כנסת שהכריזו על נאמנות עיוורת לדרכם, למפלגתם ולרעיונות בהם דגלו, אבל לא היססו לבצע פניית-פרסה, להצטרף למפלגות אחרות שעד לפני זמן קצר נחשבו יריבות ועשו זאת 'לטובת המדינה'.
השקר הגלוי והגס היה לשפה מקובלת בקרב העוסקים בפוליטיקה ומי ש'נתפס' אדם ישר ודובר אמת הדבק בעקרונותיו, מצא עצמו מורחק ממרכז השיח-הציבורי ובמקרים רבים אף מנודה לספסלים האחוריים ומשם הביתה.
כבר נאמר כי 'הפוליטיקה הינה אומנות הבלתי אפשרי' והקביעה הזאת שואבת את כוחה מתוך ההתנהלות השקרית וחסרת הנאמנות של העוסקים במקצוע עתיק זה ודי בכל אלה כדי להצדיק את הכותרת למאמר 'למה לא פוליטיקה'!
Comments