רבים בישראל משתעשעים זמן רב ברעיון לפיו הפתרון לכל הבעיות של הארץ הזאת טמון ב'שתי מדינות לשני עמים' וארגונים פוליטיים (במיוחד מהשמאל) מניפים את הדגל הזה ומטיפים להגיע להסדר המבוסס על חלוקת ישראל ויצירת מדינה פלשתינית לצד המדינה היהודית ובא לציון גואל.
יכול להיות שלרעיון הזה היה סיכוי אילו מדובר בחלקת קרקע אי-שם במרכז אירופה, או בקנטון שווייצרי מושלג, אבל לפחות נכון לעכשיו, המזרח-התיכון הטעון והמיוזע לא מאפשר זאת.
אלא שהסיפור הזה מסובך הרבה יותר, משום שכבר עתה יש במדינת-ישראל האחת, 3 עמים: ערבים, ישראלים דוברי-עברית ויהודים שומרי-מצוות.
החלוקה הזאת אינה פרי דמיון, היא משקפת נכונה מציאות שרבים וטובים מעדיפים להתעלם ממנה מסיבות מגוונות ובעיקר פוליטיות ורגשיות, אבל ראוי לתת את הדעת על 'המפה הישראלית' ולהשכיל כי אכן בין נהר-הירדן לבין הים-התיכון, חיים זה לצד זה שלושה עמים.
הראשון הוא העם-הערבי, כולל זה המתגורר בתחומי מה שמכנים 'הקו הירוק' ו-'השטחים'. מדובר בעם-ערבי שמזדהה באופן גורף, מוצהר, נחרץ ועקבי עם היותו 'פלשתיני' ורואה בתושבי 'השטחים' אחים של ממש, למרות שמדובר בתושבי ישראל בעלי תעודות-זהות כחולות שיש להם גם נציגות בכנסת. ערביי ישראל רואים עצמם חלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני ואינם מסתירים זאת, כולל שאיפות שמביעים חלק ממנהיגיהם למחוק את הישות היהודית מ'הארץ הכבושה'.
ההזדהות הלאומית הזאת הופכת את העם הערבי-ישראלי לקבוצה אתנית בעלת קווי-מתאר ברורים, שאיפות פוליטיות מוחצנות, רצון עז להתחבר בבוא היום לאחיהם 'בשטחים', למרות שמזה כ-70 שנה הם ממשיכים להנות מתפנוקי הדמוקרטיה הישראלית. ערביי-ישראל מהווים עם אחד, מתוך 3 עמים שמתקיימים כאן ואף שמפעם לפעם מתרחשת התפרצות ערבית לאומנית, מלווה בתמיכה ברשות-הפלשתינית וגם במעשי טרור, מדובר בעובדה קיימת שכפי הנראה תישאר כאן למשך עוד זמן רב.
לצד העם הזה יש בישראל עם נוסף והכוונה לישראלים-דוברי-עברית. מדובר באוכלוסיה חילונית שנולדה וגדלה כאן על ברכי הרעיון הציוני, הגשמת חזון המדינה הדמוקרטית והפיכתה למדינת כל-אזרחיה על בסיס גישה ליברלית. העם הזה שירת בחלקו בצבא, משלם מסים, משמש את מנוע-הצמיחה של המדינה, נושא בעיקר העול הכלכלי וכבר מסר את נפשו על הגנת המולדת מתוך הכרה כי מדובר 'בהגנה על הבית'.
אולם לצד המאפיינים הללו, מדובר במי שאין לו ולא כלום (כמעט) עם הערכים היהודים, מסורת-אבות וגישה לפיה אנחנו חיים ב'ארץ האבות' המובטחת. יתר על-כן, ישראלים-דוברי-עברית חילוניים, רוצים היו לראות כאן מדינה-מערבית ככל המדינות ולא מעט מוכנים היו למצוא לעצמם הזדמנויות כלכליות-חברתיות בברלין, ניו-זילנד וניו-יורק. 'ארון הספרים' שלהם גדוש תוכן מערבי ורבים מהם בוחלים בכל סימן לזהות-יהודית, טוענים ל'כפייה דתית', מתנגדים להגדרת ישראל כמדינה-יהודית וכך גם מגדלים ומחנכים את ילדיהם 'כאזרחי-העולם החופשי', שרק במקרה נמצאים כאן, בעיקר משום שאבותיהם החליטו להגר לשכונה המיוזעת של המזרח-התיכון ולא למשל לקנדה.
לצד הישראלים-דוברי-העברית ולעם הערבי, נמצא גם העם השלישי והוא מורכב בעיקרו מיהודים דתיים שומרי-מצוות. כאן מדובר בקבוצה אתנית בעלת צביון דתי מובהק (על גווניו השונים ופלגיו היריבים) אשר מקדשת את הארץ הזאת מנקודת מוצא אמונית. העם הזה שומר-שבת, מקפיד על כשרות, שומר עד כמה שניתן על מצוות התורה, מתנהג על-פי החלטות של רבנים ומנהיגים דתיים ('חשוכים ומפגרים' כפי שמוגדרים על-ידי הישראלים-דוברי-העברית), חלקם אף משרת בצה"ל ביחידות מובחרות ובמהלך העשורים האחרונים כבר קבע לעצמו עמדות השפעה בכל תחומי החיים, חרף ההתנגדות כלפי חובשי-כיפות בקרב זרמים חילוניים שונים.
הקשר של הדתיים ושומרי-המצוות לארץ, יוצר גם מחסום רעיוני מפני אפשרות חלוקת הארץ עם העם הערבי שבעיני רבים מחובשי הכיפות, נמצא כאן באופן זמני ומעמדו ממילא מוטל בספק. נכון שבתוך הקבוצה הזאת נמצאים קיצונים, שרואים בניצול המדינה וסחיטת עטיניה תכלית מקודשת ובכלל זה סירוב לשרת בצבא או להתחכך עם אוכלוסיה חילונית, אבל מדובר באנשים המבקשים לחזור בהתנהלותם לגטאות של פולין וחלקם לא מסתיר את רתיעתו מיוצאי עדות-המזרח, שלא לדבר על אתיופים...
הנה כי כן שני עמים שכל מה שמחבר ביניהם, במקרה הטוב, היא השפה העברית. לחילוניים אין שום מכנה-משותף עם 'אחיהם' היהודים הדתיים למעט תעודות-הזהות (שיש גם לערבים), השפה המדוברת ברחוב והעובדה ששני העמים הללו מתגוררים כאן בשכנות. פרט לכך אין ולא נמצא בין שני העמים הללו שום חיבור.
עכשיו אפשר אולי להסכים עם הקביעה לפיה חיים 3 עמים בארץ קטנה אחת ודווקא בשל כך, ראוי לבחון מה צפוי למלכוד הזה בעתיד לבוא.
הסיפור הזה החזיק-מים כ-70 שנה ולמרות התפרצויות כאלה ואחרות, עדיין מצליח איכשהו להתנהל בצורה סבירה, אבל במבט היסטורי מדובר בפרק זמן קצר מאוד ולכן צריך אולי להצטייד במבט מפוכח לעתיד לבוא למשך 50-100 השנים הבאות. אין ספק ששינויים מפליגים צפויים להתרחש, בגלל נסיבות משתנות כגון שינוי דמוגרפי בקרב העמים השוכנים כאן, עלייה מאסיבית שאולי תביא לכאן עוד יהודים או דוברי-עברית ואולי גם כתוצאה מהחרפה קיצונית של הלאומנות הערבית.
אבל נראה כי אין הרבה סיכויים שהעסק הזה ששמו כרגע 'מדינת ישראל' יחזיק מעמד במתכונתו הנוכחית לעוד זמן רב. 'המשולש' הקיים יגיע לנקודה קריטית, בה סופו להתפרק וישראל המוכרת היום תשנה לחלוטין את פניה.
התסריטים הצפויים אינם מבשרים טובות, לא לערבים, לא לישראלים-דוברי-העברית ולא ליהודים הדתיים שומרי-המצוות. מאחר שכבר היינו בסרט הזה פעמיים, לא נותר אלא לקוות כי הפעם השלישית סופה להסתיים קצת אחרת, אף על-פי שהתחזית שלנו אינה מבשרת טובות ולפחות חלק משלושה העמים המתגוררים בחלקת הארץ הזאת, יזכרו בעתיד כאפיזודה קצרה.
Comments